הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ימים של מלחמה
 
מאת כתבי הזיקית | 11.01.2009
 
מחיר הומני כבד
 
בלי יללות > כמה חוצפה צריך החמאס כדי לטעון שתקיפת ישראל בעזה מוכיחה שכל הקווים האדומים נחצו. הרי בין "עופרת יצוקה" לירי הטילים ארוך השנים על מערב הנגב, אין הבדל של ממש מלבד היכולת המבצעית

מבעד לכל הררי המילים שכבר נאמרו ועוד ייכתבו על המבצע הצבאי של צה"ל בעזה, בלטה במיוחד שורה אחת מטרידה שפורסמה ב ynet, ובה נכתב כי בחמאס הודיעו שהמסר מצד ישראל הוא שאין יותר קווים אדומים, ועל כן תגובת הארגון תהיה בהתאם. כמה חוצפה צריך לגייס כדי לשחרר אמירה כזו לאוויר, כמה אמונה קיצונית ומסוכנת יש בה.


נתונים מספריים ונטולי רגש. ערוץ 2
 
הם מ-פ-ח-ד-י-ם > אמצעי התקשורת בישראל משתדלים מאוד לא להרגיז את דעת הקהל המקומית בזמן הלחימה בעזה. כשכולם משמיעים קול אחד בלבד, ולא מאפשרים מקום לביקורת ולדעה אחרת המסקנה היא שכלב השמירה מועל בתפקידו

רוח מקפיאה נשבה ביום שני בערב ברחובות הריקים של העיר. הולכי הרגל המעטים שוטטו בחוצות העיר מכורבלים בבגדים חמים ומיהרו למצוא מחסה. ילד בן שש, שחור עיניים, ישב בשקט מופתי בפינת המסתור ונצמד לאמו כמבקש למצוא מקלט בחיקה או שמא הצינה הקפיאה את גופו המצומק והשברירי.


בלבנון הייתה פתיחות על סף ההפקרות
 

הזכות לסקופ > אזרחי המדינה צריכים לדעת מה נעשה בעזה, טוען ירון קלנר, אך כל עוד העסק עובד באופן סביר, ראוי שהם ואמצעי התקשורת יתאזרו בסבלנות עד תום הלחימה

התקשורת אינה המעודד הלאומי והיא לא אמורה לשמור על המורל של העם. הדרישה התמוהה כלפיה לצנזר את עצמה מטעמי מצב רוח, נובעת בעיקר מבורותם של חלק מהדורשים או נטייתם הפשיסטית של אחרים. רבות דובר על הסיקור התקשורתי במלחמת לבנון השנייה בה צה"ל הפגין פתיחות על סף ההפקרות. הדיווח התקשורתי גרם לסיכון ביטחוני ולצניחת המורל הלאומי, אך להטיל את האחריות על התקשורת כמוה כהתעלמות מוחלטת מהמציאות.


"מתי טיל גראד ינפץ את הבועה?"
 

איפה הגיהנום > מכיוון שבלתי אפשרי לעצור את השגרה ולחיות במצב מתמיד של הזדהות עם הדרום, הציפייה הזו שתל אביב תפסיק את חייה היא בלתי ריאלית. קצת הדחקה ממש לא מזיקה

בוקר טוב ישראל. יש מלחמה בעזה. הלו? יש שם מישהו? דממת אלחוט. האם זו אדישות או שמא סימפטום של הלם קרב לאומי? מאז ימיה המקוללים של מלחמת לבנון השנייה, נדמה שקולו של המוסר מלווה אותנו, ואורב לנו מעבר למפתן הדלת. אי אפשר להתחמק ממנו, כי הוא מציץ גם לפינות הכי אינטימיות של חיי היומיום שלנו. כן, גם כשעל פניו אף אחד לא רואה, הוא שם.


שמאלנים שוחרי שלום לא חסינים מביקורת
 

האמיצים שבינינו > לתקוף את מפגיני השמאל נגד המלחמה בעזה כאילו הם מוציאים את השלטים מהבוידעם ופועלים באופן אוטומטי - זו רשעות לשמה. שהרי הרבה יותר קשה ללכת נגד הזרם

פטנט חדש מצאו לעצמם אלו המשתדלים לנגח את מתנגדי המלחמה. הם לא מוצאים יותר טעם בדיון או אפילו בוויכוח ענייני ומהותי על תפיסות עולם או דרכי פעולה פרגמטיות. הם לא רואים סיבה להקשיב למה שיש לפעילי השלום לומר. מבחינתם הכל ברור, פעילי השלום עושים את כל מה שהם עושים מסיבה אחת פשוטה, כי הם כאלו.


על כף המאזניים מונח שיקול כלכלי
 
עם אחד, שם אחד > יואב מלכה מתלונן על כך שכל אחד מכלי התקשורת הכתובה בחר למלחמה הזו שם אחר. לכל אחד "עופרת יצוקה" משלו

כבר ביום שבו החל צה"ל את הפעילות נגד החמאס בעזה, ניתן למבצע השם "עופרת יצוקה", שנלקח משירו של חיים נחמן ביאליק, משנת 1916 לכבוד החנוכה. הוגי השם קיבלו השראה מזמן תחילת המבצע - ביום הדלקת נר שביעי של חנוכה בשנת תשס"ט. עם זאת, לציבור קוראי העיתונים ואתרי החדשות בישראל מתגלה מציאות קצת שונה. לצד כותרות הענק, מתברר כי כל אמצעי תקשורת בחר את השם שלו למלחמה בחמאס, תוך התעלמות משמו הרשמי.


רואה עשן מהחלון
 

נגיעה אישית > כשביתו נמצא בטווח הגראדים בבאר שבע, מרגיש ירון קלנר צורך לבחון מחדש את השקפת העולם שגיבש לפני שמשפחתו הועמדה בסכנה

נוכח המצב בדרום המדינה, אני מוצא את עצמי שרוי בבלבול חריף שלא בטוח שידעתי כמותו מעולם. המצב הביטחוני והלחימה בין ישראל לפלסטינים הם מצב נתון אשר ליווה אותי בכל שנות התבגרותי. הסכסוך הוא חלק מנוף ילדותי, בדיוק כפי שהוא עבור רוב אזרחי ישראל. פיגועי התופת, שהחרידו את המדינה בשנות התשעים ובאינתיפאדה השנייה, הקסאמים בצפון מערב הנגב בשנים האחרונות, המלחמה בצפון המדינה ב 2006.


המשפחות חשופות להפגזות
 

קחו צ'אנס > המלחמה בדרום היא הזדמנות מצוינת לכדורגלנים צעירים שמוזמנים למרכז, לצוד את עיניהם של ציידי כישרונות שלא מתאמצים לחפש כוכבים מחוץ לתל אביב וסביבותיה

ירי הרקטות והטילים של החמאס, בתגובה למבצע "עופרת יצוקה" המתקיים ברצועת עזה, גרם לחברי מזכירות ההתאחדות לכדורגל להזמין את קבוצת הכדורגל הפועל אשקלון מהליגה הארצית להתאמן במגרש האימונים של נבחרת ישראל ברמת גן. דבר זה נעשה כמחווה לנפילת הקסאם שהתרחשה לאחרונה במגרש האימונים של הקבוצה, בעת שהשחקנים התאמנו. למרות התנגדותו הנחרצת של המאמן שייע פייגנבוים להצעה. 


הקונצנזוס הזה מפחיד. חדשות ערוץ 2
 

הו, איזו מלחמה נחשקת > התקשורת בניצוחו של הדרג המדיני מצליחה להאכיל את הצופים בכפית על מלחמה סטרילית שנמצאת בשליטה, כזו שיש בה רק מנצחת אחת. תמונות הזוועה האמיתיות לא משודרות בטלוויזיה בישראל, כי אף אחד מהערוצים לא רוצה לאבד צופים

זה התחיל כמבצע לחג החנוכה, אך מהר מאוד הבנו שאם ידנו על עליונה כדאי להעניק לו את הכותרת "מלחמה". הרי בסופו של דבר, מדינה שלמה תוכל להתפאר בכך שניצחה במלחמה, ולא באיזו פעולה צבאית. הקונצנזוס סביב הלחימה בעזה מפחיד לא פחות מהעובדה ששבירתו לא נראית באופק
.


ישראל בחרה פחות להקשיב לעולם
 
מי בעד > כיצד בוחרים באתרי החדשות של כמה מהרשתות הזרות לסקר את המלחמה? רוני לוין הציץ

כאשר עיתונאי מתבקש לסקר את מדינתו בזמן לחימה, ניצבת בפניו דילמה מוסרית. האם להיות נאמן למדינה, לסקר את המלחמה בצורה אוהדת ולהתגייס למען האחדות והניצחון של עמו או להישאר נאמן למקצוע העיתונות, ולכלול בסיקור גם נימה ביקורתית כלפי הצבא והממשל, מתוך ידיעה שזה עלול לפגוע במורל, ולפרק את האחדות הלאומית. זוהי הסיבה שדווקא בעת מלחמה, כאשר ההתעניינות בתקשורת מהציבור גוברת, קבלת המידע מהמדיה המקומית עלולה להיות בעייתית.


חדש ב"הזיקית" >>
 קריקטורה

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©