הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אגרוף ממוקד
 
"ארץ נהדרת נלחמת" היא בדיוק מה שצריך כשהתקשורת ממעטת בביקורת על השלטון. סוף סוף היה לצוות אומץ לעשות סאטירה
מאת עידו שצקין | 14.01.2009
 

בשעה שצפיתי במהדורת החדשות בערוץ 2, שלאחריה שודרה "ארץ נהדרת". הופתעתי לטובה. לא מהחדשות אלא דווקא מהתוכנית המבדרת. זה לא סוד שמהדורות החדשות נטו בזמן המלחמה לכיוון חד וברור שהציג אותה כהצלחה לא מבוטלת, בלי קשר ליחסי הכוחות הצבאיים בין צה"ל לחמאס, ובטח בלי קשר לעובדה שההישגים יהיו כנראה רק בזירה המדינית, וגם הם מוטלים בספק רב.

קו הפרדה ברור עובר בדרך כלל בין מהדורת חדשות לתוכנית בידור. הראשונה מפרשנת ומבקרת, מציגה תמונה ששואפת לאובייקטיביות, ובעיקר מנסה להשפיע. השנייה פונה לפעמים למכנה משותף נמוך ולרוב רגשי, מנסה לא לפגוע יותר מדי בצופים כדי להגדיל את הרייטינג, ושואפת ליצור תחושת נוחות אצל הקהל. במהדורה הראשונה של "ארץ נהדרת נלחמת" קיימה התוכנית את כל מה שנדרש מתוכנית בידור, היא הייתה אסקפיזם מושלם לימי המלחמה. ביום שני שעבר, באופן חד וברור היא שינתה את פניה, ועשתה את מה שהיא מצטיינת בו, אך מרבה לנסות ולברוח ממנו, סאטירה.

מתי המבצע בעזה ייגמר? כשהחיילים ימותו. ארץ נהדרת
 

המערכון הבולט הראשון היה הצגתם של לוחמי צה"ל עם הרמטכ"ל גבי אשכנזי, לאחר החיקוי הברור ושירי המורל נכנס שר הביטחון, אהוד ברק והציג את העובדה שאין מטרות למבצע, קצת יותר ריאלי מאשר הסיסמאות של "שינוי מציאות בדרום", "למוטט את החמאס" ו"הפסקת הברחות בגבול המצרי" שנשמעות שוב ושוב בחדשות.
אך ההמשך הוא זה שהיה משמעותי, כשהחייל הפשוט שאל אותו מתי ייגמר המבצע, נענה שכאשר הוא וחבריו ימותו. באותו רגע היה קשה להישאר אדישים לסיטואציה, אפשר להגיב בהלם, בכעס או בעצב, אבל אי אפשר היה להתעלם מאגרוף המציאות הזה שנחת על הפנים. בהמשך נגעה התוכנית בשתי נקודות חשובות: הראשונה הייתה התקשורת והצורך שלה ליצור ריגוש מלאכותי, גם אם הוא לא קיים בימי שגרה של מלחמה. אלמנט זה הוצג באופן מופתי בחיקויה של יונית לוי שמנסה להסביר איך נפילת רקטת "קסאם" בשטח פתוח וללא נפגעים היא סוג של נס.

מערכון נוסף עסק בעובדה שתכנים מהמלחמה ניתנים לצפייה על פי דרישה באמצעות מערכת ה-VOD של HOT. דבר זה הוא כמעט בלתי נתפס, איך חברה שמגדירה את עצמה כנורמלית יכולה להציג כך הפצצות של חיל אוויר, גם אם הן מתבצעות על מטרות צבאיות לגיטימיות. האם לא מספיק דיווח על פעילות מבצעית מוצלחת בחדשות, מה בדיוק אנחנו מנסים להוכיח לעצמנו, ומה זה אומר עלינו - הן שאלות שעלו בעקבות הצפייה במערכון.

אני בטוח שהרבה אנשים לא הרגישו כמוני, יכול להיות שהם כעסו ש"ארץ נהדרת" לא מתיישרת עם הקו הנכון לטעמם או שזה לא נכון להעביר ביקורת שכזו בימי מלחמה כאשר חיילים נמצאים בלחימה בשטח. לעומת זאת, אני לא יכול להגיד שנהניתי מהתוכנית או שהיא הצחיקה אותי בצורה יוצאת דופן, אבל היא בהחלט גרמה לחשוב קצת על המצב בצורה אחרת. כל מי שזה קשה לו או רוצה להירגע קצת מהלחץ, מוזמן פשוט לשבת על הכורסה בשעה שמונה בערב ולצפות בערוץ 2.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©