הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ריקוד מושחת
 
אין צורך להכות על חטא כמו שקורה ב"ואלס עם באשיר", טוען תום אלבראנס: הטבח בסברה ושתילה היה סיבוב רביעי של הקזת דם בין הנוצרים והמוסלמים בלבנון
מאת תום אלבראנס | 29.01.2009
 

דבר גדול קרה. "ואלס עם באשיר", אחד הסרטים הטובים והמיוחדים שנעשו בישראל קיבל הכרה עולמית כשזכה בפרס "גלובוס הזהב" היוקרתי. מכיוון שהזכייה הישראלית האחרונה בפרס זה הייתה בשנת 1972 עם סרטו של אפרים קישון "השוטר אזולאי" אין ספק שמדובר בהישג מרשים. הסרט עוסק בזיכרונותיו של הבמאי ארי פולמן, כלוחם ואזרח בימי מלחמת לבנון הראשונה, כשבאמצעות שימוש באנימציה מצליח להראות את כל מה שכנראה לא היה ניתן אילולא השימוש בה. זהו עוד סרט שנעשה על הזיכרון הדינמי. נושא מרתק, שמעסיק את המדע שנים לא מעטות. המרדף של הגיבור אחר זיכרונותיו בינו לבין עצמו ועם חבריו לנשק יוצר חוויה של מסע מרתק אל תוך מוחו הלום הקרב של פולמן.

המסרים המועברים באמצעות הסרט הינם בעלי חשיבות רבה לגבי האופן שבו העולם תופס את צה"ל. לאחרונה נשמעה הטענה כי זכייתו, בזמן "עופרת יצוקה", תרמה רבות להסברה הישראלית, שכן הוא מציג את חיילי צה"ל כבני אנוש, רגישים, הנמצאים גם הם כחלק בלתי נפרד מן הקונפליקט. הסרט גם נוגע בסוגיית האבסורד במציאות הישראלית, כאשר פולמן ממחיש במהלכו את הסיטואציה בה חיילים נלחמים בחזית בזמן שחבריהם בארץ ממשיכים בחיי בליינות ונהנתנות.

המרדף של הגיבור אחר זיכרונותיו עם חבריו לנשק יוצר חוויה מרתקת. "ואלס עם באשיר"
 

את ההכרה על סרטו, קיבל פולמן ככל הנראה לא בגלל דברים אלו, שנשארו בצילן של סצנות הסיום של אירועי הטבח הנוראי במחנות הפליטים סברה ושתילה בספטמבר
1982. נראה כי הוא ניסה להעביר לצופים, ובמיוחד לישראלים שבהם, סוג של חשבון נפש לאומי מוסרי וחשוב, שכולל הלקאה עצמית לעם שעבר את השואה בשל החסות שנפרסה על ידי צה"ל לאותם מאורעות נוראיים. אך האם הוא צודק במתן הדין והחשבון על שאירע?

בימים האחרונים של "עופרת יצוקה", התראיין שגריר פלסטין בלבנון לטלוויזיה הלבנונית והביע את תמיכתו בנקמה בישראל באמצעות פיגועי טרור. במאמר מוסגר לדבריו הוא הוסיף ש"אל לנו לשכוח שאנו ערבים המאמינים בנקמת דם". אך על מנת להבין עד כמה עיקרון זה מושרש במסורת הערבית, אין צורך לחזור לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שכן ניתן לראותו לאורך דפי ההיסטוריה אף בתרבותם. צבי יחזקאלי, ראש הדסק לענייני ערבים של "חדשות 10" מכנה את סוריה ערש הערביות, כלומר התרבות הערבית במלוא תפארתה. בעונה האחרונה של סדרת הדרמה החברתית הסורית "באב אל-ח'ארה" (שער השכונה), המשודרת מדי שנה בימי צום הרמדאן בכל העולם הערבי, עלו שני סיפורים שונים שהמוטיב העיקרי שלהם היה נקמת דם וכמו זו ישנן תוכניות רבות, הצגות וספרים העוסקים בנושא.

כניסת צה"ל ללבנון ב-82' קרתה בזמן שמלחמת אזרחים עקובה מדם התרחשה בין המוסלמים והנוצרים במדינה, ובה שני הצדדים טבחו האחד בשני כבר משנת 1975. מעשה טבח מהסוג של "טבח סברה ושתילה" לא ארע בפעם הראשונה במלחמה זו. קדמו לו מעשי טבח בקרנטינה, בדאמור ובמחנה תל א-זעתר, שלושתם בשנת 76' שהיו גדולים לא פחות, אך לעומתם, הוא עורר תגובות נרעשות בעולם בגלל שנתפס כחלק מהסכסוך הישראלי-ערבי. לאור זאת, הייתכן שאם צה"ל לא היה תורם את חלקו למאורעות המזעזעים הם לא היו מתרחשים? האם אנשי הפלנגות הנוצריות של באשיר היו פשוט מוחלים על כבודם, שוכחים מעקרונותיהם ולא נוקמים את רצח מנהיגם? דפי ההיסטוריה הלא רחוקה מראים אחרת ובתרבות בה נקמת דם מהווה ערך עליון, ככל הנראה, אירועי טבח סברה ושתילה היו מתרחשים גם ללא "עזרתנו".

פולמן עשה, ללא ספק, סרט שהוא יצירת מופת, אבל לפני שנסחפים עם המראות המזעזעים, מסמיקים מבושה ומחפשים תירוצים לשאלות כמו למה ואיך, עדיף אולי שנשאל את עצמנו אם החטא, עליו פולמן מכה, הוא אכן החטא של מדינת ישראל.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
3 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. מעניין מאוד, בהחלט חומר למחשבה.
רבי יוסףבעל הנס קפה 01.02.2009
 
 
2. סוף סוף לקרוא ולהצדיע די להלכאה העצמית
יוסי 10.02.2009
 
 
3. דעתי שונה מאוד מאוד
יהונתן קדם 29.04.2009
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©