הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יאללה סולחה
 
שרון חסון כועסת על הישראלים שמחרימים את המסעדות הערביות בימי מלחמה, וחוזרים קצת אחריה, כי הם לא יכולים בלי חומוס
מאת שרון חסון | 04.02.2009
 

תמיד אמרתי שישראל היא מתגלגלת כמו כדור שלג. דבר אחד משפיע על משנהו. המצב המדיני משפיע על המצב התיירותי, שמשפיע על המצב הכלכלי, שמשפיע על המצב התרבותי, שמשפיע על המצב האישי, בסופו של דבר, של כל אחד ואחת מאיתנו. אז הנה, הגיע גם היום שבו זה משפיע גם על המצב הקולינרי.

ב"אולפן שישי" בערוץ 2 שודרה לאחרונה כתבה של שי גל, על המצב הרעוע של החומוסיות בעקבות המלחמה. אם פעם היו צריכים "להתקשר יומיים מראש" כדי להזמין מקום, היום כל מה שצריך לעשות זה פשוט לבוא ולשבת. אפילו תבחרו לכם שולחן. כן, המצב עד כדי כך גרוע. המסעדות ריקות. ולמה? כי הישראלים נוקמים. נוקמים דרך הצלחת. מענישים דרך הקיבה. השאלה הנשאלת היא את מי? את עצמנו או את הערבים?

למה לתת לחומוסיות להיות מטאפורה לחיים הביטחוניים?
 

למה התעורר הצורך לערבב בין חלב לבשר ולהכניס את המצב המדיני והפוליטי לקיבה שלנו
? גם ככה היא רגישה בנושא הזה, שבעה ממנו וכל רצונה הוא פשוט קמצוץ מהדלק שלה ומההנאה שלה - מהאוכל. מה זה משנה מאיפה הוא מגיע? מה זה משנה שערבי מכין לך את האוכל וקוצץ לך את הסלט? הוא קוצץ כמו שאתה אוהב? הוא מכין בדיוק כמו שאתה רוצה? אז על מה התלונות? על מה הנקמה?

אני יכולה להבין את הצד הישראלי. אני יכולה להבין שבמצב ביטחוני רגיש כפי שהיה עד לאחרונה, הישראלי איננו מסמפט, בלשון המעטה, את הערבי. לא משנה איזה ערבי זה. כל ערבי. אני יכולה להבין את הישראלי שיגיד: "למה שאתן לערבי פרנסה?" הרי הוא פוגע בנו. לא משנה אם במישרין או בעקיפין. הוא ערבי? אז הוא פוגע בנו. אמת, הוא פוגע בנו, הוא פגע בנו בעבר והוא גם ימשיך לפגוע בנו בעתיד. אבל למה לתת לחומוסיות להיות מטאפורה לחיים הביטחוניים? לסכסוך הישראלי-פלסטיני? למה לתת לישראלים, לשלם את המחיר בזה שאנחנו לא אוכלים את האוכל שאנחנו אוהבים? אנחנו לא מספיק נפגעים גם ככה?

אי אפשר לכעוס תקופה מסוימת, ואחר כך לחזור ולנהוג כאילו דבר לא קרה. הרי הסכסוך יעלה ויבוא שוב ושוב, בדרך זו או אחרת, ולא ייתכן שבכל פעם שיעלה, יהיו ישראלים שיחליטו שהם לא מוכנים לפרנס ערבים. ורגע אחרי הם מוכנים לחזור ולפרנס אותם? ולמה זה? בגלל שהסכסוך נפתר או שפשוט הקיבה שלהם צועקת הצילו? המצב רגיש, זה נכון. הסכסוך ארוך ומפותל, זה גם נכון. אולי זה פשוט כמו שסיים גל את כתבתו : "וגר זאב עם כבש. או לפחות על השיפוד".

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. אכפת לך לכבד את מצבי הרוח שלנו?
רב קובי בעל הניגוב 17.02.2009
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©