הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מוות בגן עדן
 
גיא שריקי מספר איך החבר הכי טוב שלו, תומר אחואן, נעלם במהלך רפטינג ב"נהר המוות" בפרו, ומבקש שתחשבו פעמיים לפני שתחליטו לצרוך עוד מנה של אדרנלין שעלולה לעלות ביוקר
מאת גיא שריקי | 19.02.2009
 
גם אני כמו כולם הייתי קצר רוח ויצאתי לטיול הגדול אומנם מאופק מאוד כי אני לא תרמילאי, אבל תומר אחואן, אחד מהחבורה שלי, שגדלה בשכונת נווה חוף בראשון לציון כן היה כזה. כבר מגיל צעיר היינו קבוצה של חברים כשכלפי חוץ כולם חשבו שאנחנו ילדים קטנים. חוץ מתומר שהיה הכי גדול במימדים, עם קול עבה. לא פלא שקראנו לו ה"אבא של החבורה". תמיד היינו החבר'ה הטובים, שהתנהגו כמו שצריך. תומר, שתמיד בלט לטובה, דאג לנו בכל דבר שהיינו צריכים ואמר לנו לצאת לעבוד למרות שלאף אחד מאיתנו לא היה חסר כסף. הוא גם תמיד הזכיר לנו לתרום לקהילה. ולפעמים היה לוקח אותנו לחלק מזון לנזקקים.

יצאנו לדרך לטיול שאחרי השירות הצבאי. אני טסתי ללוס אנג'לס ותומר ליוסטון, לשנינו היו מטרות אחרות. אני רציתי טיול קצר במקומות מיושבים ומסודרים, ותומר רצה לזרוק תרמיל ולצאת לשטח בלי פחד, כמו שרק הוא יודע. באמצע הטיול נפגשנו בניו יורק, תומר נראה מחויך וציפה בקוצר רוח להמשך הטיול שלו בדרום אמריקה, והפציר בי להצטרף אליו לדרום. אני נרתעתי והסברתי לו חזור והסבר שאין לי מה לחפש במקומות כאלה עם תולעים ויתושים וכל מיני קרציות. ושאני מפונק.

בינתיים חזרתי לארץ, ותומר טיפס על הרים ברחבי דרום אמריקה ו"נגע בגן עדן" לפי התיאור שלו. באחת השיחות שלנו הוא סיפר שהוא מאוד נהנה, אבל מתגעגע, וקשה לו בלי האוכל של אימא, בלי החברים ובכלל בלי ישראל. ערב אחד הוא התקשר וביקש שאקדים לו את הטיסה לישראל כי הוא רוצה להפתיע את ההורים שלו. הוא סיפר שהיעד האחרון שלו בטיול הוא פרו, לאחר מכן מתוכנן שבוע מנוחה בניו יורק, ומשם חזרה לארץ הקודש. איחלתי לו נסיעה קלה וחוויה מהנה, וכמו תמיד הזהרתי אותו שישמור על עצמו.

קראנו לו ה"אבא של החבורה". תומר אחואן ז"ל (שני משמאל) והחברים בטיול בניו יורק
 

ואז הגיע הלילה שלא אשכח לעולם. אחרי משמרת ארוכה וקשה בעבודה שלי ב"ארומה". בשעה שתיים וחצי בלילה הטלפון צלצל. חבר שלי טל בכה בהיסטריה: "גיא קום, קרה אסון" "מה קרה?" שאלתי. "תומר נעלם, לא מוצאים אותו". הייתי חצי ישן ולא הבנתי על מה הוא מדבר, וביקשתי שיירגע ויסביר לי בדיוק מה קרה. הוא רק אמר שעכשיו הוא בדרך לביתו של תומר ושאגיע לשם מיד.

כשהגעתי, הרגשתי חוסר אונים שלא קרה לי מעולם. סיפרו לי את הפרטים שידעו עד לאותו הרגע: החברים תומר, עידן ואלעד יצאו לרפטינג של שלושה ימים, ביום השני, לאחר שעתיים של הפלגה באפורימק פגעה הסירה של תומר בסלע והתהפכה. הוא נפל למים ומאז אף אחד לא מוצא אותו. את ההודעה קיבלה המשפחה רק יומיים אחרי הנפילה, מפני שלא היו שם אמצעי תקשורת וגם בגלל שהמסלול הוא חד סטרי. לכן היו צריכים לסיים אותו ורק אז אפשר היה להודיע להורים.

הטלפונים התחילו לזרום בקצב מפחיד והכול נהפך להיות לסיוט שאין כמוהו. הבית של תומר התפרק. המשפחה לא ידעה את עצמה מרוב צער, אף אחד לא תיפקד. טל ואני היינו היחידים מבין החברים שהיו בארץ ושהובילו את העניינים וזה לא היה קל. היינו בקשר ישיר עם צוות החילוץ שיצא לחפש את תומר, קיבלנו החלטות כיצד לפעול והמשכנו בנחישות להוביל את המשפחה, לדבר עם התקשורת ועם צוות החיפוש והשגרירים. אחרי שבוע, החיפוש היה נראה לי כמו בזבוז של זמן כי בתוך לבי ידעתי שהגרוע מכל קרה, שתומר כבר לא איתנו.

אבל החיפוש נמשך וחברת הביטוח מצאה שלפי החקירה הראשונית, תומר נפל ליד סלע מאוד ספציפי ויש סבירות שהוא תקוע מתחתיו. לאחר יציאה של שני צוותים שפעלו במקום למעלה מיומיים כל אחד, הוחלט כי תומר לא נמצא שם ואין סיכוי למצוא אותו בנהר, השני בחוזקו בעולם שמכונה "נהר המוות". חברת הביטוח החליטה לקפל את הציוד ולחזור לארץ בידיים ריקות.
 
אף אחד לא האמין שתומר יימצא. רפטינג באפורימק
 

לאחר מכן שחזרו לארץ, התכנסו בני משפחתו של תומר כדי להחליט מה לעשות, זו הייתה שיחה קשה. דוד, אבא של תומר, אמר לבניו שהוא מוכן להוציא עוד צוות חילוץ פרטי במימון מלא שלו. למרות שאף אחד לא האמין שתומר יימצא.
באחד הערבים באו לבקר אותנו זוג בשם נחמה ואריאב רודבסקי שסיפרו את סיפורם האישי על בנם ברק שנפל לפני חמש שנים באותו נהר, ועד היום מוגדר נעדר. בני המשפחה שהיו עדיין עם תקווה בלב, סירבו לשמוע ורק אבא של תומר ואני, אחרי שיחה לא קלה עם נחמה ואריאב הבנו כי הם יכולים לעזור לנו בארגון צוות חילוץ מקצועי, תוך שהם מציינים כל הזמן כי מדובר בסוג של הרגעת מצפון והכינו אותנו לזה שלא תהיה הצלחה ורוב הסיכויים שאת תומר לעולם לא נמצא.

הימים עברו והתחלנו לגבש צוות חיפוש יחד עם אריאב ונחמה והעמותה שהקימו  על שם ברק, הבן הנעדר "עמותה לאיתור וחילוץ תרמילאים בחו"ל". יו"ר העמותה הצליח לקשר אותנו עם בחור בשם פאנצ'ו, פרואני שגדל על גדות הנער והיה מדריך בחברת הרפטינג שאיתה יצא תומר למסע שממנו לעולם לא חזר. פאנצ'ו צנום מימדים, איש צנוע ולא דברן גדול, בעיקר כי הוא לא מכיר את השפה כל כך טוב, הביע את דעתו על מקום הימצאו של תומר. למען האמת בהתחלה פשוט לא האמנתי לו, אך חמש דקות לפני שעזבתי את המקום לא פחות נסער משנכנסתי אליו, משהו בליבי אמר לי לגשת אליו ולנסות להקשיב לו.

התקרבתי והסתכלתי בעיניים שלו ויכולתי לראות ניצוץ של אש, טירוף, כמו מישהו שיודע שהוא יוצא למשימת חייו, שאסור להיכשל בה. ניגשתי אליו, חיבקתי אותו ולחצתי את ידו: "תחזיר לנו אותו הביתה". ביקשתי. פאנצ'ו, בחיוך כמו שרק הוא יכול לתת הבטיח לי שהוא אכן יעשה זאת. מאותו הרגע ידעתי שזהו. הוא ימצא אותו.
יומיים אחרי שפאנצ'ו החל בחיפושים, גופתו של תומר נמצאה מתחת לאותו סלע שחברת הביטוח חדלה מלחפש. לאחר חילוץ שלקח לא מעט זמן היא הובאה לקבורה בישראל.

אני ממש לא מתכוון לומר שלא לטייל, לא ליהנות או לראות עולם אני רק מזכיר שיש לכם מי שמחכה פה, יש מי שרוצה שתחזרו בשלום ויש מי שדואג לכם. תפקידכם הוא לעשות את המינימום: לדאוג, לבדוק, לברר לשמור ואם צריך גם לוותר כי החיים יקרים מדי. תומר איננו. הבחור שלא פחד מכלום, ילד גדול שנזהר מדברים שהוא לא אמור לדעת ולעשות, היה במדינה שאין בה שום ערך לחיי אדם. אנחנו מתמודדים עם האובדן והכאב. המשפחה הענקית עם חמשת האחים התפרקה לחתיכות. ההורים כבר לא מתפקדים והכול בשביל מה? עוד אטרקציה או עוד מנה של אדרנלין. האם זה בכלל שווה את זה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
23 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. כתבה מדהימה ועצובה
רותם 26.02.2009
 
 
2. תומר
דיינה 26.02.2009
 
 
3. החיים יקרים מדי !!!
יפית אחואן גיסתו של תומר ז"ל 26.02.2009
 
 
4. האחות הקטנה ...
שיראל אחואן 26.02.2009
 
 
5. עצוב
ח.א 26.02.2009
 
 
6. פשוט עצוב
בתאל 26.02.2009
 
 
7. ''אבי אבי רכב ישראל ופרשיו''
מרום 26.02.2009
 
 
8. קשה ...
ליאור סיני 26.02.2009
 
 
9. כל כך עצוב
רינת 27.02.2009
 
 
10. קשה כל פעם מחדש...
עידן כהן 27.02.2009
 
 
11. כואב הלב
נטע-לי 27.02.2009
 
Azov
shani 28.02.2009
 
 
12. קשה להאמין
הילה 27.02.2009
 
 
13. חבר נצח של תומר אחואן ז''ל
עידן יעקובוב 27.02.2009
 
 
14. תמיכה
עינת 27.02.2009
 
 
15. עצוב
אורטל 27.02.2009
 
 
16. איך זה ונקטפת בעודך צעיר.....! בחור מיוחד
אלון תורג'מן 28.02.2009
 
 
17. אחח איזה בחוררר
רובי כהן 28.02.2009
 
 
18. כל כך נכון...
נועה 28.02.2009
 
 
19. תומר ז''ל
עדי בר 01.03.2009
 
 
20. תשמרו על עצמכם
ירדן 01.03.2009
 
 
21. מתגעגעים
אלון מלמד 03.03.2009
 
 
22. תומר
אורית 12.06.2016
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©