הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בקצה הדרך
 
למרות הרושם הראשוני המטעה, "הדרך" של קורמאק מקארתי הוא ספר אופטימי ומהפנט על יחסים בין אב ובנו שנודדים עם עגלת קניות מקרטעת ואקדח עם שני כדורים השמורים ליום שייאלצו להיפרד מהחיים
מאת רוני לוין | 16.03.2009
 
במידה מסוימת "הדרך" של קורמאק מקארתי ממשיך את זרם האקזיסטנציאליסטי של זמננו. אותו זרם, שתמך ברעיון שהאדם מושלך לתוך חיים חסרי משמעות, ונידון לתחושת ניכור וייאוש, מגולם ביצירה הספרותית החדשה של מקראתי, באמצעות מערכת יחסים בין אב לבנו המנסים לשרוד בעולם פוסט אפוקליפטי.

העלילה מתרחשת בארץ עלומת שם, שהיא כנראה ארצות הברית, ללא שמות, גילאים וסיפור מסגרת המעניק הסבר ממשי לבואו של יום הדין. מקראתי האמריקאי רוקם את סיפור המסע שבו אב ובנו מנסים לשרוד בעולם אפל ועכור, נודדים בכבישים בין מדינתיים, כאשר הציוד היחיד העומד לרשותם מסתכם בעגלת קניות מקרטעת, ואקדח ובו שני כדורים השמורים ליום בו ייאלצו להיפרד מהחיים.

אב ובנו מנסים לשרוד בעולם אפל ועכור. קורמאק מקארתי
 

אולם למרות נבואת הזעם המתארת עולם אכזרי וקודר המצוי בכאוס מוחלט, עולם שבו כנופיות של רוצחים ואנסים מסתובבים חופשי, וללא עתיד הנראה באופק, "הדרך" הוא דווקא סיפור אופטימי. זהו סיפור על אהבה ללא תנאים בין אב לבנו, על נפש טהורה שטרם הושחתה, ועל אמונה בסיסית ביסודו הטוב של האדם. הקריאה בו מהפנטת ומלווה בתחושת ריקנות וחמלה בו זמנית. למרות שניתן להסיק מהחורבן המתואר מסקנות שונות, הסיפור נע בעיקר סביב הקשר המגונן בין האב לבנו, קשר שמתחזק על רקע הידיעה כי המוות הוא בלתי נמנע.

ההקבלה בין מערכת היחסים בספר לחייו האמיתיים של הסופר היא די ברורה. מקארתי, כבר בן 75 ואב לילד בן 10, מאלץ את קוראיו להתמודד עם אחת השאלות המפחידות ביותר המטרידות הורים - איזה עולם הם משאירים לילדיהם אחרי המוות. אומרים שאנשים שחולמים חלומות טובים הם בעיקר אלו שהחיים שלהם רעים. על בסיס העיקרון ההפוך, ועל סמך ראיון נדיר שמקארתי העניק, הוא מודה שהחיים בסך הכול די יפים, ושאנחנו צריכים להיות אסירי תודה, גם אם לא בטוח למי, על כל מה שקיבלנו.

מקארתי נחשב לאחד מהסופרים האמריקאים הגדולים, המוערכים והמוזרים ביותר שחיים כיום. הוא נהנה להתבודד, ממעט להתראיין וכותב עדיין במכונת כתיבה. את הרעיון לכתיבת הספר הגה בטיול שערך עם בנו לעיירה אל-פסו במדינת טקסס. השעה הייתה שתיים לפנות בוקר, והילד ישן במיטה כאשר מקארתי הביט מחלון חדר המלון ומתוך הקשבה לרחשי הסביבה דמיין כיצד תיראה העיירה בעוד 50 שנה.

ארבע שנים מאוחר יותר נולד "הדרך" שזיכה אותו בפרס פוליצר לספרות בשנת 2007 ותורגם ב-40 מדינות. בדומה לספרו הקודם "לא ארץ לזקנים", גם ספרו החדש זוכה בימים אלו לעיבוד קולנועי בכיכובו של ויגו מורטנסן, ובמידה ויישאר נאמן לרוח הספר, הוא צפוי להיות יצירת מופת.

הדרך (במקור: THE ROAD) / קורמאק מקארתי
הוצאת מודן - סדרה לספרות יפה | 207 עמודים | 2009
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©