הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשהשיטה דפוקה
 
כלי התקשורת מעדיפים לעסוק בכסף שאיבדו בעלי ההון ולחילופין בתמונות של ביזת סופרמרקט, במקום להעמיק בהסברים מה היה גרוע עד כה, ואיך אפשר לתקן
מאת ירון קלנר | 18.03.2009
 

ההבדל בין סיקור ימי התגבשותו של המשבר הכלכלי לבין הימים הנוכחיים, עת הוא יציב והרסני - משמעותי מאוד ומתבטא באיזושהי רוח קטסטרופלית שהייתה ואיננה עוד. הפחד שליווה את תקופת ההמתנה למשבר הוא מובן, הרי כשהעתיד לוט בערפל לא ניתן לחוש ביטחון. הבעיה היא בימים האלו, כשמיליוני אנשים ברחבי העולם ועשרות אלפים בישראל מצטרפים למעגל האבטלה.

כל הכלכלנים הבכירים שצוטטו השכם וערב בכלי התקשורת כמתחרטים על עוולות השיטה נעלמו כלא היו. קורא תמים של עיתון אך לפני כמה חודשים יכול היה לחשוב שלאחר ההתאוששות הכל ישתנה, הדורסנות תפחת, והדאגה לחלשים תגבר. הרי בחדשות כבר לא מאיימים באסון כלכלי, הם אינם מנתחים מה קרה וכיצד ניתן היה למנוע. כיום, ההתבוננות היא רק על הסימפטומים.

ביזה של סופרמרקט חרדי, צמיגים בוערים ודפיקות של עובדים מפוטרים על מכוניתו של מנהלם לשעבר. אלו הן התמונות שערוצי הטלוויזיה משדרים, על זה העיתונים מדווחים. נכון, אלו מראות מצערים של אנשים קשי יום שאיבדו את עבודתם, אולי אפילו את עולמם, אך מדובר במעט מדי ומאוחר מדי, שלא לדבר על מגמתי מדי.

כשלעשירים יש פחות דולרים, מיליונים מאבדים את משרתם. שרי אריסון
 

כשנחום ברנע כותב בעיתון של המדינה על זיאד חבשי, אחד ממפוטרי המפעל הקורס "עוף העמק" שברמת ישי, הוא מציין שמשכורתו מביכה שאפילו לא ראוי לעלותה על הכתב. כשהמפעלים מרוויחים ואין פיטורים או אפילו כשהצמיגים בסך הכל לא בוערים, כמעט אף כלי תקשורת לא מתעניין במשכורתם הנמוכה.

בעמוד האחורי של "מעריב" נכתב שביל גייטס איבד 18 מיליארד דולר, וכיום הוא שווה רק 40 מיליארד ואפילו ששרי אריסון קצת פחות עשירה. הקשר ברור, כשלעשירי העולם יש פחות דולרים, מיליונים מאבדים את משרתם. המסקנה יכולה להיות רק אחת, יש לסייע ככל הניתן לאותן חברות ענק על מנת שתמשכנה לפעול. רק כך יימנעו הצילומים של עובדים מיואשים ללא עתיד כלכלי, והם יוכלו לחזור ללא התעניינות תקשורתית לעבודה בעלת שכר עלוב, שלעתים אף נטולת תנאים סוציאליים.

לא מדברים על מערכות הניצול, על הזלזול בקטנים ובחלשים, אלא דווקא על מגזין "פורבס" האמריקאי שמדרג את עשירי העולם, ומבכה את מר גורלם של בעלי ההון. הסיבות לכך הן מגוונות, הרי אין חדש במשכורות נמוכות מאוד, ואין מספיק אלמנטים דרמטיים בעובדים שהבעיה שלהם היא תנאי עבודתם. יש גם אינטרס ברור של כלי התקשורת שנשלטים על ידי אותם בעלי הון להדחיק את הניצול אותם חווים העובדים הפשוטים, וסביר להניח שישנן סיבות נוספות, פחות ברורות.

מה שכן ברור הוא שהתקווה לשינוי שנשבה בין השורות בימי טרום המשבר נמוגה והוחלפה בצביעות חברתית סטנדרטית. מרחמים על המפוטרים ועל העניים שבוזזים את מדפי סופרמרקט, אבל לא הולכים צעד אחד נוסף כדי לברר מה גורם לתופעות הללו, מהי המחלה שמעוררת את הסימפטומים האלו. כי התשובה ברורה, זו השיטה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©