הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כלב הולך לעיבוד
 
את מקומו של הטמגוצ'י, זכר צדיק לברכה, תופס הוובקינז: בובה של חיית מחמד פרוותית חמודה שקונים בחנות, אבל הטיפול המסור בה, עם כל ההוצאות הנילוות – נעשה דרך האינטרנט. יוסי אבידר מספר על עוד תופעה אמריקאית שתופסת תאוצה בארץ
מאת יוסי אבידר | 31.03.2009
 

אני מחפש אותו מתחבא מאחורי שיח ירקרק, אך הוא לא שם. "טומי" אני קורא לו "איפה אתה, חמוד?" אני פוסע בשקט מופתי אל עבר חומת הלבנים הגדולה. הוא בטח שם, אני אומר בלבי. בעודי מהרהר בכך טומי מזנק לפתע ממקום המסתור כפנתר מיומן. "טומי, שובב קטן. בוא הנה" אני צועק ודולק בעקבותיו. אנחנו רצים אל עבר השדה הפתוח, שבקצהו השמים נפגשים עם אימא אדמה.

הרוח הקלה מבדרת את פניי ואת גופי, זיעה קרירה ניגרת על חולצתי. לאחר כמה דקות של ריצה אני חש כיצד נשמתי נעתקת. אני נעצר באפיסת כוחות. לאחר כמה שניות טומי מבחין מרחוק שנגמר לי האוויר. הוא מסתובב ושב על עקבותיו במהרה. הוא קופץ עלי באושר ומפיל אותי על האדמה הלחה. צחוק קליל ומשוחרר מתגלגל ממני. "טומי, כלב מופרע שכמוך" אני אומר בהקנטה. אני מלטף את ראשו, מאמץ אותו באהבה אל חיקי, מריח את ריח גופו המהול בבוץ ועשבים שוטים. ואין מאושר ממני.

אני מביט מבעד לצעיף הזמן ונזכר כיצד כילד תמיד רציתי לגדל כלב או חתול או כל חיה אחרת. אך לדאבוני, להורי העקשנים היו כל הזמן אלף סיבות לסרב. כשאחי גדלו קצת קיוויתי בלבי שארבעתנו יחד נצליח לרקום מזימה, ונפעיל עליהם מעיין "לחץ קבוצתי". אבל, התבדיתי. זה לא עזר. למעשה, כלום לא הועיל. הם נשארו בשלהם, "כלב זה דבר נחמד, אבל לא אצלנו בבית". וכך חול הזמן נשר מבין אצבעותי, גדלתי, התבגרתי והפכתי מילד תמים לגבר. אבל עדיין אותה תשוקה ילדותית לחיית מחמד נותרה חקוקה על לוחות לבי. לכן, אינני מתפלא מדוע לאחרונה, באופן לא כל כך תמוה, אלפי ילדים בישראל נדבקו בחיידק החדש שהגיע מאמריקה ה-וובקינז.

אחרי שהבובה מופיעה על המסך נותנים לה שם ומתחילים לטפל בה. הוובקינז
 

הוובקינז מיועד לגילאי 5-12 ועל מנת להירשם למשחק באינטרנט יש לגשת לחנות צעצועים ולקנות את חיית המחמד הרצויה מעין בובת פרווה סטנדרטית ללא שום פונקציות מכניות משוכללות של חיות מחמד כגון: סוס, פיל, נמר, קוף, צפרדע, דג, חזיר, כלב, חתול, ג'ירפה, צבי, דב פנדה. לכל בובה מצורף תג ייחודי עם קוד סודי המעניק לילד גישה למשחק הווירטואלי באתר של החברה. לאחר שקונים את הבובה שמחירה בארץ 99 שקלים ועשרה דולר בארה"ב, ולוקחים אותה הביתה, מכניסים את הקוד באתר והבובה מופיעה על המסך, שם ניתן לתת לה שם, לטפל בה, לקנות לה ביגוד, לרהט לה את החדר, לקבוע באילו צעצועים היא תשחק, אילו בגדים תלבש, להאכיל אותה, לאמן אותה ולמעשה לטייל איתה בעולם וירטואלי.

במקביל, הילדים מבצעים מגוון משימות ופעילויות כחידוני טריוויה אשר מאפשרים להם לזכות בכסף וירטואלי מעבר לתקציב הראשוני, כדי שיוכלו לקנות את המוצרים הנדרשים עבור גידול חיית המחמד. לאורך כל המשחק מוצגים תמיד בתחתית המסך שלושה מדדים: "אושר, מזון ובריאות". בשנים האחרונות תופעת הוובקינז צוברת תאוצה. מספר החיפושים בגוגל עומד על 11 מיליון בחודש בממוצע, כשזהו המוצר השני בכמות הרכישות באמזון, ואחד מחמשת המותגים המובילים בעולם על פי גוגל. מוצרי החברה והקונספט זכו בפרס הצעצוע הטוב ביותר לשנת 2007 בארה"ב. כן, אי אפשר להתווכח עם הנתונים המרשימים הוובקינז כבשו את העולם המערבי בסערה והמותג הפך להצלחה פנומנלית.

מאחורי המצאת הוובקינז עומדת חברת צעצועים בשם גאנז שהוקמה על ידי משפחה יהודית קנדית מטורונטו. הזכיינית בישראל היא חברת PMI מנכ"לית החברה היא יעל ארד, הישראלית הראשונה שזכתה במדליה אולימפית. ארד טוענת שבשנתיים האחרונות נשבו בקסם הוובקינז מיליוני ילדים ברחבי העולם בגילאי 6-15 , בנים וגם בנות. בארץ נעשו מאמצים להחדיר את המוצר כולל ספאם בפורומים, שיווק דרך קבוצות של אמהות ואפילו ניסיון לשכנע מורות להציג את הצעצוע בכיתה.

מלבד ההנאה שמתלווה למשחק, גאנז והקמעונאים שמוכרים את הצעצועים, משווקים את התרנגולת שמטילה ביצי זהב כבעלת ערך מוסף עבור הילדים. לטענתם, למשחק יש גם ערך חינוכי כיוון שדרך המשחק הילדים לומדים ניהול פיננסי, מפתחים חוש אחריות ואף רוכשים מיומנויות חינוכיות אחרות כמו מיומנויות מחשב, קריאה, חשבון ושיפור האנגלית באמצעות השתתפות בצ'טים. מעבר לכך, המשחק משמש זירה מרכזית לאינטראקציה בין הילדים, ומאפשר לתקשר וליצור קשרים עם ילדים אחרים דרך המשחק.
 
הבובה לא יכולה לכעוס

סיוון דנינו, 37, מספרת שכבר שנתיים בתה הקטנה בת העשר רוצה שהם יאמצו "כלב". הבת הקטנה נהגה להפציר בה לילות כימים אך היא לא הייתה מעונינת בשום אופן כיוון שחיה אמיתית מלכלכת את הבית, צריך להאכיל אותה והיא גם חששה שילדיה הגדולים יותר לא יטפלו בכלב, ובסופו של דבר הכול ייפול על כתפייה. ואז הגיע הפיתרון האידיאלי - הוובקינז. היא מיהרה לרכוש עבור הבת שלה כלב האסקי עם פרווה אפורה. השמחה של הבת לא ידעה גבול ולמעלה מחודש לא ניתן היה להפריד בין הבת הקטנה לחיית המחמד שלה. דינה אקיזרי, 41, חברתה של דנינו מחזקת את דבריה, ומוצאת גם היא נקודות זכות. ילדיה יושבים פחות מול הטלוויזיה, ותוך כדי המשחק הם מפתחים חוש אחריות.

מול הטכנופילים, אלה המתמכרים בהתלהבות נטולת ביקורת לטכנולוגיה, ומאמצים אותה אל חיקם, ישנם הטכנופובים שנרתעים מהטכנולוגיה ודואגים לבקר אותה. בראש מבקריה המוכרים עומד ניל פוסטמן, מחשובי התיאורטיקאים של תקשורת ההמונים. במשנתו, טען שכל מדיום נותן לנו משהו, אך גם לוקח מאיתנו משהו אחר. במציאות העגומה שבעולם הקפיטליסטי של היום, דואגים ללא הרף לעדכן אותנו ביתרונות והמעלות של הטכנולוגיה, וכל הנפלאות שהיא מביאה לחיינו, מבלי להזכיר את החסרונות. אם פוסטמן היה חי היום לבטח היה טוען כי טכנולוגיית הוובקינז לוקחת מילדינו את הרצון להשיג חוויות אותנטיות, ומחליפות צורך זה בחוויה וירטואלית.

לכאורה, דרך משחק הוובקינז הילד יכול לחוות גידול בעל חיים, להיקשר אליו רגשית ולהתייחס לחיות המחמד הווירטואליות בכל המסירות והלבביות שחיות מחמד בשר ודם היו יכולים לחלום עליה, אך זו אשליה קפיטליסטית ותו לא. למעשה, אותם ילדים לא באמת לומדים מהו קשר נורמלי ובריא עם הצד השני. הקשר שנוצר עם הבובה הוא חד-צדדי. הרי בובה וירטואלית לא יכולה לכעוס עליהם ולהגיב למעשיהם הנלוזים ככל שיהיו. וכידוע, קשר הוא דבר דו-צדדי אך תוך המשחק הילדים מאבדים את היכולת להבין שגם לצד השני יש רגשות, צרכים ורצונות, ולא תמיד הם יכולים לשלוט על הצד השני אלא רק על עצמם.

לדוגמה, אם במציאות חיית המחמד תרצה לישון והילד ירצה לשחק איתה, תיווצר
קרקע פורייה לקונפליקט בו החיה מתנגדת, והילד ילמד שעליו לכבד את הצרכים של הצד השני, אך תוך כדי משחק הוובקינז הילד מפספס את המסר המאוד חשוב הזה.
אריך פורום, פסיכולוג חברתי, גרס בזמנו שאחד הסימנים הפתולוגיים האופייניים לחברה התעשייתית היא הפסיביות של האדם שרוצה שיזינו אותו בלי שיתאמץ, ואף אינו טורח לעכל את מזונו, כביכול. קריסטין נייסטרום, חוקרת תקשורת אמריקאית, אף הוסיפה על דבריו את המונח "האדם המיידי" כלומר אדם ששואף לסיפוק מיידי של צרכיו. לעניות דעתי, טכנולוגיית הוובקינז מסייעת לתופעה הנידונה בכך שהיא מרגילה את הילדים לחשוב שכל דבר מתבצע בהתאם לגחמותיהם האישיות.

ניסו לשכנע מורות להציג את הצעצוע בכיתה. יעל ארד
 

שירי קליין, בת 10, בהירת שיער עם גומות שובבות היא דוגמה חיה לכך. למרות שיש לה בבית כלב אמיתי היא מעדיפה לטפל בחיות הוובקינז כיוון שקל יותר לטפל בהן. "אני רק יושבת על המקלדת או עם העכבר של המחשב ודואגת לכל מה שצריך בשביל הוובקינז. כשמטפלים בכלב אמיתי צריך להוציא החוצה, לתת לו לאכול, זה טיפול יותר קשה. זה ממש מעייף" היא אומרת ומפריחה מין קריאת ייאוש קטנטנה וחמקמקה לאוויר. מורה בבית ספר יסודי ואם לשלושה שמעדיפה להישאר בעילום שם, נרתעה כשגילתה שאחת החוויות הבסיסיות במשחק קשורה במוות. "אם הילד לא מטפל בחיה, לא מאכיל אותה יומיים היא מתה. בני, בן השמונה, היה חרד כל הזמן שהחיה שלו תמות, וזה ממש הדיר שינה מעיניו. זה אבסורד".

נועם זוהר, בת ה-7 מחזקת את דבריה של מורתה "פעם אחת אפילו החתולה שלי כמעט מתה לי בטעות. המצב הבריאותי שלה לא היה כל כך טוב, כי
קצת שכחתי לתת לה אוכל". אלוין טופלר, סוציולוג סופר ועתידן אמריקאי טען שקשריו של האדם לעצמים נעשים זמניים יותר וככל שחולפות השנים מתפתחת בקרבנו תרבות "השתמש וזרוק". דהיינו, במקום קשר ממושך יחסית עם עצם בודד, קשורים אנו תקופות קצרות לשורת העצמים המחליפה אותם. באותו אופן ניתן לטעון כי הוובקינז מעודד אף הוא מגמה זו, כיוון שהילדים מתחרים ביניהם בכמות צעצועי חיות המחמד שיש בבעלותם.

שאיפתו של כל ילד שיהיו ברשותו כמה שיותר. רוני מימון, מוכר ב
"כפר השעשועים" ברמת החייל מספר תוך כדי דיבור מהיר מלא באקסטזה המלווה בשפת גוף קופצנית, שלפני שבוע ילדה בת 10 בערך נכנסה לחנות וקנתה עשר בובות, וילדה אחרת רכשה ארבע בקנייה אחתאני לא יודע אם התנהגות זו מעוררת גיחוך או שמא צביטת לב נוסטלגית אם ניזכר לרגע בזמנים עברו, כשילדות היו נאחזות בעקשנות ובאהבה בבובתן הישנה, עד שהיו נותרים בידיהן סמרטוטים בלים. זוהי אכן אהבה שפסה מן העולם.

הרולד איניס, הוגה דעות ותיאורטיקן נודע טען לא אחת כי לכל מדיום ישנה הטיה פוליטית. כלומר, ככל שהנגישות למדיום גבוהה יותר, כך ההטיה הפוליטית שלו נמוכה יותר. אם נשתמש בשפתו נוכל ודאי לומר שמנקודת המבט של הצרכנים, הוובקינז הוא בעל הטיה פוליטית חזקה, משום ששימוש באתר בשפה האנגלית (חידונים, צ'טים) דורש תהליך של שליטה בה. דהיינו, ילד ששולט בשפה האנגלית בצורה טובה יותר יוכל ליהנות מהמשחק, יותר מילד שמתקשה בה.
 
דמות של כלב וירטואלי מזנקת ממקום המסתור כפנתר מיומן. בובת וובקינז
 

פרט לשיווק אגרסיבי, לא נעשה שום ניסיון או אדפטציה כזאת או אחרת להתאים את הוובקינז לשוק הישראלי. נכון להיום, השפה המדוברת באתר היא אנגלית, הצ'אט עם שחקנים אחרים בתוך האתר, שמהווה חלק גדול מהחוויה במקור, גם הוא מוגבל לאנגלית. כתוצאה מכך, ילד ישראלי יתקשה מאוד להתמצא בממשק, לא יבין את רוב תכני המשחקים, הסרטונים והחידות, והחוויה הצרכנית שלו תתחיל ותיגמר ברכישת הבובה בחנות הצעצועים מה שיעורר בו תסכול נוראי. החברה המייבאת מנסה להציג את מחסום השפה כנכס חינוכי אשר מאפשר לילדנו לרכוש חלק ממיומנויות השפה האנגלית. זהו כמובן גימיק שיווקי זול שהרי ניתן ללמוד אנגלית בקלות רבה יותר באלפי אתרים אחרים, ובחינם. קל וחומר ילדים ישראלים אשר כבר מסתדרים עם השפה הזרה אינם יכולים להעשיר את השפה, כיוון שהשיחה מתבססת על מאגר משפטים מצומצם ומוגבל. זו הסיבה שבגללה אמור לעלות, בקרוב האתר גם בשפה העברית.

המדיום אף מחדד את הבדלי המעמדות והפערים החברתיים. ילד שאינו בעל וובקינז שמוגדר כילד אאוטסיידר וחריג אולי אף ייתפס כעני משום שהוריו לא יכלו לרכוש עבורו וובקינז. עומרי לוין, בן תשע, ילד חייכן מתל אביב מספר שלכל 30 הילדים בכיתה שלו, יש וובקינז והם נוהגים להביא את הבובה כל יום לבית הספר. הנושא המרכזי עליו ילדים בבית הספר מרבים לשוחח הוא "הוובקינז". כל אחד, לדבריו, מספר מה הוא קנה לוובקינז שלו, איך הוא עיצב את החדר שלו ובכלל על חוויות המשחק. זה הנושא הכי חם, ולכן כל ילד שואף שיהיה לו וובקינז כמה שיותר מיוחד. מעבר לכך, טכנולוגיית הוובקינז מדכאת חברתיות ויוצרת למעשה התבודדות. בעבר, הילדים היו יורדים לרחוב לשחק עם חבריהם במשחקי כדור או משחקי רחוב כאלה או אחרים או לחלופין מזמינים אותם לבתיהם.

כיום, לאחר שעות הלימודים, הילדים ספונים בבתיהם שעות על גבי שעות, ונסחפים לתוך המשחק והעולם הווירטואלי. באופן גרוטסקי הוובקינז הפך לסוכן חברות ומשמש כיום עבור אותם ילדים זירה מרכזית לאינטראקציה ביניהם. כתוצאה מכך, הילדים מאבדים בהדרגה את כישורי היכולת הבינאישית לתקשר בשל כך שהמשחק מעודד נטייה חזקה להתמכרות. שחר כהן, 11, אומרת שהיא יכולה להקדיש זמן רב לטיפול בחיות כל יום "הוובקינז הן ממש כמו בני אדם, צריך להאכיל אותן, לקלח אותן, אפילו לצחצח להן שיניים, ואת כפות הידיים". כשמגדלים חיית מחמד כל המשפחה נרתמת ונושאת בנטל הגידול. כל פעם מישהו אחר צריך להוציא את הכלב לטיול, לקנות לו אוכל, לקחת אותו לווטרינר. עצם הטיפול בכלב מצריך שיתוף פעולה משפחתי. להבדיל, בטיפול בחיות הוובקינז בה הילד לא צריך שותפים לטיפול דבר שמגביר אצלו את תחושת האינדיווידואליזם. המשבר הכלכלי שפקד את העולם בתקופה האחרונה תופס מקום נכבד בסוגיית הוובקינז.

שקט מופתי

המודל שלו מעורר פלצות בקרב הורים חסכניים ומעוטי יכולת פיננסית שלא יכולים להרשות זאת לילדיהם או כאלה שאינם מעוניינים לעודד את ילדיהם להיות עבדים מסורים של תרבות הצריכה. וובקינז מעודד ילדים לרכוש כמה שיותר צעצועים בדמות חיות פרווה, שמחירן הבסיסי הוא
10 דולר, ולהן מוצרים נלווים כמו קלפים וכובעים. בארה"ב מדובר כיום על ניצול יצר האספנות של הילדים כדי לסחוט סכומי כסף גדולים מההורים. מאחר שבישראל המחיר הוא 99 שקלים, החליטו כמה בעלי תושייה לפרסם עצומה ברשת נגד התשלום היקר. היוזמים דורשים לוותר על הקוד הסודי ולהוריד את המחיר ל-65 שקלים.

אני מחפש אותו מתחבא מאחורי אלפי פיקסלים של שיח ירקרק רחב, אך הוא לא שם. "טומי" "איפה אתה חמוד?" אני מקליד את המשפט. אני פוסע בשקט מופתי אל עבר חומת הלבנים הגדולה. הוא בטח שם, אני אומר בלבי. לפתע דמות של כלב וירטואלי מזנקת ממקום המסתור כפנתר מיומן. "טומי, שובב קטן. בוא הנה". אני מקליד את המשפט ודולק בעקבותיו. אנחנו רצים אל עבר השדה הפתוח שבקצהו השמים נפגשים עם אימא אדמה, תוך שאני לוחץ בעוז על העכבר ומקליד ללא הרף על מקשי המקלדת.

לאחר כמה דקות של ריצה נמאס לי ללחוץ על המקלדת באינטנסיביות. טומי מבחין מרחוק שנעצרתי. הוא מסתובב ושב על עקבותיו במהרה. הוא קופץ עלי באושר ומפיל אותי על האדמה הלחה. "טומי, כלב מופרע שכמוך" אני מקליד בהקנטה. אני מלטף את ראשו בעזרת העכבר. ואופס... טומי נעלם, נמחק, נגוז. המחשב בבום אחד נכבה. "מה קרה?" אני צועק. "יש הפסקת חשמל", עונה אחי.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©