הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צל כבד מדי
 
למרות הקריירה המפוארת, דונובן נחשב שנים רבות לחקיין בינוני של בוב דילן. גיל מטוס מספר על הטרובדור הסקוטי. פרק ראשון בסדרה
מאת גיל מטוס | 31.03.2009
 
הטרובדור הסקוטי דונובון הוא אחד הזמרים הגדולים והחשובים בהוויה של שנות ה-60-70, ובאופן מפתיע, ישנו פער עצום ובלתי מובן בין הצלחתו הבינלאומית לבין חדירתו המצומצמת לתודעה הישראלית. אחרי הכול או לפני הכול, לא מדובר בזמר אנונימי שהוציא אלבום גדול אחד ונשכח, אלא במכרה זהב גדוש באוצרות מוסיקליים. כזה שנפרס על פני קריירה של ארבעה עשורים, למעלה מ-20 אלבומי אולפן עם כמות עצומה של שירים טובים והתנסויות מוסיקליות שנעות בין פולק, פופ, רוק, גאז', פסיכידליה ומוסיקת עולם ושיתופי פעולה עם מוסיקאים רבים כמו "הביטלס" איתם הוא שהה בהודו, ואגדת הגיטרה - ג'ימי פייג.

רבים מכירים אותו בכינוי: "בוב דילן הבריטי", תווית שמלווה אותו מתחילת דרכו ועד היום, ולמרות שזו הדרך הפשוטה ביותר, ויש שיאמרו אף המתבקשת לתאר אותו, המסע המוסיקלי הארוך והמרתק שהוא עבר, מוכיח שדונובן הוא זמר גדול בזכות ולא בחסד, זמר שבחן ועדיין בוחן את גבולות היצירה שלו, ובורא את עצמו בכל פעם מחדש. דונובן, בדומה לדילן, העיד על עצמו שהוא קודם כל משורר. הוא ציין את הבעייתיות בלהיות משורר שצומח ממעמד הפועלים, היכן שהמשפחה והמורים בבית הספר לא מבינים מדוע אתה עוסק בשירה כשאתה צריך למצוא עבודה אמיתית.

אם זה נשמע כמו דילן ונראה כמו דילן, זה כנראה חיקוי של דילן. דונובן ודילן
 

הוא נולד ב-1946 בגלזגו, אחת מהערים העניות והצפופות בסקוטלנד, וגדל בצל סוף מלחמת העולם השנייה. בילדותו נחשף בעיקר לשירי - עם איריים וסקוטיים, ולספרות אנונימית שאביו קרא. האמנים הראשונים מארה"ב אליהם נחשף היו ה- Everly Brothers ובאדי הולי, וההחלטה להיות מוסיקאי התקבלה אחרי הפעם הראשונה שהוא שמע את "הביטלס". דונובן מתאר את הרגע הזה כחוויה מכוננת, שאחריה הגיעה התובנה שהוא רוצה ליצור מוסיקה, לשיר לדור שלו, לייצר משהו גדול יותר מהרקע שממנו הוא צמח וחונך בה, משהו שישפיע על אנשים רבים. מאותו רגע, הוא החל לכתוב.

כדי להבין את המוסיקה של דונובן, ואת הסיבה לכך שבתחילת דרכו הוא נשמע ונראה כמו בוב דילן, צריך להכיר את השורשים שהשפיעו עליו. הוא הושפע מזמרי פולק בריטים כמו: ברט יאנש, מייק סופטלי וג'ון רינבורן ואמריקאים כמו: רמבלין ג'ק אליוט, דרול אדאמס (עליו הוא יכתוב שיר בהמשך הדרך), פיט סיגר ואבי המחאה והפולק - וודי גאת'רי, הגיבור של דילן. אחד הסמלים המפורסמים של וודי גאתר'י היה הסלוגן שכתב על הגיטרה שלו: "המכונה הזו הורגת פשיסטים", דונבן החליט לאמץ אותו וכתב: "המכונה הזו הורגת". כשנשאל לגבי המשך המשפט, השיב שלדעתו לא נשארו פשיסטים עד שהוא נכנס לעסקי המוסיקה.

כביטניק באנגליה (זרם תרבותי הדוגל בגישה חופשית ואנטי-ממסדית) הוא הושפע מהתרבות הצבעונית של סן פרנסיסקו הרחוקה. "בדרכים" של ג'ק קרואק היה הספר שעורר בו את הצורך לנדוד, וחשף אותו לתרבות זו. בעקבותיו, הוא בילה את קיץ 63-64 בעיירה ST Ives שבדרום מערב אנגליה. ושם, במפרץ, מול הים, הוא כתב את מרבית שיריו הראשונים. עבורו זה היה המקום שבו החיים התחילו, ושם הוא יכול היה להגשים את החלום. יש משהו בתולי בתקופה הזו, בה הוא כתב שירים כמו To Try for the Sun שמצליחים להעביר ביקורת טהורה ורוויה בתמימות נעורים.

פריצת הדרך החלה, כשהוזמן להופיע בתוכנית הטלוויזיה "Ready Steady Pop" שם זכה לחשיפה ארצית בכל יום שישי. במשך שלושת השבועות בהם הופיע בתוכנית, הגיעו אלפי מכתבים למערכת מאנשים שרצו לשמוע עוד חומרים של הזמר המסתורי. אז גם המנהל שלו החליט שהגיע הזמן להוציא סינגל. כשהמראיינת שאלה אותו מה הוא עשה בשבוע האחרון, דונובן השיב שישן על חוף הים עם חבריו. האומה הבריטית מיד אימצה אותו תחת הנרטיב הרומנטי של משורר קלטי נווד בן 18. אנשים מסוימים אומנם הטילו בכך ספק, אך זו הייתה האמת.

פלטפורמה להפצת רעיונות. Fairytale
 

דונובן נהג לבלות זמן רב בחופים עם חבריו, שם הוא כתב שירים רבים כמו Catch the Wind הסינגל הראשון שיצא ב-1964. שיר יפיפה ופשוט, שמורכב ברובו משלושה אקורדים עם פריטה מיוחדת, וטקסט נצחי על הניסיון לתפוס את הרוח – אהבה בלתי ממומשת. השיר זכה להצלחה רבה באנגליה ובארה"ב ומהר מאוד גרר אחריו את התיוג וההשוואות המתמשכות לבוב דילן. בעיקר בגלל הדמיון של שם השיר ל- Blowin’ in the Wind. אבל גם הסגנון המוסיקלי הזהה והמראה החיצוני של דונובן שכלל, בדומה לדילן, לבוש דומה: כובע על הראש, גיטרה אקוסטית ומפוחית. התוצאה הייתה מתכון שסיפק לעיתונים כותרות רבות.

המוטו של כלי התקשורת באותם הימים היה: אם זה נשמע כמו דילן ונראה כמו דילן, זה כנראה חיקוי של דילן. דונובן סובל עד היום מהדימוי הזה. ולמרות שמאוחר יותר התרחק מהפולק, צילו של דילן תמיד ירחף מעל שמו. הוא טען שאנשים לא הבינו עד כמה דילן בעצמו הושפע מהפולק האירי והסקוטי שעליו גם הוא גדל, אמנים כמו: Clancy brothers, Martin Carthy ואחרים. אך יחד עם זאת, הוא מעולם לא הכחיש את הערצתו לדילן וג'ואן באאז, למד לנגן מרבית משיריהם, ואף הרגיש כמו אחיהם הצעיר של הזוג המלכותי מאמריקה. התקשורת כמובן התעלמה מהשורשים המשותפים, ומהאפשרות ששני האמנים צמחו מרקע זהה ומיד מיצבה את דונובן כהעתק.

אחת הסיבות לחוסר ההערכה של אנשים רבים באותה תקופה הייתה הרושם שהשאיר בסרט הדוקומנטרי "Don’t Look Back", שצולם בזמן סיבוב ההופעות של דילן באנגליה ב-1965. דילן, שהיה בשיאה של תקופת הניהיליזם ובמעבר לפולק החשמלי, הזמין את דונובן הזמר הצעיר והלא מנוסה לסוויטה שלו. אך מה שהתחיל כמפגש ידידותי, התפתח לריב שנגמר כשדונובן עזב את המלון, ויצר את הרושם אצל צופים רבים שהוא עוד חקיין בינוני של דילן. למרות הצהרות כאלו ואחרות, נראה שדילן הבין מיד שמדובר בזמר מוכשר ולא בתופעה חולפת וחש מאוים, כפי שחש באותם ימים כלפי הצלחתו של הזמר פיל אוקס. זמן קצר לאחר הסצנה שהוזכרה, דילן שחרר הודעה מתנשאת לעיתונות: "שמעתי אותו, והוא לא נשמע כמוני! הוא נשמע יותר כמו ג'ק אליוט".

חיבור לשורשים

למרות שיסודות הפולק מלוות את דונובן לאורך כל הקריירה, תקופת הפולק הרשמית שלו כטרובדור כללה שני אלבומי פולק מרתקים שיצאו ב-1965. הראשון What's Bin Did and What's Bin Hid שראה אור בארה"ב תחת השם Catch the Wind, והשני - Fairytale. האסתטיקה של עטיפות האלבומים מכילה את המוטיבים שאפיינו אלבומי פולק גדולים באותן שנים כמו: The Times They are a-Changin של דילן, ואלבומו הראשון של ברט יאנש. המוסיקה הייתה מחוברת לשורשים עם מבחר יפה של בלדות נעימות ומקוריות כמו: Catch the Wind, Belated Forgiveness Plea ו-Jersey Thursda. באותה שנה, פיט סיגר וג'ון באאז הזמינו אותו להופיע בפסטיבל הפולק בניו פורט, שם הוא זכה לחשיפה בקרב הקהל האמריקאי וגם להשראה רבה ממוסיקאים מקומיים שהיו באזור. השיר Colours נכתב בהשראת הפולק האמריקאי הפשוט והקליט של דרול אדאמס, ודונובן זכה להתארח בתוכנית הטלוויזיה של פיט סיגר בניו-יורק, שם השניים ניגנו יחד את השיר.

דונובן אף לקח חלק במאמץ האנטי - מלחמתי כחלק מתנועת המחאה של שנות ה-60. הוא החל להתבטא נגד המצב הפוליטי – חברתי וראה את תפקידו כשליח, ואת המוסיקה הפופולרית כפלטפורמה להפצת רעיונות להמונים. הוא אימץ שני שירי מחאה חשובים, שעד היום מזוהים כשירים שלו: The War Drags on של מייק סופטלי ו- Universal Soldier, אחד משירי המחאה חוצי הזמן והמרחב הגדולים, שכתבה במקור זמרת קנדית–אינדיאנית בשם באפי סיינט מרי. דונובן הוקסם מהמוסיקה המהפנטת שלה ולמד לנגן את כל שיריה. שירו, Sunny Goodge Street, מסמל עבורו את עזיבת עולם הפולק. השיר רווי בהשפעות של ג'אז קלאסי אקוסטי, ומסמל את העתיד לבוא – קסמים, פסיכדליה, נדודים, התנסויות חדשות וצורות חשיבה שונות.

>>  הפרק השני
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©