הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמו חתלתולים עזובים
 
לארה וולמן יצאה עם החבר למצוא דירה להשכרה, מה שהתגלה כמסע ארוך ומתיש שהסתיים באופן בלתי צפוי. המירוץ לדירה
מאת לארה וולמן | 03.05.2009
 

בשעה טובה ומוצלחת הגיע הזמן לעבור לגור ביחד. הפור נפל והוכרע לאחר שהוחלט שהחבר שהתגורר בחיפה בשל לימודים בטכניון שגידלו לו אונה נוספת, ולי גרמו לעבור איתו כל קורס מתמטי בתואר, יעבור למרכז. כל שנותר לנו היה לחפש דירה. נשמע קל, רק שהחוזה שלי עדיין לא תם, והייתי צריכה למצוא מישהו שיחליף אותי במשכני הנוכחי. אצתי רצתי ופתחתי את הומלס ויד2 ופרסמתי מודעה, עם תמונות של הנכס שערכתי בפוטושופ, ולא חסכתי בסופרלטיבים למיקום המצוין (והמשעמם - מול קניון רמת אביב), לחניה בשפע (ארבעים דקות הליכה מהבית), לזה שהדירה מרווחת (20 מ"ר), לשותף המתחשב (די ג'יי חתונות סוג ז' שגולש לי על ה- wireless) ולבעל הבית החביב (שייצלה בגיהינום בלי אף בתולה).

כנראה שאלוהי הלוחות פעלו כנגדי, כי למרות ששילמתי מהוני הצנוע בעבור מודעה המכונה חמה וההרשמה התריעה כי הפלאפון שלי לא יפסיק לצלצל - הקו נדם. אבל כעבור שבוע הטלפונים התחילו לצלצל ועל הקו היו תימהוניים למכביר וגברים לרוב אף כי בגוף המודעות צוין במפורש כי דרושה שוכרת בלבד, כיוון שבעל הבית טוען שנשים אחראיות ונקיות יותר.

אחרי שרעננתי את המודעה 60 פעם ביום, נוכחתי שוב לדעת כמיטב המסורת הפולנית כי ההתמדה משתלמת ופתחתי תחנת רכבת פרטית משלי בדירה. אחרי שלל כוסות קפה לדיירות פוטנציאליות שפגשו את השותף, התפלצו וברחו כל עוד נפשן בן, היא נכנסה. ישר ידעתי שזו היא, עובדת סוציאלית שזקוקה לשותף מקרה סעד שתשמח עבור המחיר ההגיוני לקבל את התכשיט על כל חבילות הספורט בילט-אין בטלוויזיה, ולצאת עימו למסע מגורים פלוס שיקום. אחרי שהסוציאלית כמעט פוצצה את החוזה חמש פעמים, היא חתמה, כך שאני והרכש פנינו לחיפוש נדל"ן לעצמנו.

ראינו עשרים דירות ביומיים עד שנוצרה לנו עיסת נכסים במוח
 

שנינו בורגנים ונהנתנים שזקוקים ללא פחות מ-80 מ"ר למחיה סבירה, ולכן תל אביב ירדה מהפרק די מהר, כיוון שבמקרה הטוב, עבור 4,000 שקלים נוכל לקבל קליניקת עיסוי מקצועי במתחם התחנה המרכזית, ובמקרה הרע דירת חדר וחצי בבן יהודה פלוס עכברים בחדר המדרגות. התחלנו לבדוק אופציות בתל אביב רבתי ונוכחנו לדעת כי ברמת גן וגבעתיים בעבור משכורת המלצרות שלנו נוכל למצוא מציאה להשכרה. מדהים לגלות שבשתי ערים הצמודות כל כך לתל אביב עד שלעיתים כלל לא ניתן לדעת אם אתה בעיר החטאים או באחת משכנותיה, המחירים צונחים בקצב הנדסי.

וכך התחלנו במסע השכנוע העצמי, חמושים במוטו "כל הערים אותו דבר", ופצחנו באידיליית ללא הגבולות האירופית. קבענו לתקתק את זה מהר, לראות ולחתום, אבל אלוהי הנדל"ן חשבו אחרת. ראינו עשרים דירות ביומיים עד שנהייתה לנו עיסת נכסים במוח. באחת הדירות התאהבנו, היא אמנם הייתה ישנה, אבל הטאץ' האמנותי והפרקט עשו את שלהם. חדר המדרגות לא בייש אפילו את שכונת הברונקס בניו יורק אבל מצד שני, קצת חלונות שבורים עוד לא הרגו אף אחד ובעלת הדירה, שיינקינאית בשנות השלושים לחייה, נראתה לנו ליברלית שיהיה מאוד נוח להסתדר איתה.

לאחר ששלחה לנו את החוזה, קראנו אותו וגילינו כי היא רוצה שכר דירה של שלושה חודשים במזומן, פלוס 12 צ'קים על שאר השנה, ששניים מהם (השניים אקסטרה ששולמו מראש) יוחזרו בתנאי שנהיה ילדים טובים ולא נהפוך את הדירה לפורגטוריום, שזהו המקום בו ממרקים את החטאים אצל הנוצרים הקתולים של אלה שלא חטאו חטאי מוות. בנוסף, רצתה הליברלית שטר חוב של 10,000 שקלים, שני ערבים לשביעות רצונה וצ'ק ביטחון פתוח.

ביקשנו הקלה בהתייעצות עם המבוגר האחראי שלנו, אחד ההורים. צ'ק ביטחון אמנם נפוץ מאוד במעמד חתימת הדירה, אולם הוא פצצה מתקתקת המעניקה כוח אדיר למשכיר, ומשאירה את השוכר חסר הגנה. אם היא מאבדת את הצ'ק ואחר מפקיד אותו, רק תנסה להגיש תלונה במשטרה. אם היא נקלעה לחובות והוכרזה כפושטת רגל, כל נכסיה נלקחים לרבות הצ'ק בחתימת ידך. אם הדירה לא פונתה לשביעות רצונה, היא יכולה להפקידו ללא התראה. אם היא קמה על צד שמאל או שבא לה וויקנד בברצלונה, היא כבר תמצא תירוץ בגינו אתה שוכר נפשע. כל אלו תרחישים נדירים בוודאי, אבל המבוגר האחראי ששכרנו את שירותיו הזכיר לנו מה מרפי היה אומר על זה.

ניסינו להיות הגונים ולצאת נשכרים מהכנסת סעיפים שמגינים עלינו מגחמותיה של בעלת הדירה
 

אמרנו לה טלפונית שיש לנו כמה שינויים שאנחנו רוצים להכניס בחוזה, היא אמרה שנגיע לעמק השווה כשנשב לחתום. גררנו עימנו את הורי הרכש, ושמנו פעמינו במטרה עליונה להיות חמודים ולחתום. הליברלית הגיעה מלווה ברכש משלה,בת זוגה שהתגלתה במהירות כלובשת את המכנסיים בבית. כל בקשה שלנו, נתקלה בסירוב. רצינו שחצי מהצ'קים יהיו שלי וחצי של החבר, אולם הן סירבו בטענה כי הן מוכנות להחתים על החוזה רק אותו, הרי ידוע שגברים הם המפרנסים היחידים. לא עזר להזכיר להן שהן שתי מפרנסות נקבות, וכי ספרים על התיאוריה הקווירית נחים להם בספרייתן. כשהצענו להשאיר את צ'ק הביטחון אצל עורך דין, הן לא הסכימו לשלם עבור שכר טרחתו. כשהצענו לשלם על זאת בעצמנו הן הזדעקו, הרי כך הוא יעבוד עבורנו וזכויות הליברלית עתידים להירמס.

לאחר שבת הזוג תיארה תרחישים כמו שריפה כוללת, פיצוץ הפרקט, אי תשלום חשבונות במשך שנה שלמה, כינתה את אביו של החבר שלי "שחצן ואידיוט" ואמרה שהכי חשוב לה האמון, יצאנו בזנב מקופל בין הרגליים ותחושה כי מעמד חתימת חוזה הוא מאורע משפיל מאין כמוהו. כמו חתלתולים עזובים שאין חפץ בהם, לקחו אותנו ההורים לפרס ניחומים - לאכול גלידה ולהגיד שיהיה בסדר, רק צריכים להיות סבלניים. היינו כל כך סבלניים עד ששעה בלבד אחרי שטעמה המריר של הגלידה יבש על שפתנו, הסתערנו שוב על הומלס. הפעם קריטריון נוסף לסל הדרישות שלנו, בעל בית נורמלי.

הדירה הבאה בתור הייתה ריקה לחלוטין אבל מקסימה. בעלת הדירה היא אישה רוחנית מאוד שגילתה לנו כממתיקת סוד שבדירה יש אנרגיות קופידוניות, וכי כל מי שנכנס אליה עתיד להתחתן. מתברר שתאוות השדכנות הזו מאפיינת את כל בעלות הדירה ממין נקבה, כך גילינו בהמשך. שכר הדירה פלוס גילוי עתידות היה מעט מעל התקציב, והחלטנו להשאיר את הדירה הזו כאופציה. סוף סוף הלכנו לישון. בלילה חלמנו על היום בו נהיה בעלי דירה בעצמנו ונמרר חיי שוכרים - מה ששנוא עליך עשה לשוכריך.

ביקש שנעוף מהדירה

למחרת, כאחוזי תזזית, ראינו שש דירות. אחת נשמעה מבטיחה למדי. תמורת 2,800 שקלים נקבל דירה ברחוב ויצמן במרכז גבעתיים שגודלה לא פחות ממאה מטרים רבועים. אסור לפספס! הדירה אכן הייתה ענקית אבל נראתה נטושה ורדופת רוחות, שאפילו ארגז שום עם סרט אדום לא יוכל להרתיע אותן. כששאלנו את מציג הדירה אם המחיר נמוך כיוון שמדובר בתיווך הוא נבהל וכששאלנו אם הוא בעל הדירה, הוא הזדעק ומלמל שלא, ושהוא "עושה מעשה טוב" ועוזר לאישה זקנה להשכיר את הנכס. הזקנה איננה אימו או קרובת משפחה. כששאלנו אם יוכל להראות לנו רישום נכס בטאבו, הוא ביקש שנעוף מהדירה. מיותר לומר שברחנו.

הדירה הבאה הייתה ברחוב גנסין. נכנסנו ולא האמנו למראה עינינו, זוהי ריאה ירוקה בגוש דן. רחוב הולנדי שעצים משני צדדיו מתחברים ככיפה ומצלים הכול. את הדלת פתח לנו הדייר הנוכחי בעיניים אדומות ולא מחוסר שינה, שביקש שנסתובב בעצמנו כי הוא קצת "לא מפוקס". "זה הבית שלנו", אמרתי וויתרתי על כל הבדיקות הסטנדרטיות והאחראיות של זרם המים, מצב התשתיות וקיומם של סורגים. צלצלנו לבעלת הדירה שחזרה על הפזמון הקבוע של "תוך שנה חתונה", ואמרה ש"הכי חשוב לי זה האמון והאנשים".

התחנפנו ואמרנו עד כמה הדירה מקסימה והרחוב נאה בעינינו והיא אמרה שתרצה לדסקס עימנו על כוס קפה. אחרי שביטלה לנו פעמיים, ובפעם הנוספת איחרה בשלוש שעות, פגשנו אותה והתרשמה מאוד מלקקנותו של החבר שסיפר לה בפרוטרוט על עבודתו ההתנדבותית ב"עלם". כפעולת תגמול, זיכתה אותו בעלת הבית בפסגת הפולניות, "אתה תהיה אבא נפלא", קבעה והטילה עלינו לכתוב את חוזה השכירות בעצמנו. "אין לי ראש לזה", אמרה.

שבר את הקרח

למחרת בבוקר שלפנו מהארכיון המאובק חוזים עתיקים מדירות קודמות, והתחלנו במלאכת הקופי פייסט כשאנחנו מנסים להיות הגונים ולצאת נשכרים מהכנסת סעיפים שמגינים עלינו מגחמותיה של בעלת הדירה. אחרי שטעינו אינספור פעמים בשימוש בביטויים "שוכר", "משכיר" ו"מושכר" החוזרים על עצמם לא פחות משש פעמים בהטיות שונות במשפט, נכנסנו לעניין וקישטנו את החוזה במילה "הואיל", סתם ככה בשביל הכיף.

אחרי 20 טיוטות ואישורים חוזרים ונשנים של המבוגרים האחראים, הדפסנו חמישה עותקים וחיכינו לחתימת החוזה. אז עלתה הפאניקה שלא התפנינו לחשוב עליה קודם, המפגש הרה הגורל בין ההורים משני הצדדים. הקפדתי לתדרך את הורי להיות מנומסים ולא לספר איך כשהייתי בת תשע התחזיתי למתה בחדר הארונות, וקיצרתי את חיי סבי בחמש שנים. כמובן שכשהגענו למעמד המרגש, היה זה פרט המידע הראשון ששבר את הקרח בין הצדדים. בעלת הדירה הוכיחה עד כמה "זה לא בראש שלי" וחתמה על החוזה אפילו מבלי לקרוא אותו.

יצאנו מלווים בתחושת הקלה ובמעט אכזבה, כמה חבל שלא הוספנו סעיפים המחייבים את בעלת הדירה לשלם לי ולרכש בעבור כל יום שאנו מאכלסים את הדירה פלוס כל החשבונות כולם. הפלגנו בפנטזיות על חוזה משופר בו היא מוסרת לנו את הנכס לצמיתות בגלל עיניו הכחולות היפות של החבר, ותרומתו לקהילת הנערים במצוקה. אחרי הכול, שנינו סטודנטים במצוקה שרק מחפשים בית חם.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. כתיבה יפה, קולחת, רהוטה, שנונה ומשעשעת
יוסי אבידר 09.05.2009
 
 
2. כל הכבוד, כתבה מצויינת נכונה ומצחיקה
אני 29.11.2009
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©