הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איפה אבא שלו
 
לאחר שבתאונת דרכים קלה איבד ריצ'רד מיניך את זיכרונו, חושד בו בנו, במאי הסרט "השכחה של אבא" שהוא מתעתע בכולם, ויוצא לחפש תשובה
מאת סופי אבישי | 10.05.2009
 
יוצרי סרטים דוקומנטריים חיפשו לתעד את העולם האמיתי הרבה לפני שז'אנר הריאליטי השתלט על הטלוויזיה. היכולת לתעד מציאות מבעד לעדשה של מצלמה תמיד הייתה מבוקרת, בגלל שהיא נתפסת סובייקטיבית ובגלל מניפולציית העריכה. בסרט "השכחה של אבא" הבמאי ריק מיניך משתמש במצלמה לא רק כדי להעביר את סיפורו לצופיו אלא גם לגלות את האמת אודות אביו. המצלמה משמשת לו זכוכית מגדלת לזיכרונות העבר, מבליטה פרטים מפוספסים מעיניו שלו, ועוזרת לו לקרוא בין השורות.

מיניך מגולל את סיפור התפרקות משפחתו. הוא פותח את הסרט בשאלה פילוסופית - "אם אבא שלך לא זוכר אותך יותר, האם הוא מפסיק להיות אבא שלך?". אביו, ריצ'רד מיניך, התגרש מאימו ובנה משפחה חדשה, אט אט הוא התרחק מהבמאי ואחיותיו. 16 שנים לפני עשיית הסרט, היה האב מעורב בתאונת דרכים בה נפגע קל מאוד. אך שבוע לאחר מכן, הוא התעורר ולא זכר דבר - לא על עצמו ולא על סביבתו. בגיל 46 הוא התנהג כתינוק קטן שלומד כיצד להתקלח ולהתגלח מחדש.

מחלת השכחה של האב הפתיעה את בני המשפחה. הם נשארו ללא דמות אב וללא מפרנס ראשי. האדם שהכירו השתנה, עיניו חסרות חום ואהבה, התנהגותו אינפנטילית ודיבורו איטי ונסחב. מיניך החליט לצלם את אביו בתקופה זו כשהוא שואל אותו שאלות אישיות ובודק את זיכרונו. האב יודע את כל הפרטים על חייו ועל ילדיו ממה שסיפרו לו בני המשפחה. הוא מראה חרטה על שנטש את ילדיו מאשתו הראשונה, רגשות שלא הראה קודם לכן. הבמאי ראה בו דמות קולנועית שזרה לו לחלוטין. האב התחיל לקרוא לעצמו "הריצ'רד החדש".

התנהגותו אינפנטילית ודיבורו איטי ונסחב. ריצ'רד מיניך
 

למרות שהרופאים לא מצאו שום בעיה במוחו והפסיכולוגים היו בטוחים שהזיכרון יחזור אליו בקרוב, זה לא קרה. למרות זאת, הרגישו בני המשפחה כי לפעמים חזר "הריצ'רד הישן". בפרטים קטנים ובשיחות ניתן היה להבחין בכך. אך האב עדיין המשיך לטעון כי זיכרונו אבד. הסיפור הבלתי מתקבל על הדעת של אובדן הזיכרון וחוסר ההוכחות הרפואיות עוררו אצל כל בני המשפחה חשדות בתוך ליבם, אך הם מעולם לא התייחסו אליהם ברצינות ובחרו להאמין לו. 
שלוש שנים לאחר שאבד לו זיכרונו, עזב האב גם את משפחתו השנייה. הוא עבד כמחלק עיתונים שכונתי, ממש כמו כל נער מתבגר ממוצע, וכך פגש באישה חדשה והתאהב בה עד מעל הראש. כשהבן פגש באביו ובאשתו החדשה הוא שאל אותו מדוע עדיין לא חזר אליו זיכרונו, אך האב רק עונה לו "אני הריצ'רד החדש, אל תקרא לי אבא".

כשמיניך מחליט לצלם סרט על מחלת השכחה של אביו, נראה כי זה נעשה מתוך רצון לבצע חקירה. שנים לאחר שאביו ניתק עימו קשר לחלוטין הוא חוזר לעבר, ומנסה להוכיח את החשדות המודחקים כי מחלת השכחה הייתה מזויפת. הוא מראיין את בני המשפחה, ומתחיל לגלות את האמת. בעזרת צילומי שחזור מבוימים וסרטי ותמונות משפחה מתוודעים הצופים לזיכרונותיו של הבמאי ואל חייו. המוסיקה הדרמתית שמלווה את הסרט מזכירה דווקא את המוסיקה של הסדרה הדוקומנטרית של הבמאי הצרפתי, ז'אן זאווייר דה לסטראד, "המדרגות". סדרה המגוללת את סיפור התפרקותה של משפחה אמריקאית אחרת ואב שנוי במחלוקת. הסדרה עוקבת אחר משפטו של האב המואשם ברצח אשתו.

הסיפור האישי יוצא הדופן העוסק בקשר הסבוך בין משפחה וזיכרון משאיר את הצופה עם הרבה תהיות ואת השאלה שהציג הבמאי בתחילת הסרט נותרה פתוחה. מדוע לקח כל כך הרבה שנים לבני המשפחה, ובמיוחד לבמאי, לחשוף את הבעיות בטענתו של האב? מדוע מעולם לא התעמתו איתו? 

סינמטק | רחוב שפרינצק 2 תל אביב :

>> יום רביעי 13/05/2009 בשעה 10:00
>> יום שישי 15/05/2009 בשעה
22:00

עוד בפרויקט דוקאביב :
לאור הירח | אסיר בלופ

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©