הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתכון לאסון
 
שלושה חברים בני חמישים פלוס עם מחסור חמור בידע בניהול וחשק לעבוד, מנסים להחזיק סוכנות ביטוח קטנה בדירה שכורה שבה קרש הגיהוץ משמש שולחן עבודה. נשמע הזוי? אירית אוליצקי חושבת שזה בדיוק מה שהפך את "החברה הכי גרועה בעולם" לסרט מצחיק ומיוחד
מאת אירית אוליצקי | 11.05.2009
 

יצירתי ומשעשע. קרול, לאצי ורגב
 
ישנו פתגם שאומר ש"תזמון זה הכול בחיים". נדמה כי רגב קונטס, במאי הסרט "החברה הכי גרועה בעולם", פעל בדיוק לפיו. בתקופה כלכלית קשה זו, כשבכל יום רבים נאבקים עם גזרות חדשות וסופרים את החורים בכיסים, הוא מציע סרט שכל כולו נחמה יצירתית ומשעשעת.

קונטס עזב את משרתו כבמאי פרסומות, כדי לעזור לאביו בניסיון להציל את סוכנות הביטוח הכושלת שלו. כושלת היא מילה עדינה מאוד למה שקורה שם. האב, קרול, מנהל את העסק מדירתו השכורה ברמת גן, כשארון בגדי ילדים ישן משמש לאחסון ציוד משרדי וקרש גיהוץ עובר הסבה מקצועית, כדברי הבמאי, והופך למעין שולחן כתיבה מאולתר. ואם לא די בכך, עובדי החברה, הדוד לאצי, אחיו של קרול, ומשה, חבר טוב שלו, לא בדיוק עונים להגדרה של חריצות ויעילות. בהחלט מתכון לאסון. אבל אז, נכנס קונטס הבן לתמונה ומחליט לעשות סדר.

הבעיות מתחילות כשהבן, אופטימי וחדור המוטיבציה, מגלה שאין שותפים לתחושותיו. השלישייה אמנם מאוד מתלהבת לצאת לקנות ציוד משרדי חדש ולקבל חתול במתנה, כדי שישמש כקמע מזל, אך לאחר ישיבת צוות בה הם זורקים הבטחות והצעות התייעלות באוויר, הכול חוזר למסלולו המסורבל. קונטס מגלה שללמד שלושה גברים אינטליגנטיים בגיל העמידה לתחזק עסק, קשה יותר מלחנך ילדים. את הסרט מלווה פסקול מקורי של איציק כהן וניר גביש. מוסיקה קלילה המזכירה את הנעימות מסרטי הסלפסטיק בשחור לבן, תורמת לשעשוע ומחזקת את מעמדו של הסרט כקומדיה של טעויות. אמנם מדובר בסרט תיעודי, אך במבט מעמיק יותר, ניתן לראות שקונטס לא ממש השאיר הכול ליד המקרה.

באמצעות זוויות צילום מקוריות ומעניינות הוא דואג להעלות חיוך על פני הצופים גם כשהסיטואציה עצמה נראית סטטית למדי. כך למשל, כאשר עוקב הצלם אחרי הקונטסים בלכתם ברחוב, הוא כאילו לא שם לב לעץ שלפניו עד שהוא ממש נתקע בו. ובעת דיון עסקי על גורל החברה, מתמקדת המצלמה ברגליו היחפות של קרול.

בתוך עלילות העסק, שוזר קונטס את סיפוריהן של הדמויות ואת היחסים המורכבים ביניהן. התקשורת בין גיבוריו כוללת עקיצות, צעקות ולעיתים גם קללות, במיוחד בין קרול המנהל הלחוץ ומשה העובד העצלן שמצטיין בלפשל ולהתנצל. לאצי הוא החוליה המקשרת בין השניים. הוא משלים את עבודתו של משה אך גם מרגיע את קרול כשהטעויות מתגלות.

אבל כשקרול חווה חודשים מבהילים בהם הוא חושש שמחלת הסרטן שלו התפרצה שוב, כל הכעסים והעצבים נשכחים, ומפנים את מקומם לחברות אמת, מהסוג שכל אחד מאחל לעצמו. משה ולאצי מלווים את קרול לבדיקות ומשתדלים להטריד אותו קצת פחות בזוטות הקשורות לעבודה. גם כאשר החתול המשותף נפטר, כולם באים להלוויה.

בסיום הסרט, אמנם, לא תצאו עם תובנות חדשות על עולם העסקים הישראלי. לא תקבלו טיפים על איך לשרוד את המשבר, ואם היו לכם מחשבות כלשהן על לפתוח עסק עצמאי, סביר להניח שעכשיו תתחילו להתחרט על כך. אבל בתום 50 דקות שבהם לא תפסיקו לחייך, לפחות תבינו שתמיד יש מישהו שמצבו גרוע משלכם, שפשטות היא לא מילה גסה ושיש דברים בחיים ששווים הרבה יותר מכסף.

יום שישי 20:00 | ZOA |  אבן גבירול 26 תל אביב 

עוד בפרויקט דוקאביב : לאור הירח | אסיר בלופ | איפה אבא שלו |

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. סרט מעולה
חיותה 18.05.2009
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©