הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פסגה מינית
 
למרות שהיא מנסה להציג את עצמה כמעצמה ליברלית ונאורה, היחס למתחרים בתוכנית "אמריקן איידול" חושף אומה צבועה ומתחסדת. יוסי אבידר מצפה לגמר, כדי לראות אם הפעם המועמד המוביל יצליח לזכות למרות היותו הומוסקסואל
מאת יוסי אבידר | 16.05.2009
 

השם החם ביותר שמעסיק את עיתוני הבידור בארה"ב הוא אדם למברט, המועמד הבטוח לזכייה בתוכנית הריאליטי אמריקן איידול. ההתעסקות בלמברט מרתקת, מאחר ולא רק כישרונו מונח על כף המאזניים אלא גם זהותו המינית. שאלות כמו האם למברט הומוסקסואל? האם העדפתו המינית עלולה להיות בעוכריו? והאם, בניגוד לעבר, מפיקי תוכנית הריאליטי הפופולרית מוכנים להתמודד עם משתתף הומוסקסואל, מרחפות כחידה ערטילאית ומעסיקות מיליוני צופים אמריקאים המכורים לתוכנית. 
 
אדם למברט נולד ב-1982 וגדל בסן-דייגו, קליפורניה. הקריירה הבימתית שלו החלה בגיל עשר כשהופיע בקומדי המוסיקלית "You’re a Good Man Charlie Brown". בתקופת בית הספר התיכון הוא בחר להתמקד בלימודי התיאטרון, ואף לקח חלק פעיל במקהלת בית הספר ובתזמורת הג'אז. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים השתתף בכמה מחזות זמר ואף שיחק בהוליווד, במחזה "עשרת הדיברות" לצידו של שחקן הקולנוע ואל קילמר. מתחילת השתתפותו ב'איידול" נחשב לעילוי וזמר מוכשר ביותר. ביצועיו היו כה מרהיבים עד שאפילו סיימון קואוול, השופט הביקורתי והמחמיר, עמד ומחא לו כפיים על הביצוע הפנומנלי ל"Mad World ".

העיסוק סביב זהותו המינית החל כאשר הודלפו לאינטרנט כמה סרטונים ותמונות ביוטיוב בהם נראה למברט מחופש ומאופר כדראג קווין, ובתמונה אחרת מנשק בחור על השפתיים. חשוב לציין כי למברט מעולם לא הצהיר בגלוי על נטייתו המינית. הוא הסתפק בהצהרה קצרה אותה סיפק בראיון ל"Access Hollywood" כשאמר "אני מי שאני ואין לי מה להסתיר. אני מתמודד בתחרות שכל עניינה הוא שירה, ולא שום דבר אחר". 
 

המראה הביזארי מזכיר אגדות רוק כדייויד בואי, פרינס ואלטון ג'ון. אדם למברט
 

למעשה, למברט בחר באסטרטגיה שונה מזו של מועמדי אמריקן איידול בעבר, כאשר נשאלו אודות זהותם המינית, למרות שלא תמיד התמיד בכך. ישנו קטע שנשאר על שולחן העריכה ולא שודר במסגרת הפריים טיים, בו למברט מסביר כיצד שינה את המילים בשיר "Tracks of My Tears" כדי שיוכל להתחבר אליהם. השיר במקור מופנה לבחורה, אך למברט בחר להפוך את תוכן השיר לניטרלי, ולכן במקום להשתמש בכינויי גוף נקביים, הוא בחר להשתמש בביטויים כלליים שמתאימים לשני המינים. המילה "היא" הוחלפה ב"הם", והמילה "ילדה" שונתה "לאדם".
 
נדמה כי למברט הגיע בזמן הנכון ועם התדמית הנכונה. המראה הביזארי עם האיפור הכבד והמסקרה בעיניים, השיער המעוצב והלבוש הקוקטי מכניס את למברט בדיוק למשבצת של אגדות רוק כדיוויד בואי, פרינס ואלטון ג'ון, שאמריקה כה מעריצה ואוהבת. אולי הסיבה שבגינה זוכה למברט לחיבוק הקהל, היא זהותו המינית המעורפלת שמזכירה את זהותו של בואי בתקופת זיגי סטארדסט. בואי, בזמנו, הציג את עצמו כחייזר החמוש בשיער אדום בוהק, בגדים ראוותניים, איפור כבד ותלבושות שערורייתיות ומוחצנות, ממש כמו שלמברט מבקש להיות.
 
אולם בניגוד ליחס האוהד לו זוכה למברט, לא שפר גורלם של מועמדי התוכנית הקודמים. בעונה הראשונה המתמודד ג'ים ורארוס נהג להתרברב והצהיר בגלוי על נטייתו ההומוסקסואלית. כתגובה, רשת פוקס דרשה ממנו להוריד את ההערות ההומוסקסואליות מהעמוד שלו באתר הרשמי של התוכנית. קליי אייקן לעומתו, שהיה בין המועמדים הבטוחים לזכייה בעונה השנייה, בחר בדרך שונה. כאשר נשאל לגבי זהותו המינית, הוא הקפיד להתחמק, ורק כעבור חמש שנים יצא מהארון באמצעות המגזין "פיפל", בכותרת ענק ששמה "כן, אני הומו". דיוויד אמנדס, שהתמודד בשנה שעברה, הודח במהרה כאשר התברר שהיה חשפן במועדון גייז לילי באריזונה. 

עד כה ניתן לראות דפוס קבוע שבהם נקטו יוצרי התוכנית. בשנים קודמות המפיקים בחרו להתמודד עם שאלת הזהות ההומוסקסואלית בדרך של הדרה מהשיח התקשורתי. לטענתם, זאת תוכנית לכל המשפחה, המשודרת בפריים טיים ולכן אין לכך מקום, כי הם עלולים להבריח את המשפחות ולקומם צופים בעלי דעות שמרניות. דרך זו מלמדת שהמטרה החשובה ביותר למפיקים וליוצרי התוכנית היא למכור את הצופים למפרסמים, כאשר אסור שדבר יפריע בדרך ויפגע בנתח ההכנסות. עצם העובדה שמתקיים עיסוק כה אינטנסיבי לגבי זהותו המינית של למברט, מלמד שאמריקה הליברלית מתכסה באצטלה של תקינות פוליטית, ומצביעה על כך שהחברה לא מקבלת את ההומוסקסואליות.

ההומוסקסואלים הם רק אתנחתא קומית. השופטים של אמריקן אידול
 

בגישתם, מפיקי ויוצרי התוכנית מעבירים לצופה האמריקאי בפרט ולצופה העולם בכלל מסר חד משמעי, להיות הומוסקסואל זה מבייש, משפיל ובלתי-ראוי. מהרגע שלמברט נבחר להיות אחד מ-12 המועמדים הסופיים, יוצרי התוכנית מנעו כל גישה של התקשורת אליו מחשש שתיחשף, רחמנא ליצלן, נטייתו המינית.
ארצות הברית משדרת מסר כפול כלפי הקהילה הגאה, אחד בפה ואחד בלב. מצד אחד היא נוטה לחבק אותה, להציג את ההומואים על פני המסך, ולהחדיר אותם לתרבות הפופולארית. אולם מצד שני, למרות האפליה המתקנת לכאורה, והניסיון לשדר תקינות פוליטית, התקשורת מוכנה רק לקבל את דמותו של ההומוסקסואל המתאים את עצמו למשבצת האתנחתה הקומית, כאשר המנצח או יקיר הקהל אינו יכול להיות הומוסקסואל מוצהר.

סדרות כגון "הכי גאים שיש", "וויל וגרייס" או הסדרה הבריטית "שוגאר אהובתי" הן דוגמאות מצוינות הממחישות רעיון זה. בסדרות אלו, ההומואים מוצגים כליצנים משעשעים, צווחניים, היסטריים ושטותיים באופן מגוחך. הסיקור העיתונאי והחדשותי משכפל בדיוק אותה תבנית. בסיקור הטלוויזיוני של אירועים כמצעד הגאווה, התקשורת נוטה להתמקד בחריגים - בגברים מסוקסים וחשופי חזה או כאלו הלבושים בצורה ססגונית במיוחד, ובכך מתעלמת מהאחרים. ארצות הברית, שחרטה על דיגלה להיות הדמוקרטית בעולם ולא להפלות אדם בגין מין, דת, גזע, מעמד, צבע עור או העדפה מינית, נוטה הפעם לזייף בגדול. אני מניח שהרבה מזומנים מסנוורים את עיניהם של המפיקים, בשעה שאידיאלים חברתיים נדחקים בברוטאליות לפינה החשוכה.

למעשה, ארצות הברית גמרה אומר בדעתה לדרוס אידיאלים חברתיים כשהחליטה למנוע מזוגות חד מיניים לממש את אהבתם בברית הנישואין. ארנולד שוורצנגר, מושל קליפורניה, טען לא אחת שנישואים חד מיניים הינם פעולה בלתי חוקית, והוא יעשה ככל שביכולתו על מנת לעצרה: "הבעתי התנגדות לנישואי הומואים ולסביות מכיוון שזה מה שכתוב בחוק עליו הצביעו התושבים. אין לי בעיה אישית עם נישואים כאלה, ואם התושבים או בית המשפט יחליטו שנישואים כאלה תקפים, אני לא אתנגד". הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש אף קרא לחברי הקונגרס להעביר תיקון לחוקה שיאסור על נישואים שאינם בין גבר לאישה.

לאחרונה, עלה בטלוויזיה האמריקאית מסע הפחדה נגד נישואים חד מיניים. בתשדיר ששמו הוא "זהירות, סערה גדולה בדרך" שהועלה על ידי ארגון בשם "Nation For Marriage". נאמר לציבור האמריקאי שנישואים חד מיניים יפגעו בו ויגרמו לו נזק חסר תקנה. על פי התשדיר, נישואים חד מיניים הם מגפה המונית אשר יש להקדים תרופה למכה, ולמנוע אותם ככל שניתן. למרות הכול, כולי תקווה שיום אחד ארצות הברית תתנער מחזותה המתחסדת כארץ הנאורה והליברלית בעולם, ובאמת תתחיל להתנהג ככזאת, כאשר לא תמנע מאדם לכבוש את הפסגה, רק בשל העדפתו המינית.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. חדש למישהו?
שריונר-טנקיסט לעתיד 23.05.2009
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©