הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עניין מסריח
 
התקשורת וכמה גופים כלכליים פועלים להגברת המודעות לאיכות הסביבה, אך הטרנד הירוק משמש אותם בעיקר להגדלת הפרסום וניפוח החשבונות בבנק. מי מרוויח מהזבל?
מאת ירון קלנר | 18.05.2009
 

אוכל אורגני, מכוניות היברידיות ותכשיטים אקולוגיים, כולם תוצרים של המודעות לאיכות הסביבה שגוברת בהדרגה במרוצת השנים. כולם גם מהווים ניצול הזדמנויות ענק של חברות שונות, שדואגות לפמפם את המודעות ולהגדיל על הדרך את רווחיהן.

בספרה "במרחק הליכה", עוסקת אורנה קזין בתרבות הצריכה המייצרת כמות זבל בלתי נתפסת, שמאיימת לכסות את כדור הארץ. "בדרך כלל, הדיון בהצטברות הזבל מתמקד במערכת המחזור. כאילו החזרת הזבל למעגל הצריכה הוא הפתרון", היא כותבת.
בפרפראזה על דברים אלו, ניתן לומר שנכון שהמוצרים המדוברים אכן מפחיתים את כמות הזבל והזיהום, אך גם הם מהווים חלק מאותה שיטה המאיימת לכלות את כולנו. ועל כך מוסיפה קזין: "מומחים לאיכות הסביבה חוזרים וקוראים לצרכנים לא להסתפק במחזור, שהוא במידה מסוימת פעולה ממרקת מצפון וכן לנסות לקנות פחות".

רגע אחרי "יום כדור הארץ" בעל העטיפה הירוקה והמרשרשת, בו עיריית תל אביב הדליקה את כל האורות במשרדיה רק על מנת ליצור אפקט החשכה מרשים יותר, רצוי להתבונן כיצד התקשורת התמסרה לכיסוי היום באופן אוהד, ולתהות על האופן בו היא עוסקת באיכות הסביבה. האם, כמו בכל כך הרבה מקרים אחרים, גם נושא זה עובר השטחה תוך כדי הדיווח התקשורתי, והאם גם הוא מנוצל לרווחתם של בעלי אינטרסים כלכליים.

תרבות הצריכה מייצרת כמות זבל בלתי נתפסת שמאיימת לכסות את כדור הארץ
 

האנרגיה החלופית בכיכר רבין דוושה בחסות מפעל הפיס. בשנה שעברה העיתון של המדינה הוציא מוסף מיוחד לכבוד האירוע, כשאחת מחברות הדלק נתנה לו חסות. במוסף עצמו הוצעו למכירה מחשבים ניידים מבמבוק ורמקולים מקרטון, כך שברור שלא אלטרואיזם טהור מניע אותן חברות בבואן לעזור לסביבה. זה לא כל כך נורא, הרי המודעות הגוברת לסביבה תפעיל לחץ על החברות שיכלכלו את צעדיהן בתבונה, ויהפכו ליותר ויותר ידידותיות לסביבה. השאלה היא האם אותה מודעות נוצרת מלכתחילה בידי אותם בעלי האינטרסים.

פעם עסקו פה באיכות הסביבה, אולם היום המונח כלל לא נשמע בזירה הציבורית, כנראה שהוא לא מספיק קליט. כיום כל מה שממותג כירוק הוא טרנדי. אפילו המשרד הממשלתי הרלוונטי שינה את שמו. האיכות של הסביבה כבר איננה העניין המרכזי מזה שלוש שנים, כשהשר לשעבר, גדעון עזרא, החליף את השם ל"המשרד להגנת הסביבה", כעדות לתפיסה הביטחוניסטית מלאת הקונוטציות המלחמתיות. התוכן האקולוגי המהותי ממודר לתוך נישה, איזושהי פינה של אביב לביא ב"מעריב" או לתוך ערוץ מצוין החבוי במורד המסך ב-ynet.

הנושא מגיע אל הבמה המרכזית רק כשמתרחש אירוע דרמטי דוגמת טביעה או היעלמותה של ילדה בנחל הירקון, רק אז, כבדרך אגב, יספרו על המים המזוהמים. על מפעלים כימיים מסוכנים, הציבור יזכה לשמוע רק כשבישוב הסמוך יתרבו מקרי הסרטן והאנשים יהפכו מיואשים. ללא סיפור אנושי טרגי הנצפה בטווח המיידי, אין סיכוי שהתקשורת תעלה על סדר היום את הנחלים מזוהמים, את הרס מי התהום, הבולענים בים המלח או היעלמם של היערות בתור בעיה עצמאית.

בתוך כל זה, לפסטיבל "אקולונע" ישנה חשיבות רבה. הפסטיבל שיתקיים בפעם השישית בין התאריכים 19-23 במאי בסינמטק ירושלים, נטול סממנים מסחריים, והוא מהווה גשר אמיתי בין אנשים שאכפת להם לבין קהל צמא לידע, כשהאינטרסים הכלכליים מנוטרלים, וכל שנותרו הם הסיפורים. אמיתיים, נטולי ציניות, עלינו ועל מעללינו.

פרטים נוספים על >> פסטיבל אקולנוע

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©