הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הוצאה מוכרת
 
בניגוד לענפים שבהם הצרכנים קונים מותגים, מעטים בודקים מי מוציא לאור ספרים, ואם יש לבחירות שלהם משמעות לא כלכלית. רוני לוין מאפיין את הוצאות הספרים
מאת רוני לוין | 10.06.2009
 
רוב הציבור מעדיף לצרוך מותגים. הצירופים טלוויזיה יפאנית, רכב גרמני, רמקול אנגלי, כדורגל ספרדי, בשר ארגנטינאי ורונה קינן, כולם מבטיחים באופן סמוי חוזה איכות בין הצרכן ליצרן. דווקא בכל מה שנוגע לרכישת ספרים, כלל המותגים לא חל. מעטים הצרכנים שבודקים מהי ההוצאה שחתומה על כריכת הספר, ומעטים עוד יותר מודעים למשמעות. רכישת ספרים נעשית במקרה הטוב על ידי המלצות של אנשים, במקרה הרע על ידי המלצות שעל הכריכה, ובמקרה הגרוע על ידי המלצות של מוכרים. זהו ניסיון קצר לאפיין את הוצאות הספרים בישראל.

הספרייה החדשה > יש לה זכויות רבות בפיתוח תרבות הקריאה בארץ, לצד טיפוח סופרים מקוריים חדשים כמו יעל איכילוב, יהודית קציר, אלון אלטרס וסמי ברדוגו היא דאגה לתרגם יצירות מופת ולחשוף אותן לקהל הישראלי. בין הסופרים הבולטים שתורגמו נמצא את האיטלקיות אלזה מורנטה ונטליה גינצבורג, את ז'וזה סאראמאגו הפורטוגלי והאירי ג'ון באנוויל. סמל הספרייה החדשה הוא הבטחה שהספר לא יהיה רדוד, טוב פחות או יותר, אבל במחשבה לתת מוצר איכותי. מדי שנה יוצאים לאור כ-15 ספרים חדשים שלה ותמיד היא תיזכר לטובה כזו שבחרה לפרסם את "זיכרון דברים" של יעקב שבתאי לאחר שנדחה בכל ההוצאות האחרות.

סמל הספרייה החדשה הוא הבטחה שהספר לא יהיה רדוד
תצלום : עטיפת הספר "העיר והבית" של נטליה גינצבורג

בבל > בתחילת דרכה, בחרה ההוצאה בקו מאוד נישתי. הסופרים שתורגמו אז היו ז'ורז' פרק, ז'ורז' בטאי ויבגני זמיאטין שהציגו ספרות חדשה ולא שגרתית. "סיפור העין" של בטאי הוא ספר מזעזע על רציחות והשפלות. פרק נחשב לאחד מהסופרים המרתקים ביותר במאה העשרים שלאחר מרסל פרוסט. מהסגנון הזה היא התחילה לצמוח לרוחב, תוך שמירה על ספרות מקור שמצליחה להיות שונה. היא דאגה להיקשר עם סופרים ישראלים בעלי סגנון כתיבה ייחודי כמו דרור בורשטיין, יקי מנשפרוינד ואסף שור.

באגף התרגום היא החלה לפרסם חומרים יותר מוכרים תוך שמירה על תו איכות, לעיתים על חשבון פופולריות. "אזור הדמדומים" הטור של גדעון לוי, שמתפרסם ב"הארץ" כבר למעלה מ-15 שנה ועוסק בכיבוש הישראלי בשטחים, נכרך לספר אחד. סדרת ארכיטקטורה של כתבים קלאסיים ומנגד ספר שמקיף את כל העשייה של האדריכל אברהם יסקי בארץ, והאדריכל השוויצרי לה קורבוזיה. ההוצאה שומרת בקנאות על חופש הרעיונות. ספרי אנטי גלובליזציה כמו "בלי לוגו" של נעמי קליין ו"חברת הראווה" של גי דיבור, וטקסטים מהפכניים שנאסרו בעבר לפרסום כמו "מקוללים עלי אדמות" של פרנץ פאנון, ראו בה אור.

רסלינג
> לקחה על עצמה לחשוף לקהל קורא העברית ספרי הגות של טובי האינטלקטואלים, ספרות מודרנית ופוסט מודרנית בדגש על הוגים צרפתיים אבל לא רק. עד הקמתה, סטודנט לתואר מתקדם בפילוסופיה, שהיה צריך להתמודד עם כתביו של הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו, יכול היה לקרוא אותם במקרה הטוב בתרגום לאנגלית. היא הרימה כפפה של ספרות שהייתה מאוד חסרה בארץ, תוך כדי יצירת שיח תרבותי שלם. את הפילוסוף ומבקר התרבות סלבוי ז'יז'יק היא חשפה לקהל, ובתוך זמן קצר הוא הפך ללהיט.

היא גם גילתה אומץ לפרסם את הספרים של ז'אק לקאן, פסיכואנליטיקאי מהבולטים של אמצע המאה ה-20 שבוודאי לא ניתן להגדיר אותם כמסחריים. עם השנים הרחיבה את הנישה והקיפה מרחב עצום של נושאים. היא פרסמה את כתביהם של הפילוסוף הצרפתי ז'אן בודריאר והסוציולוג פייר בורדיה. מושגים כמו "הביטוס" לא היו קיימים לפני כן. היא מקפידה על הוצאה מחודשת של כתבי אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד, שעד אותו הזמן היה נישה של הוצאת "דביר" בלבד. עד עתה יצאו ששה כרכים ובעתיד מתוכננים לצאת כרכים נוספים.

מהרגע שמונה לעורך הראשי התרחש שינוי מהפכני בגישה. דב אלפון
 

גם באגף הספרות היפה היא מקפידה להוציא ספרות שאמנם לא מוגדרת כשוליים, אבל בהחלט שונה. קתרין מנספילד. נטלי סארוט. עדי שורק, חוה שפירא וסילביה פלאת', כולן סופרות מוערכות ובעלות סגנון כתיבה ייחודי. לאחרונה ההוצאה פונה לאפיקים חדשים כמו ספרו של ניסן שור "לרקוד עם דמעות בעיניים" על תרבות המועדונים בארץ או על "היסטוריה של הכישוף" מאת ג'פרי ב' וראסל וברוקס אלכסנדר, שנחשב לספר יסוד בחקר תולדות הכישוףאלה ספרים הממחישים את המגמה להתעסק בתרבות על כל ההיבטים, הגבוהים והנמוכים כאחד. ההוצאה מוציאה 40 ספרים בשנה. אנקדוטה קטנה לגבי השם המוזר רסלינג. מדובר בהומאז' לפרק הראשון של הספר "מיתולוגיות" מאת רולאן בארת על עולם היאבקות ה- CATH כסוג של הצגה, מעין דרמה דתית ולא ספורט גרידא. וכן כהומאז' לכתב העת "במאבק - ביטאון למחשבה סוציאליסטית" שיצא בשנות החמישים בארץ.

מאגנס > ההוצאה היא למעשה "רסלינג" של הפילוסופיה הקנונית. הראשונה שנגעה בכתבים של כל הפילוסופים הגדולים, מקסנופון ועד ברטראנד ראסל. בדרך היא כיסתה את אפלטון, אריסטו, רנה דקארט, דיוויד יום, ג'ורג' ברקלי, פרידריך הגל, אדמונד הוסרל, סרן קירקגור, פרידריך ניטשה, בלז פסקל, ברוך שפינוזה והרמב"ם. הראשונה שנתנה לקהל הישראלי לקרוא את הכתבים בשפת העברית. מסיבה לא ברורה ואולי כדי לא להקל לגמרי על הקוראים, כל הערות השוליים נכתבו בכתב רש"י. לאחר התפכחות קלה, היא החליטה להוציא הכול מחדש, הפעם בכתב רגיל.

מחברות לספרות > שייכת להוצאת "כינרת זמורה ביתן דביר". בתחילת דרכה התרכזה בעיקר בהוצאה לאור של יצירות ספרות ושירה עברית מקורית, ונחשבה לאיכותית וקטנה. סוג של תג איכות למרות שלא כל הספרים שלהם אחידים ברמתם. היא דאגה, לצד סופרים מוכרים ופופולריים כמו מארק האדון, ג'וליאן בארנס, ג'יי. די. סאלינג'ר ומארק טווין, לתת במה גם לפחות מוכרים כמו דייב אגרס, ג'ונוט דיאס וניקול קראוס. ישראל זמורה שהקים את ההוצאה, יצר מפעל שעד היום משמר את הייחודיות, למרות שאין קו מנחה שמחבר בין כל הספרים.

שוקן > הוצאה שמכריזה על עצמה ללא ענווה "הוצאת שוקן ספרי איכות". ייאמר לזכותה שהיא מחזיקה בזכויות של כל כתבי הסופר ש"י עגנון, המשורר יהודה עמיחי, הפילוסופים אפלטון ופרידריך ניטשה (מלבד "אנושי אנושי מדי") הסופר והמשורר פנחס שדה ובכל כתבי הטרגדיות והקומדיות היווניות. בפועל, בשבע שנים האחרונים היא נחה על זרי דפנה ולא הוציאה משהו גדול.

ספר של "עם עובד" ניתן לקחת בלב שלם
תצלום : עטיפת הספר רומן רוסי של מאיר שליו

אחוזת בית > ניתן להגדיר אותה כשיקוף אישיותה של העורכת הראשית, שרי גוטמן. בעבר היא הייתה העורכת הראשית בהוצאת "כנרת זמורה ביתן דביר", אולם החליטה להגשים חלום ולהוציא לאור את הספרים שהיא רוצה לקרוא. גוטמן פרסמה ספרות ויקטוריאנית כאשר תרגמה בעבר את צ'ארלס דיקנס ווילקי קולינס, והוציאה לאור ספרות אמריקאית כאשר תרגמה את ג'ון סטיינבק, ג'ון פנטה וריצ'רד ייטס. היא נגעה גם בספרות אתיופית כמו "פרשת המכשף הסוציאליסט" של הסופר והמשורר האמה טומה, ובקלאסיקה רוסית כמו "סיפורה של סוניצ'קה" של מרינה צווטאייבה. גוטמן יצרה הוצאה עם הטעם האישי שלה, טוב לכם תיקחו, לא טוב אל תיקחו.


עליית גג >
זכתה בתוך זמן קצר למעמד מרכזי במו"לות הישראלית, ונחשבת היום להוצאה איכותית המובילה בתחומי הפילוסופיה והמדע הפופולרי. בראש ההוצאה עומד ד"ר יהודה מלצר, שאביו שמעון מלצר היה סופר ומתרגם. הסיבה לעלייה המטאורית של ההוצאה טמון בסדרה של קלאסיקונים שהוציאה, כגון הדיאלוגים של אפלטון, כתביהם של הפילוסופים ג'ון סטיוארט מיל, ג'ון לוק, ג'ון רולס ותומאס קון. כמו כן זכה להצלחה תרגום ממואר של ולדימיר נבוקוב על ניקולאי גוגול, והספר "הפילוסופים הגדולים" של בריאן מגי, שלכאורה נראה היה בהתחלה כמדריך פילוסופיה למתחילים, אך בפועל התברר כספר מאוד מוקפד, עמוק ואיכותי.

מודן
> זוכה לעדנה מחודשת עם פתיחת הסדרה לספרות יפה בה יצאו כבר שלושה ספרים, "הדרך" של קורמאק מקארתי, "המלך הלבן" של
 ג'רג' דרגומן, ו"הדוח של ברודק" של פיליפ קלודל. כולם זכו בפרסים ולהצלחה עצומה במדינות המקור. קשה להגיד משהו על ההוצאה בכללותה, מאחר ואין לה קו מנחה ובסיסי.

מטר > הוצאה עם יומרה. במשך שנים התעסקה בספרי הדרכה ועסקים בסגנון איך להיראות כמו בהמה טיבטית ולמצוא חתן בשלושה שלבים, אולם בשנים האחרונות מנסה למצב את עצמה כהוצאה שמוציאה פרוזה איכותית. סדרת הביוגרפיות של המלחינים הגדולים היא לא הכי יסודית אבל מאוד פופולרית. היא כוללת את בטהובן, מוצארט ושופן ומלווה בדיסקים עם היצירות. כן הוציאה (עד כה) חמישה ספרים בסדרה יחסית חדשה בשם "ענייני דיומא" ובהם "הקשר המרוקני" של שמואל שגב ו"דניס רוס על מדינאות".

ספרי הדרכה בסגנון איך להיראות כמו בהמה טיבטית
תצלום : עטיפת הספר "בעל מרוצה, נישואים מאושרים"

אנדלוס > הוצאת נישה קלאסית, שמתמקדת רק בתרגום ספרות ערבית. ההוצאה ביקשה ליצור מפעל תרגומים שיכסה היבטים נרחבים של התרבות והיצירה הערבית, כדי למלא את החלל שנוצר מחוסר החשיפה. היא תרגמה יצירות מופת כמו "באב אל שאמס" של הלבנוני אליאס ח'ורי, סיפור חיים של פליט לבנוני על כל מה שקרה פה ב-'47-'48 , "רק לחם" של מוחמד שוכרי המרוקאי על החיים במרוקו בשנות החמישים, וקובץ סיפורים בשם "זן מתחתן" של הסופר הסודאני א-טייב צאלח. כל ספר שיצא היה פנינה גם מבחינת התרגום וגם מבחינת ההקפדה על כל הפרטים. הבעיה שמבחינה כלכלית היא לא הצליחה להחזיק את עצמה, תוצאה שניתן היה לנבא, בעיקר על פי הדמעות שזלגו מעיני המוכרים בדוכן, בכל פעם שנרכש ספר חדש.

גוונים >
מאוד מינורית. יש לה כמה עוגנים מאוד חזקים והיא מחזיקה יפה בזכות היכולת לקרוא לה הוצאה עם ערך. היא תרגמה סופרים אמריקאים חשובים כמו ג'ק קרואק, ויליאם פוקנר ומארק טווין, אולם שני הפרויקטים היפים ביותר שייכים דווקא לתרגום של שני סופרים צ'כים, בוהומיל הראבאל שכתב את "שירתתי את מלך אנגליה" ומיכאל ויווג שכתב את "השנים המופלאות בזבל" ו"איך לחנך נערות צ'כיות". מדובר בסופרים מעולים שלא זכו לחשיפה הראויה להם, וכנראה שבמידה והוצאה גדולה יותר הייתה לוקחת אותם תחת חסותה, הם היו הרבה יותר מוכרים.

כרמל > הייחודיות שלה מתבטאת בהתמחות שרכשה בתרגום הספרות האיסלנדית. מתרגם הבית של ההוצאה, המשורר והעורך רמי סערי הוא היחיד שמתרגם מהשפה הלאפית. בנוסף, ההוצאה מתעסקת בתרגום של ספרות אלבנית, אסטונית, הונגרית, פינית וספרות סרבית כמו של הסופר היהודי דוד אלבחרי.

נהר > בראש ההוצאה הקטנה עומד הסופר והמתרגם ראובן מירן, שמתרכז בספרות צרפתית קלאסית של המאה 18-19. ההוצאה דואגת לתרגם הרבה סופרים שרק יודעי חן מכירים ועל כן שם ההוצאה הוא תג איכות.

חרגול > החלה לפעול כאשר הד"ר לפילוסופיה דן דאור החליט שאין מספיק ייצוג בארץ לפילוסופיה הסינית, היפאנית וההודית. הספרים הראשונים שיצאו היו בעלי אוריאנטצייה לנושאים הללו, משם היא התרחבה לכל הכיוונים. יש לה סדרה של פרוזה עברית חדשה אבל אין כל קשר מבחינת נרטיב שמעגן אותה. היא הכירה לקורא הישראלי את הסופר האמריקאי ת.קורגסן בויל כאשר פרסמו את "מסך הטורטייה", "ידיד האדמה" ו"המעגל הפנימי". אולם הציון לשבח מגיע לה על הדגש שנתנה לסופר דן צלקה. "ספר האלף בית", "בסימן הלוטוס" והפרויקט המדהים של "אלף לבבות", ללא ספק אחד מהרומנים הגדולים ביותר בספרות העברית, שיצא בעבר בעריכה רשלנית של "עם עובד" ונערך מחדש ובצורה הולמת יותר ב"חרגול".

כינרת זמורה ביתן דביר > 320 מתוך 4,000 הכותרים שיוצאים בשנה בישראל הפכו את "כינרת זמורה ביתן דביר" להוצאה הגדולה ביותר בישראל. על מנת לבסס את עצמה ככזאת, היא הקפידה בתחילת דרכה בעקביות להוציא לאור ספרים משיקולים שהיו בעיקר כמותיים, ובהתאם לזאת סבלו מהגהה איומה, שגיאות גסות בהדפסה, חזות לא אטרקטיבית וזאת מבלי לדבר על התוכן עצמו.
השינוי בתפיסה הגיע בעקבות שלוש פעולות עיקריות. היא רכשה את "צומת ספרים", התאחדה עם הוצאות "זמורה ביתן" ו"דביר" ומינתה את דב אלפון לעורך הראשי. מאותו רגע התרחש שינוי מהפכני בגישה, נראה שיפור ניכר מבחינת התוכן ואפילו החזות החיצונית של הספרים שודרגה. בנוסף, השכילה ההוצאה להשתמש בנכסי צאן ברזל שקיימים בהוצאת "דביר" כמו הוצאה מחודשת של כל כתבי "זיגמונד פרויד". כיום היא נחשבת להוצאה הגדולה והמשפיעה ביותר, וכיאה להוצאה כזו היא רכשה לה שונאים רבים, בעיקר על רקע מדיניות המבצעים שהיא עורכת ב"צומת ספרים", והשחיקה שנוצרת עקב כך בהוצאות מתחרות וחנויות הקטנות.

מישהו התכוון לתת לצרכן מוצר מושקע. עם עובד
תצלום : מתוך האתר של עם עובד

כתר > שייכת לקבוצת סטימצקי, ומצליחה לתקוע יתד בענף המו"ל בעיקר בזכות המיצוב המוצלח של הסדרה לספרות יפה. היא הכירה לקורא הישראלי את כתביהם של אירן נמירובסקי סט נוטבום, וו. ג. זבאלד וכמו כן היא מצליחה לשמור יפה על האיזון בין רבי מכר לספרים איכותיים, עובדה שמצביעה על עבודה יפה ונכונה של הלקטורים והעורכים. זכויות נוספת השמורות להוצאה הם הזיהוי המוקדם של הסופר היפני המוערך, הרוקי מורקמי. (למרות ש"עם עובד" פרסמו ראשונים את ספרו "הפיל הנעלם", רוב ספריו פורסמו ב"כתר") והצוהר הרחב שנפתח לסופרים יפאנים וסינים כמו הא ג'ין וג´ונאיצ´ירו טניזקי.

עם עובד >
קלאסיקה בפני עצמה. אחת ההוצאות היותר ותיקות בארץ, כאשר הקונספט שעומד מאחוריה מחזיק באידיאל שהעם היהודי הוא עם הספר, ויש להוציא ספרות טובה שתהיה שווה לכל נפש מבחינת יכולת הנגישות אליה. רק בסדרת "ספרייה לעם" יש למעלה מ-600 ספרים, וזאת לפני שנוגעים בסדרות "פרוזה אחרת", "אפקים מדע" ואחרות. מה שמצביע על גודלו העצום של המפעל. בין הסופרים ניתן למצוא את ג'יי די סלינג'ר, פיודור דוסטויבסקי, מיכאיל בולגקוב, עמוס עוז, רחל איתן, אהרון מגד, מאיר שלו, עמוס קינן וזו רק ההתחלה. ספר של "עם עובד" ניתן לקחת בלב שלם מאחר ושם ההוצאה הינו חותמת איכות מחייבת, שמישהו התכוון לתת לצרכן מוצר מושקע.

ידיעות ספרים > בנויה על מודל כלכלי-פופוליסטי. חשוב מאוד לבעליה להוציא רבי מכר, מה שהופך אותה באופן ישיר לאחת מההוצאות הגדולות בישראל. הרבה ביקורת הופנתה אל פרויקט "עם הספר" ובייחוד על הניסיון הגובל בפתטיות להחליט מהו ארון הספרים היהודי האולטימטיבי. ההחלטות על הספרים שייכנסו לסדרה נעות בין טריוויאליות לאומללות ויוצרות מקבץ סתמי שלא קשור לשום דבר. הסדרה לא מייצגת את התרבות העברית וההחלטה להשאיר מחוץ לסדרה את יצירותיהם של יהודה עמיחי, א.ב יהושוע, עמוס עוז וברל כצנלסון נראית תמוהה ומעוררת פלצות יחדיו. יחד עם זאת יש באמתחתה את הוצאת "עליית גג" ואת סדרת "קראתי" בעריכת חיים פסח, וסדרת קלאסיקות איכותיות הכוללות את "מובי דיק" של הרמן מלוויל, "דרקולה" של בראם סטוקר ו"מאהבה של ליידי צ`טרלי" של ד. ה. לורנס. בנוסף היא חתמה על הסכם תפוצה עם הוצאת "בבל" וכך זכו בנוצה אינטלקטואלית להתהדר בה.


***

המלצה

שימו לב לאות "מ" שמופיעה על חלק מכריכות הספרים, מדובר במפעל לתרגום ספרי מופת המעניק תו איכות לספר. זהו מלכ"ר ששם לעצמו למטרה לתרגם כמה שיותר יצירות מופת באמצעות תמיכה בהוצאת הספרים. ההנחה היא שהיום לאנשים אין ממש סבלנות להתמודד עם הטקסטים של מרסל פרוסט או ג'יימס ג'ויס, ולכן קיים חשש שהוצאות יירתעו מלתרגם את כתביהם. ולכן המפעל משתתף בהוצאה הכלכלית של הספר כאשר העזרה מגיעה להוצאה שמעוניינת לפרסם את הספר. כל הוצאה שמקבלת את תמיכתו, תוציא לאור ספרים שלא היו יוצאים ללא המימון המיוחד. המפעל ממומן בחלקו מתקציב משרד התרבות והספורט, אולם בעיקר מתרומות ומ"מפעל הפיס".


תודה רבה לדותן נבו על המידע הרב והעזרה בהכנת הטור
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©