הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מנה צמחונית
 
בגלל הפקה ישראלית זולה, דמויות רדודות ואפקטים עלובים, הדרמה הבדיונית "חצויה" שעוסקת בערפדים היא חיקוי כושל של הצלחה אמריקאית
מאת סופי אבישי | 20.06.2009
 

למרות שהאמריקניזציה ותרבות הקניונים שהביאה עימה מבורכת, יש לתהות מה הן גבולותיה. "חצויה", סדרת הנוער החדשה שעוסקת בערפדים, אינה מחקה רק את הז'אנר החביב על בני העשרה האמריקאים אלא גם את המבנה העלילתי, אופי הדמויות ואף את הסטייל האופנתי. יוצרי סדרת המקור אומנם מתגאים בכך שלראשונה מופקת בארץ סדרה בדיונית מסוג זה שהיא היקרה ביותר שנעשתה כאן, אך ניתן להבחין כי מדובר בחיקוי זול, לא מוצלח במיוחד ולא ישראלי כלל.

הסדרה הספיקה לעורר לא מעט הדים וציפיות זמן רב לפני שעלתה לאוויר. כנראה בגלל שסדרות מתח ישראליות הן זן חדש ומבוקש. בינתיים רק "תמרות עשן" הצליחה לספק את הסחורה. כך לאחר חצי שנה של פמפומים אינטרנטיים על הצילומים ופרומואים מושקעים, הדרמה-הקומית הנושכת החלה שידוריה ב-Hot V.O.D. Young, ערוץ חדש שהושק בכבלים לאחרונה, לאחר מכן, במתכונת דומה לזאת של "רד בנד" תשודר הסדרה גם בערוץ HOT 3.

דרמת הערפדים הישראלית פרי עטם של אילן רוזנפלד ("הפיג'מות") ושירה אלון מגוללת את המאבק עתיק היומין בין בני האדם והערפדים, שבמרכזו נערה בת 15 בשם אלה (עמית פרקש) החצויה - חצי בת אדם וחצי ערפד. במהלך הסדרה היא צפויה לגלות את ייעודה ולעזור לערפדים להציל את העולם. נשמע אמנם פשוט ואכן בעל פוטנציאל, אך ריבוי הדמויות וסיפורי הרקע יוצרים עלילה מורכבת וסבוכה הכוללת בתוכה שלושה עולמות.

כוכבי אינסטנט צעירים שיביאו בעיקר בנות עשרה מתלהבות. "חצויה"
 

אלה היא נערה טיפוסית ולא מיוחדת או מקובלת שמתחילה ללמוד בתיכון חדש בשם "גרין". יחד עם ידיד בשם עומר (ידידיה ויטל) היא מנסה להקים להקה. איתה לומד אחיה הפופולרי גאי (אבי קורניק), שעסוק בלחזר אחרי מלכת הכיתה ובתו של המנהל, זהר (מאיה שואף). תיכון "גרין", שאמור לייצג בית ספר תל אביבי טיפוסי, מיועד לתלמידים מובחרים ומבוססים כלכלית ומתהדר בשכבת י' המונה 20 בני נוער.

מסדרונות התיכון הצפון תל אביבי, ובעיקר משרדו המהודר של המנהל אמנון גרין (אלכס אנסקי) דומים  יותר לבית ספרם של צעירי "אחת שיודעת" מהאפר איסט סייד של ניו יורק. כך גם התלבושת האחידה של התלמידים המתהדרים בז'אקטים וחולצות מכופתרות בצבעי כחול עמוק ובז' ובעניבות לבנים ולבנות. האבסורד הכי גדול הוא נבחרת הסייף בהנחיית המאמן סשה דמידוב, המקבילה לנבחרת הפוטבול בתיכונים של ארה"ב, אליה מצטרפים הילדים המקובלים בבית הספר. כמובן נטען שהיא הנבחרת הטובה בארץ, אולי זה בגלל שהיא היחידה?

אל מול עולמם של בני האנוש מתקיים העולם הסודי של הערפדים הנשלט בידי מועצת ערפדים ונביא בשם ארדק (יוסף אבו ורדה). בניגוד לדעה הרווחת כי הם מעדיפים את שחור הלילה על פני אור היום, הערפדים בישראל אינם נרתעים מאור השמש, עניין שיכול להסביר מדוע לעזאזל הם, שאינם מאופיינים כישראלים או יהודים החליטו להשתקע דווקא במדינתנו החמה מבחינת מזג אוויר והאקלים הפוליטי. האופל היחיד בחיי הערפדים הוא מעוניהם החשוכים והמוזיאון הוויקטוריאני והמאוד לא אופייני לישראל בו נפגשת המועצה.

ואם כל זה לא מספיק, הם גם לא תוקפים בני אדם ואפילו לא נראים שותים דם של בעלי חיים. למרות שבשנים האחרונות מוצגת דמות הערפד בתכנים האמריקאים כמיוסרת ואוהדת אדם, החל מאנג'ל מ"באפי קוטלת הערפדים" ועד אדוארד מ"דמדומים", כאן דמות הערפד מסורסת לגמרי, אינה קודרת או מנוכרת ואיומיה הם איומי סרק. ארדק חצוי הדם מבקש לאתר את אלה ושולח לשם כך את ליאו (יון תומרקין), ערפד בן 600 בחזות של תלמיד תיכון עטוף מעיל עור כדי שיוכל להסביר לה את ייעודה בדיוק בזמן, כשהיא מתגלה על ידי סוכנת הביון של "מסדר בני הדם" תמר (אליענה בקייר) קוטלת ערפדים מדופלמת.

דמות הערפד מוצגת כמיוסרת ואוהדת אדם. "דמדומים"
 

כן, הדמיון ל"באפי ציידת הערפדים" אינו מקרי, כפי שהרעיון על קיומה של מועצת ערפדים לקוח מ"דם אמיתי" וטקסטים כמו "אולי אני לא הגיבור, מה אם אני בעצם האיש הרע" הם תרגום כמעט חופשי מ"דמדומים". וזו לא הבעיה היחידה. בתור סדרת מתח מתקדמת, האפקטים זולים, לא מושקעים וכמעט לא קיימים. כך למשל, כאשר ליאו היה אמור לעוף מהחלון, במקום לראות אותו מזנק החוצה, נראה המנהל נכנס אל החדר ומגלה אותו ריק ואת החלון פתוח. שלא לדבר על  ה"פרופס" הלא המקצועיים - תומרקין מתקשה אפילו להגות את המילה "דיקציה" עם הניבים המלאכותיים בפיו.

הסדרה לא ממש יוצרת מתח שישאיר את הצופה בסוף הפרק עם טעם של עוד. ריבוי הדמויות ועלילות המשנה בפרק של פחות מ-20 דקות לא משאיר לכך מקום. בנוסף, אורך הפרק לא מאפשר להן להתפתח והן נותרות רדודות ושטוחות. ראוי לציין כי לחוסר אפקט המתח תורמת גם חסרונה הבולט של מוסיקה. למרות שדני רייכנטל כתב מוסיקת מקור מרעידת גיטרות ואפלה כיאה לסדרה על ערפדים, כישרונו מבוזבז רק על פתיח קצרצר, ואילו במהלך הסצנות ובעיקר ביניהן, שורר שקט מחריש אוזניים.

בכלל, יש לתהות אם סדרה על ערפדים אפשרית במציאות הישראלית. הערפדים מתקשרים תרבותית לדת הנוצרית ולא תראו ישראלים נרתעים באימה למראהו של צלב מול פניהם, למרות שדווקא מים מהכינרת די מפחידים אותם (בכל זאת ישו הלך עליה). גם העובדה שמוצצי הדם שימשו להפצת האנטישמיות, כפי שנטען שיהודים שותים דם ילדים נוצרים עם מצות חג הפסח, לא מקבלת התייחסות בסדרה. כך מתרחק עולם העלילה עוד יותר מהמציאות הישראלית.

אבל כל זה אינו מזיז לאיש. הצילומים לעונה השנייה החלו כבר לפני ששודר  הפרק הראשון. הרי מה שחשוב הוא שיש הרבה כוכבי אינסטנט צעירים וחטובים שיביאו קהל מעריצים של בנות עשרה מתלהבות ועל הדרך גם ימכרו כמה יומנים. נראה כי היוצרים בישראל טרם הפנימו את ההשקעה המרובה שדורשת הפקה מסוג זה וכמה קשה להרשים קהל שנחשף לאינספור הפקות מרשימות בתקציבים הוליוודיים. ואולי בעצם משפיעה כאן תסמונת החפיפניקיות סטייל "נעשה ויהיה בסדר". בכל מקרה התוצאה היא אנמית ובלי הרבה בשר.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©