הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמו טוסיק של תינוק
 
במסגרת העונשים הנופלים על נשים צעירות שחייבות להיראות כמו בז'ורנלים, הלכה מורן יעקב לשכלל את מראה גופה באמצעות הלייזר. הסבל מהטרנד כלל חתימה על חוזה שימנע ממנה לתבוע אם מכשיר הפלא יחרוך את עורה
מאת מורן יעקב | 24.06.2009
 

לפעמים אני חושבת כמה קשה להיות אישה. אנחנו משקיעות המון כדי להיראות אחרת מהמראה הטבעי שאיתו התעוררנו בבוקר, מתמודדות עם תופעות בריאותיות שרק אנחנו סובלות מהן, מרוויחות הרבה פחות מגברים, סובלות מהטרדות מיניות ומנהלות לרוב חיים של לחץ בניסיון הלא פשוט להיות אימהות ונשות קריירה גם יחד.

עכשיו נפלה עלינו צרה נוספת - הלייזר - שמסווה את עצמו כמשהו שבא לעזור לנשים להיות חלקות כל הזמן ללא צורך להתמודד עם השערה שמסרבת להיעלם. אך יותר ויותר אפשר להבין כי התופעה שנחשבת להמצאה גאונית, הפכה בעצם את הנשים למשועבדות לעור נטול שיער כשהרצון הוא כל הזמן להוריד יותר כדי להתאים לאידיאל הנשי שחברות האופנה בעזרת משרדי הפרסום מנסות למכור. כמו תופעת הסקיני ג'ינס, הלייזר מוכר חלום בשקית. כשהנטייה היא להתעלם מהאפשרות שהשיער יכול לצמוח מחדש (והוא צומח) או על האפשרויות הפחות מטרידות כמו כוויות, פיגמנטציה וצריבות.

לאחרונה הלכתי עם שתיים מחברותי לעשות את הדבר לו ייחלתי מהרגע שצמחה לי השערה הראשונה על הרגל - לייזר. עוד בדרכנו לביתה של קלרה, הקוסמטיקאית החביבה, הרגשתי מחושים בלבי שאולי, בכל זאת, להוריד שיער מהמקום שרציתי זה לא בהכרח המעשה הנכון. אבל חברתי, שעברה כבר כמה טיפולים, מיהרה להרגיע אותי שהטיפול מהיר מאוד, ושאצא ממנו חלקה "כמו טוסיק של תינוק". אני מודה, השכנוע עבד. כי למרות שפחדתי מהכאבים ומתופעות הלוואי, מיד חשבתי על איך שאזרוק בהקדם את כלי הגילוח ואלך סוף סוף לים ללא הכנות מוקדמות.

בחדר היו כל מיני מכשירים שגרמו לי להרגיש כאילו נכנסתי לחדר ניתוח
תצלום : sxc

קיבלה אותנו אישה ענקית, שחייכה חיוך רחב משמע היינו טרף קל. עמדנו בכניסה, מפוחדות קלות מול האישה האימתנית שתעשה אותנו יפות. נכנסנו לסלון והמארחת הציעה לנו שתייה קלה. השלב הבא היה מוזר וקצת הפתיע אותי, מעולם לא חשבתי שתהליך הורדת שיער יהיה מורכב שכזה בדומה לקניית דירה כי הנה הגענו לשלב "חתימת החוזים" בו הקוסמטיקאית שלפה שני דפים מלאים בטקסט שמבהיר לנו את תוצאות מעשינו. החלטתי שפעם אחת בחיי הגיע הזמן להקשיב לעצות של אימא שלי ולקרוא בעיון לפני שאחתום על המסמך, אבל אחרי כמה מילים כמו "כוויה" ו"שורף" החלטתי שקראתי מספיק וחתמתי.

נכנסתי ראשונה לחדר הטיפולים כשאני נפרדת מחברותי כאילו זאת הפעם האחרונה שנתראה. הבטתי סביב ההרגשה לא הייתה נעימה במיוחד. בחדר היו כל מיני מכשירים שגרמו לי להרגיש כאילו נכנסתי לחדר ניתוח. מחשבות התרוצצו במוחי רווי הדמיון וההגזמה. כל הסיטואציה הזכירה לי ביקור אצל רופא שלנשים מאוד לא נעים ללכת אליו.

הענקית חייכה הרבה כדי לדלל את אי הנעימות הטבעית שהרגשתי ובניסיון להסיח את דעתי בפטפוטים. והטיפול? היה מהיר למרות שהספקתי לשתף אותה בחיי הקצרים אך רוויי החוויות, בסופו הרגשתי שהיא יכולה להיכלל בין המוזמנים לחתונה שלי מפאת המידע הרב שכעת היא יודעת עלי יצאתי מהחדר מלאת גאווה על ששרדתי. החברות שלי הביטו בי במבט מלא עניין. מלמלתי "זה סתם שטויות", למרות שהייתי מרוחה בג'ל מגעיל שלא ירד, מגולחת בכל האזור, מה שהוביל לתופעות לוואי לא חינניות של גירוד, וההרגשה הכללית הייתה לא מזהירה במיוחד.

כשכולן סיימו את הטיפול, קבענו תור נוסף כשהקוסמטיקאית השתדלה לתאם לנו את התאריך הקרוב ביותר. לא יכולתי שלא לדמיין אותה סופרת את הכסף וצוחקת צחוק מכשפתי ברגע שנצא מביתה. אחרי הכול, ליופי יש מחיר: 80 שקלים לכל טיפול. כשחזרתי הביתה, חשבתי אם גם פעם היו משלמים בשביל להיות יפים? מה גרם למודעות הזו שיש לאנשים שגורם להם לשנות את עצמם? ואם אנחנו עושים זאת בשבילנו או בכלל בשביל אחרים?

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. עושה את זה לעצמי
רינת 01.12.2009
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©