הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הגיטריסט מכר פרארי
 
ערכת קלישאות מתובלת בניו אייג', זה מה שקיבל גיל מטוס מסדנת האמן עם וירטואוז הגיטרה, סטיב ואי. מזל שהוא גם ניגן קצת
מאת גיל מטוס | 06.07.2009
 

סדנת האמן עם הגיטריסט סטיב ואי שהתקיימה לאחרונה בהיכל התרבות בתל אביב, הסתמנה מראש כבעלת קונספט בעייתי : זו לא תהיה הופעה, אבל הוא ינגן, צפוי דיון עם הקהל, אבל לא ממש ברור איך מקיימים אותו עם מאות אנשים, בארץ שבה חוקי הדיון נלמדים בשוק והשאלה העיקרית המתבקשת - מה יהיה המינון בין מוסיקה לדיבורים? ואי פתח במפגן וירטואוזי מרשים. זו לא הייתה הופעה, כי הוא חסך את עלויות ההרכב והביא איתו מחשב נייד במקום. אך גם אם הוא היה מביא את להקתו לא בטוח שהייתה מצליחה לבלוט יותר. אחרי הכול, גם היא מתפקדת כקישוט שמספק מוסיקת רקע לדבר האמיתי.

לאחר שחימם את אצבעותיו וזכה להרבה חום ואהבה מהקהל, ואי התיישב והרביץ בקהל את תורתו - ה"אני מאמין" של אחד מגדולי הגיטריסטים בעולם. מהר מאוד התברר שמדובר בערכת קלישאות ידידותית למשתמש וקלה לתפעול, שמתובלת בסיסמאות ניו אייג'יות מה'בסט סלרז' האמריקאים.

הנוסחה של ואי להצלחה היא: הצבת מטרה, חשוב שתהייה בת השגה וכזו שמתאימה ליכולות. אמונה ביכולת להשיג אותה ולבסוף סדרת פעולות שתקרב להשגתה -  במקרה זה, אימון ותרגול אינטנסיביים על הגיטרה. את המרשם הזה אנו מכירים היטב ממדף ספרי העידן החדש בחנויות הספרים הקרובות לביתנו, ונדמה היה שהפעם קיבלנו אותו בדמות הגיטריסט שמכר את הפרארי שלו. עכשיו הוא מוכר לנו את סודותיו בצורת תרגילים מדיטטיביים. ואם לא אותם, אז לפחות את שני המגברים שעמדו מאחוריו והוצעו למכירה.

כשהוא דיבר על אמונה באלוהים זה נשמע מצוץ מהאצבע. סטיב ואי
 

ולמרות שהסדנה נתפרה למידותיו של הקהל האמריקאי שצמא למנטרות שכאלו, צריך לזנוח את הציניות ולשאול אם מדובר במלכוד בלתי נמנע ואם סדנה שכזו באמת יכולה לספק תובנות ענייניות ועמוקות. התשובה היא שבסיטואציה כזו - נראה שלא. אחרי הכול מדובר במופע ועל כן מצופה מואי לספק את הסחורה וקלישאות - הן הרי הסחורה הטובה ביותר. באמצעותן ניתן להפיח תקווה בקהל ולגרום לכל גיטריסט להאמין שאם הוא ירים את הגיטרה ויעבוד ממש קשה - הוא יצליח לעשות את זה, כי כל אחד יכול.

קלישאות מעצבנות מטבען כי הן אומרות את האמת בצורה כל כך פשוטה, ואי פועל לפי נוסחת הקואצ'ינג שהציע. מאז ומתמיד הוא היה מכוון מטרה ועדיין עובד קשה מאוד כדי לשמור על מעמדו כווירטואוז גיטרה. לזכותו ייאמר שלא מכר לקהל רק הבטחות זולות אלא שם דגש רב על מוסר עבודה גבוה.

במובן זה, הוא חיזק את הטענה שהכישרון לבדו אינו מספיק בשביל להצליח, והגאונות מורכבת מחוק עשרת אלפים השעות - אחוז גבוה של עבודה קשה ואימונים. ואי הפציר בקהל לחיות את המוסיקה, להבין אותה, לפרק אותה לגורמים, לשמוע כל תו, לראות כל צליל, לספר את הסיפור של כל אקורד, לשיר עם הגיטרה ולהקליט את עצמך מנגן. הוא מאמין שכדי להיות גיטריסט מקצועי צריך ללמוד מוסיקה ולדעת לקרוא תווים, אך לאחר מכן ציין שהרגש והיכולת לשמור על קצב ולהשתלב בגרוב חשובים לא פחות - את זה הוא למד מפרנק זאפה.

לפני שהזמין את אבי סינגולדה, ארז נץ וגיטריסטים נוספים לג'אם קצרצר אחד על אחד, הוא חתם את הערב עם "For the Love of God", הקטע האינסטרומנטלי המוכר ביותר שלו, ולא במפתיע. הקטע הזה הוא האיזון המדויק ביותר בין רגש לטכניקה, בין איטיות למהירות ובין שוויץ לבגרות. כשוואי דיבר על דתות ועל אמונה באלוהים זה נשמע מצוץ מהאצבע כי הוא לא הצליח לארוז את הקלישאות שלו בצורה משכנעת. אך כשהביע את אהבתו לאל דרך הגיטרה, אפשר היה להאמין לרגע אחד שהוא מאמין לא רק בעצמו.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©