הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אנחנו פראיירים
 
תעריפים גבוהים, התחייבות שערורייתית ושטיפות מוח מייצרים רווחים עצומים לחברות הסלולר. ליוסי אבידר יש הצעה פשוטה איך להילחם בהן
מאת יוסי אבידר | 11.07.2009
 

חברות הסלולר משולחות הרסן בישראל מתנהגות ככל העולה על רוחן. הן צוחקות כל הדרך אל הבנק בעוד הצרכנים בוכים ונאלצים לשלם מדי חודש סכומי עתק. בחישוב קל, אדם המשלם 60 אגורות לדקת שיחה, ומדבר בחודש 600 דקות, ישלם 360 שקלים. נוסיף לכך דמי מסלול של 15 שקלים הודעות טקסט ומע"מ ועלות החבילה תסתכם בלמעלה מ-400 שקלים לחודש. בחישוב שנתי מדובר בלמעלה מ-4,800 שקלים ובחישוב לעשר שנים נגיע לסכום שעולה על 48,000 שקלים, זאת מבלי לכלול את ההשערה ההגיונית שהתעריף לדקת שיחה רק יעלה במהלך השנים.

לכאורה, החברות מצאו לכך פיתרון, חבילות של דקות במחיר מוזל. החיסרון הגדול הוא שבמידה והלקוח חורג מהן הוא נענש ומשלם כפול על כל דקת שיחה. מעבר לכך, במידה ובאותו חודש הלקוח מעוניין לצמצם עלויות משיקולים פיננסיים, החברה כובלת אותו בשיניה מבלי לאפשר לו להיחלץ. עליו לשלם בין אם דיבר ואם לאו 400 שקלים. שיא החוצפה טמון בהתחייבות ל-18 חודשים. במידה ותרצו להתחייב לפחות, תגלו שלא קיימת חיה כזאת. החברות מציבות אולטימטום חד משמעי, להתחייב ולהידפק או לא להתחייב ולהידפק. אין מה לעשות, הגענו למצב בו הצרכן הישראלי איבד מכוחו מול הבריוניות ותאוות הבצע הקפיטליסטית של החברות הסלולרית.

במאי 2009 צוטט ב-דה מרקר, סגן הממונה על התקציבים באוצר חיים פרננדז: "נתוני הרווח של חברות הסלולר לא מסתדרים עם שוק תחרותי". הוסיף לדבריו שר התקשורת, משה כחלון, כשטען שהתחרות בשוק הסלולרי אינה מספקת וככל שיהיו יותר שחקנים, התחרות תהיה גדולה יותר. וגם שאין שום הצדקה לכך שהחברות חונקות את הלקוחות במסלולים של 18 חודשים, ועל כן הוא מעוניין להכניס שחקן חמישי לזירה.

מבלי שנרגיש בעשר שנים נגיע לסכום שעולה על 48,000 שקלים
תצלום : sxc

כמובן שמנהלי החברות מחו על הסף והסיבה ברורה, יש להם תרנגולת שמטילה ביצי זהב, ואזרחים פראיירים שמשלמים להם סכומי עתק בכל חודש, אז למה לשנות? נכון שהישראלי הממוצע הוא חם וקומוניקטיבי שאוהב לדבר, אבל מדוע הוא צריך לשלם על התענוג הזה הון תועפות? למה אין שום הוגנות בדרך בה נוהגות חברות הסלולר? ומדוע הן מסייעות ללא הרף להגביר את השסע המעמדי בחברה?

לדוגמה, אם חד הורית, השייכת למעמד הנמוך, מגדלת ילד בן עשר ומרוויחה שכר מינימום של 4,000 שקלים. הילד שלה מפציר בה חדשות לבקרים לרכוש עבורו סלולרי חדיש כמו לשאר בני כיתתו. האם, שרוצה שבנה יהיה מאושר ולא יחוש חריג קונה לו בסוף את המכשיר, אולם הסיפור לא כל כך פשוט כיוון שילדים הם פריקים של מותגים וקידמה. למעשה ניתן לומר כי הם משועבדים לאותה שטיפת מוח אינטנסיבית של עולם הפרסום המכתיב להם איזה נייד לקנות, מאחר ועל פי המודל הקפיטליסטי הוא מעיד על ערכם בתור בני אדם. האם רוכשת לילדה מכשיר חדיש מהקופסה, הילד מקפץ בהתלהבות שאינה ניתנת לשליטה ומאמץ אותו אל חיקו עד שיגיע הדגם המשוכלל יותר.

כידוע, ילדים בני עשר הם חסרי שליטה עצמית הנובעת מגילם הצעיר. בסוף אותו חודש מגיעה לאם חשבונית מפוצצת בסכום של 500 שקלים. האם על סף דמעות. יש לה חשבונות נוספים לשלם, משכנתה, חשמל, מים, ארנונה, מזון, ספרי לימוד ומהיכן תגייס עכשיו סכום כזה. בינתיים החברה גובה דמי עמלת החזר, ומעבירה את החשבון לטיפול משפטי. כך שבסופו של דבר החשבונית תופחת לסכומים גדולים הרבה יותר.

המסקנה? רק בני עשירים יכולים להחזיק במכשיר סלולרי מאחר והוריהם יכולים לעמוד בתשלומים היקרים. אולם מקוממת יותר העובדה שבעוד הצרכנים הפרטיים נאלצים לשלם סכומי עתק למפעילי החברות הסלולריות, עובדי ציבור ומי שמוגדרים כצרכנים עסקיים זוכים למחירים מצחיקים. עד מתי תקפחו את הלקוח הפרטי? עד מתי תנהגו איפה ואיפה בין הלקוחות? הידעתם שתעריף שמשלם עובד מדינה עבור שיחה סלולרית הוא פחות מעשר אגורות לדקה? אדם פרטי שאינו חבר בארגון כלשהו משלם פי ששה. אני למשל משלם 65 אגורות לדקת שיחה במסלול ללא התחייבות.

הילד מקפץ בהתלהבות ומאמץ אותו אל חיקו עד שיגיע הדגם המשוכלל יותר. iphone
 

החמדנות מדברת בעד עצמה. אם החברה גובה מעובד מדינה עשר אגורות לדקה ומרוויחה מכך, אשמח אם יסבירו לי מדוע מאפשרת לה המדינה לגבות פי ששה מלקוח פרטי? ואם נצא מנקודת הנחה כי החברה מפסידה בתעריף של עשר אגורות לדקה שקבעה לעובדי מדינה, אז פירוש הדבר שהמגזר הפרטי מממן  הפסד זה על ידי התעריף שהוא משלם?

יהיה מי שיגיד שאפליית תעריפים ומתן יתרונות למגזר הציבורי היא תופעה מקובלת בכל אחד מענפי המסחר, ועל מה בכלל אני מלין. אולם, אל נשכח שחברות הסלולר משתמשות בתדרים שהם משאב לאומי ואומנם המדינה העניקה להם תמורת תשלום זכות להשתמש במשאב זה, אך האם היא העניקה להן את הזכות להרוויח כל כך הרבה מאדם פרטי?

הרי ידוע כי הרווחיות של החברות הללו גבוהה ביחס להשקעות. ל"סלקום" למשל יש כשלושה מיליון לקוחות, נתון שהופך אותה לחברה הגדולה בארץ בענף זה. מתשקיף דו"חות החברה שמתייחס לרבעון הרביעי של 2008 עולה כי רווחי החברה ללא הוצאות הריבית והמס גדלו ב-17.9% והסתכמו ב-566 מיליון שקלים על גבו של הצרכן הפרטי. למרבה האירוניה, סמנכ"ל סלקום, איתמר ברטוב, אמר ביוני 2009 במהלך דיון בנושא הסלולר בכנסת כי "הרגשתנו היא שכשאתה מפסיד אתה אידיוט. אם אתה מגיע עם רווחים, אתה גנב".

השאלה שנשאלת מדוע רק עכשיו משרד התקשורת העלה את הנושא על נס? טמונות כאן שתי סיבות עיקריות, הראשונה היא שבשעה טובה ומוצלחת הגיע משה כחלון החסר גינונים אליטיסטיים לאייש את משרת שר התקשורת. הוא צמח מלמטה ולכן מיטיב להבין את רחשי ליבו של הפועל קשה היום. הסיבה השנייה היא שעובדי משרד התקשורת הם גם עובדי מדינה שנהנים מתעריף מוזל, כך שלא היה להם שום תמריץ לשנות את המציאות הקיימת בארץ.

הרים את גבותיו

בשעת צהריים לוהטת של יום שישי, המולת בית הקפה התל אביבי הייתה כה רמה והמונית שבקושי היה ניתן לשמוע איש את רעהו. "יש לי רעיון" צעקתי בתחושת ניצחון תוך הדיפת אגרוף קמוץ על שולחן העץ המהגוני. "מה?" שאל חברי שכיווץ את מצחו קלות ולא שכח להרים את גבותיו בסקרנות. "יש לי רעיון מה ניתן לעשות לגבי חברות הסלולר". הוא הפריח טבעות עשן משורשרות כשמבט מיואש בעיניו: "נו מה?". לאחר נשימה עמוקה שאלתי: "אתה יודע מה זה שיבוש תרבות?".

את המושג טבע קאלה לאסן. במשנתו, יצא נגד התאגידים, התקשורת, תרבות הצריכה בפרט והתרבות הפוסט-מודרנית בכלל, המייצרת לטענתו מציאות של הדמיה שמזהמת את הנפש שלנו. לאסן קרא למוטט את מבני הכוח השולטים בעולם, ולערוך שינויים מרחיקי לכת באורח חיינו. הפתרון לדבריו הוא "שיבוש תרבות", כלומר, נקיטת פעולה נון-קונפורמיסטית, החל מסטודנט לכלכלה שמוותר על קריירה בתאגיד עולמי, וכלה בפעילויות אקטיביסטיות כמו השחתה של פרסומת חוצות או הדבקת סטיקר של "שמן מכונות על מגשים ושולחנות של מקדונלד'ס".

"הרעיון שלי הוא שנכריז על שבוע ללא סלולרי" אמרתי. "מה אתה סח, לוותר על הסלולרי שלי?" הוא הזדעזע והביט במבטי אהבה רומנטיים במכשיר המתכתי שנצץ והחזיר לו קריצה באור השמש הזהובה. "כן, לעשות דרך המכשיר שיחות קצרות בלבד, לא מעבר, תאמין לי שלכל אחד זה פחות 80 שקלים בשבוע, אך עבור החברות הסלולריות זה אומר הפסד כלכלי של מיליוני שקלים. אני אומר לך, רק כך ניתן לנער את החברות הללו וברוני התקשורת היושבים במגדל השן, רק כך ניתן להחזיר לעצמנו הצרכנים את השליטה, זאת הדרך היחידה בה יש סיכוי לשנות את המציאות הישראלית בה אנו חיים".

סיימתי את הנאום בתחושת סיפוק אדירה, רק חבל שלא היה קהל שימחא לי כפיים ואז בכלל הייתי מרגיש בעננים. "זה לא פייר" הוא כעס "אתה קולט מה אתה מבקש ממני, לוותר על הנייד שלי לשבוע? זה פשוט לא אנושי, ממש רוע לב".

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. חולק עליך ביגטיים
לייזי 12.07.2009
 
חולק עליך גם כן
e סנא 07.08.2009
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©