הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נראה ביחד סרט
 
למורן יעקב נמאס לבהות בדלתות של ברים אפלוליים, בתקווה שההוא מהפנטזיות ייכנס סוף סוף, והיא החליטה לבדוק אם יש אהבה באתרי הכרויות
מאת מורן יעקב | 26.07.2009
 

חברה שלי סיפרה, לא מזמן, שהיא יוצאת עם מישהו. שמחתי בשבילה ומיד שאלתי את השאלה המתבקשת: איך הכרתם, אך נתקלתי במבט מפוחד ומתחמק, שכל כך ברור שהוא משקר. לא ויתרתי והתעקשתי לגלות. האמת? הופתעתי מהתשובה הלא צפויה: "באתר היכרויות". מיד לאחר מכן הרגשתי איך הגבות שלי ביחד עם הפה מתכווצים, (פעולה לא רצונית שמתרחשת לעיתים קרובות כשאני לא מסכימה עם דבר מסוים, שבעתיד לבטח תגרום לי לקמטים לא חינניים). לאחר שהתעשתתי, ניסיתי לחייך ולמצוא את המילה הנכונה שתביע מסר הפוך ממה שהביעו פני אך המילה היחידה שיצאה מפי הייתה "איזה יופי", אפילו ילד קטן לא היה מאמין לדברי.

אבל תוך כדי שיחה, חברתי הצליחה לשנות את דעתי על אתרי היכרויות. היא סיפרה על החיפוש הממושך אחר בן זוג, על האנשים הטובים שהולכים ונכחדים ועל הקשיים בלהיות לבד. בסוף השיחה הרגשתי שאולי הגיע הזמן גם בשבילי להפסיק לנשק צפרדעים (והיו הרבה כאלה) ולמצוא בחור טוב שיעשה לי בן זכר.

לקח לי בערך חודש לפתוח כרטיס באתר. התהליך היה מורכב: ראשית, פתחתי מייל חדש תחת שם בדוי, החשש היה שבמידה ואפתח את הכרטיס עם המייל האמיתי שלי אנשים שמכירים אותי, יגלו את חטאי. השלב הבא היה בחירת השם, ושאלוהים ישמור, שלא יזהו אותי. בעת בחירת השם ניסיתי להימנע מכל מיני שמות כמו "כוסית על" או "מחפשת את האחד" וללכת על משהו יותר סולידי שיאפיין אותי. יצאתי לדרך.

אם אפתח כרטיס עם המייל האמיתי שלי אנשים שמכירים אותי יגלו את חטאי
תצלום : מתוך האתר של קופידון

הדרך התגלתה כמלאת מהמורות. בשבוע הראשון כמעט ולא קיבלתי תגובות. האנשים שכן שלחו הודעות היו מאותגרים ויזואלית או כאלה שהסתתרו תחת התמונה שקיבלו כברירת מחדל מהאתר. הרגשתי קצת חרדות שמא קראו את הפרופיל שלי ולא אהבו את מי שאני. כשדיברתי על חרדותי, עם חברתי היא אמרה שעדיף שאשים תמונה. לקח לי חודש עד שהחלטתי לשמוע לעצתה. מאותו רגע התחלתי לקבל מיילים בכמויות. כל מייל שפתחתי היה מלא במילים יפות ובמחמאות שנשמעו כאילו קנו אותן במכולת בשקל תשעים. הכול היה קיטשי ולא מיוחד ואחרי כמה מיילים הבנתי שכולם אותו הדבר.

כשכבר התייאשתי מהחיזורים הלא אקטואליים אחרי כמה ימים, שפוצצו לי את המייל בכל שעה נתונה, החלטתי לדוג את אחד המוזרים שפנו אלי ולראות איזו דפיקה מאפיינת אותו. כתבתי לו את השם שלי במסנג'ר (החלטתי לא להיחשף יותר מדי ולא לתת טלפון). יצאנו לדרך בצ'יטוטים לתוך הלילה. הדבר הראשון שהוא שאל אותי, היה למה אני מחפשת זוגיות באינטרנט. עניתי לו שקצת מוזר שהוא שואל היות והוא עושה כרגע בדיוק אותו הדבר. דיברנו קצת על הא ודא, השיחה כביכול זרמה. אפילו גיליתי שהוא סיים ללמוד את התואר שאני לומדת עכשיו. כל אלו גרמו לי לחשוב שאולי יש דברים בגו ואולי, רק אולי, מצאתי את האחד.

לצערי, מהר מאוד הבנתי במהלך השיחה שמפה לא תצא חתונה באולם אירועים בפתח תקווה, כשהדפ"ר אמר לי שהוא סתם שלח לי הודעה כי אני נראית טוב אבל אני צעירה בשבילו (ממתי גבר אומר את זה?) אבל אם אני רוצה אני יכולה לבוא אליו הביתה "לראות סרט". לא הבנתי למה בעולם שאנו חיים גבר יכול להזמין אישה לביתו כשברור מהן כוונותיו, ועדיין צריך לתרץ את זה בסרט. חשתי בלבול. איפה היה הגבר השרמנטי שכתב לי פואמה של חמש שורות במייל של האתר? האומנם הוא "רק" רוצה להשכיב אותי? באותו רגע סיימתי את השיחה במשפט "אני עוד כמה דקות אצלך" בלי לברר איפה הוא גר, ומחקתי אותו מהמסנג'ר.

הספיק לי. כמה ימים לאחר מכן מחקתי את הפרופיל שלי באתר היכרויות. החלטתי שאם מישהו מחפש לקחת לי את הפרח, לפחות שיזמין אותי לסטייק טוב קודם. כל התהליך הארוך הזה של החיפוש הוא לא בשבילי, וכל עוד אני נמצאת בו אני צריכה לפחות ליהנות ממנו. אם חושבים על זה אפשר להבין, שאפילו לשבת בבר אפלולי באמצע הלילה ולהסתכל על כל מי שנכנס בדלת ולחשוב על פוטנציאל קיומי, זו גם דרך ליהנות. המחשבה של "מה היה יכול לקרות אם" היא פנטזיה. ומניסיון, יש חלומות שמתגשמים, צריך רק להתאזר בסבלנות ולתת לדברים לזרום.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©