הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בדרך לחורבן הבית השלישי
 
צום תשעה באב הוא הזדמנות מצוינת לחרדים לחשוב על חורבן הבית ולחילונים לאמץ את דרך הסובלנות. שני בתי מקדש עלו באש, והיום בוערים צמיגים ופחי אשפה
מאת דורון יצחק | 29.07.2009
 

בואו נעשה ניסוי קטן: תחשבו על חמש מילים המאפיינות עבורכם את ירושלים. כשביצעתי את הניסוי על עצמי, די התפלאתי כשצפו ועלו מתוכי מילים קשות כמו מהומות, הפגנות, התפרעויות, אלימות, שנאת אחים והיד עוד נטויה. סביר להניח שסטטיסטית, חלק גדול מכם העלה בחכתו מילים זהות או קרובות מאוד להן. החלק העצוב הוא שאלו מילים המתארות את עיר הבירה שלנו, האמורה להיחשב כמקור לגאווה.

האם ראוי הדבר כי עיר הבירה של מדינת ישראל הקטנה, שמדינות רבות בעולם נושאות לעברה מבט מעריץ, תצטייר כשלילית ואלימה כל כך? אין מדינה בעולם שלא הייתה שמחה לאמץ לאוסף הערים שברשותה עיר בעלת משמעות כמו ירושלים, ואף לטפח פריבילגיה זו. בחשיבה נוספת מצאתי מילה שמסמלת יותר מכל את העיר הזו, אך לאור האירועים הרבים בה כאילו ונשכחה. קדושה. הקדושה של העיר המדהימה הזו נעלמה.

כבן למשפחה דתית, ירושלים תמיד הצטיירה בילדותי כמכושפת, עיר של קסמים. סיפורים על עיר דוד, הכותל המערבי, הרחובות המיוחדים, האבנים הירושלמיות, תמיד עוררו בי רצון לחזור אליה ולו כדי לטעום מעט ממה שיש לה להציע. הנסיעה לדודים בירושלים הייתה חגיגה, לא היה דבר ששימח אותי יותר. היום, לעומת זאת, מה שמשמח אותם הוא לברוח מהעיר קצת לאי של שפיות, רחוק מהכאוס.

צום תשעה באב הוא יום אבל לאומי לזכר החורבן של שני בתי המקדש וחורבן ירושלים בידי הרומאים. שניהם הועלו באש. על פי המסורת היהודית, חורבן הבתים היה תוצאה של שנאת חינם, שנאה ללא סיבה בין היהודים לבין עצמם. סיפור תשעה באב של ימי קדם הוביל אותי לחשוב על סיפור חורבן הבית בעידן המודרני של שנת 2009.

העיר שחוברה לה יחדיו הופכת להיות לעיר שפורקה לה לשווא. הכותל המערבי
תצלום : צחי סרפיאן

מדהים לחשוב כיצד העיר שחוברה לה יחדיו הופכת להיות לעיר שפורקה לה לשווא. העיר הזו, שכל כך הרבה עמים חשקו בה, נלחמו עליה משחר ההיסטוריה, שפכו דמים ברחובותיה רק כדי לקיים בחיקה מצוות למען השם, העיר שאוחדה תחת ריבונות ישראלית עם תמונות המלחמה שנחקקו בזיכרון הקולקטיבי של רבים - אותה עיר עולה בלהבות בדיוק כמו בימי הרומאים. היום, במקום לשרוף בתים - שורפים צמיגים ומבעירים פחים. בעיר בה אוויר ההרים צלול כיין, מיתמר בימים אלה עשן שחור.

האדם הסביר יחשוב שבעיר מגוונת כירושלים בה שוכנות זו לצד זו אוכלוסיות משלושת הדתות הגדולות, יהיו מהומות בין נוצרים לבין יהודים, מוסלמים ונוצרים, מוסלמים ויהודים או כל צירוף שתבחרו. האבסורד הוא שהפילוג בא מבית, בין יהודי ליהודי. בעיר הקודש, המיתוס היהודי נשבר. יהודי הוא לא תמיד יהודי אלא רק כשנוח לו, כשהמושג עולה בקנה אחד עם רצונותיו והאינטרסים הפרטיים שלו. העידן בו יהודי אחד יחלץ תמיד לעזרתו של יהודי אחר עבר מן העיר שבליבה חומה.

באמצעי התקשורת מתפרסמים לא מעט מקרים חדשים של אלימות בין יהודים חילוניים ודתיים: חרדים מפגינים בשבת כנגד פתיחת חניון "קרתא", ועל הדרך פוצעים שוטרים ומיידים אבנים על מכוניות חולפות. ממש שבת כהלכתה. חילוניים פוגעים ברגשות הדתיים בקיום מצעדי גאווה בעיר, כי "גם לנו מותר", נוסעים בשטחים סגורים בשבת ופוגעים במכוון במטרות מסורתיות. הכול כדי להוכיח "להם" שהעיר "שייכת גם לנו!".

מהומות נוספות של חרדים ואיומים על בכירים בבית החולים "הדסה" ובשירותי הרווחה בעיר בעקבות מעצרה של "האם המרעיבה" שכמעט גרמה, על פי החשד, למות בנה הפעוט, הכול כיוון שהיא אישה חרדית "משלנו" ולכן מותר להגן עליה. מאבקים עקרוניים וקפיטליסטיים על השתלטות חילונית או דתית של בניין האוניברסיטה הנטוש השוכן בשכונת קריית יובל, מפגן שרירים חסר תקדים המקשה בהכרעה חד משמעית.

נושאים כמו חינוך ותרבות נדחקים הצידה בגלל האלימות שמסרבת להיעלם. ניר ברקת
 

הרשימה עוד ארוכה כשמבין השורות עולה מסקנה אחת: חזרנו לימי קדם, ימים בהם שנאת חינם בין יהודי ליהודי הביאו לחורבן, לפגיעה בנפש וברכוש ולנורא מכל, לפעירת התהום הכול כך עמוקה הזו, בור ללא תחתית שאזרחי המדינה נשאבים אליו. בטח הייתם מצפים שכאדם החי כיום חיים חילוניים אנקוט עמדה ואאשים בכל תחלואות העיר את העדה החרדית. אם כן, טעות בידכם. קיראו לזה, אולי, נייטרליות. הצד השני שרובנו לא נחשף אליו נפגע גם הוא - כשבעבורנו החרדים מפירים את חוקי המדינה, אנו בעבורם מפרים את צו האל, חוקים קדומים שנכתבו הרבה לפני הקמתה.

פתרון לא נראה באופק. הסטאטוס קוו העדין מאיים להיקרע וצמיגים חדשים מגיעים במשלוחים כשסופם להישרף כמחאה. ידי המשטרה כבולות כנגד המתפרעים, הרי צריך לזכור בסופו של יום ש"הם" משלנו, יהודים כמונו, וכל ישראל אחים. או יותר נכון, אחים חורגים. כשעיריית ירושלים נקראת לשבת סביב שולחן ההחלטות, נושאים חשובים והרי גורל כמו רווחת התושבים, חינוך ותרבות נדחקים הצידה ואת מקומם תופסת בעיית האלימות המסרבת להיעלם. מדי שנה מספר התושבים הצעירים בעיר הולך ומידלדל והנהירה מחוץ לחומותיה האמיתיות והמדומות הפכה לנורמה, בה מי שנשאר בעיר נחשב אמיץ.

והממשלה? הקודקודים שעומדים בראש הפירמידה מסרבים להתמודד עם הבעיה מחשש להתפרקות הקואליציה, עקב איומים חוזרים ונשנים של המפלגות הדתיות. האמת? לא מפתיע. לא ציפיתי שמשם תגיע הישועה. הנשכרים מהמשבר הזה הם הערבים המסתכלים מהצד וכמו מפנים אצבע מלגלגת ואומרים "אצלנו זה לא היה קורה", ואולי אף צודקים.

לקראת התענית ובין תפילה לתפילה הייתי מציע לחרדים מחרחרי המהומות בירושלים לחשוב היטב על מהות הצום ולהבין את משמעות סיגוף הגוף ביום הזה. אני בטוח כי לא ירצו להחזיר את ימינו כקדם. לחילונים אני אומר: חושבים שאתם טובים יותר? תוכיחו! תפגינו קצת איפוק, מידה של הבנה. אם נפנים ש"הם" זה אנחנו ו"אנחנו" זה הם, אמנם לא נפתור את כל הבעיות, אבל לפחות נוכיח כי אנו עם אחד.
חורבן הבית השלישי קרוב מתמיד. אמנם אין בית מקדש להרוס אבל ישנו בית גדול הרבה יותר המכיל בתוכו ערימות של היסטוריה, תרבות, מסורת, ציונות, נשמה והרבה הרבה אהבה למקום הכל כך קדוש הזה. אומרים שאהבה מביעים דרך כוח, אז בואו נביע אהבה לעיר הזו דרך המוח.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
3 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. המון המון אהבה
שני 30.07.2009
 
 
2. אבסורד
רוני 30.07.2009
 
 
3. יישר כח
יהודה 01.03.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©