הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חלום ליל קיץ
 
במקום לנהל שיחות כבדות עם חברים על עבודה ולימודים, החליטה מורן יעקב לחזור להנאות של גיל 16 בערבי שישי במסיבות חסרות דאגה. הצליח לה?
מאת מורן יעקב | 09.08.2009
 
במבט לאחור, ערבי שישי היו פעם שיא השבוע. אני זוכרת כשהייתי נערה בת 16, כשחברותי הודיעו לי שבוע מראש לאן נצא ביום שישי. היינו יושבות שעות ומתכננות מה נלבש, עם איזה נער נרקוד, מי אפשרות ב', ג' או ד', איך היה לנשק אותו ואם הוא עדיין רוצה לנשק אותי או שעבר כבר לאחרת. כל אלו היו תהיות שסבבו אותנו בימי נעורינו האבודים. היום, לעומת זאת העולם שלנו אומנם הפך לפחות נדוש, אבל גם פחות מעניין. ימי שישי הפכו לערבי פגישות עם חברים בהם השיחות עוסקות בלחץ להשיג עבודה טובה, ציונים גבוהים, וחבר או חברה. איפה ימי הנעורים שחלפו ואיתם התמימות המבורכת, איפה הימים שבהם ישבתי ליד הטלפון וחיכיתי שהבחור בו אני מאוהבת יתקשר?

לאחרונה הוזמנתי למסיבה ביום שישי, אך החלטתי לא ללכת מפני שלא רציתי לעבור עוד ערב של פקקים מטורפים בתל אביב. אני וחברותי החלטנו להישאר בבית, ולארגן ערב בנות שחשבנו שיפצה על זה שאנחנו חבורה של נשים אכולות סרטים על גברים שאיתם אנחנו לכאורה במערכת יחסים. אמרנו שחייב להיות שמח, ולכן חייב להיות מעורב גורם ממסטל. הערב התחיל נחמד, היו הרבה צחקוקים וקפיצות, דבר שביטא, מה לעשות, את היותנו נקבות בעלות קיבולת מאוד קטנה של אלכוהול.

הכול היה נחמד עד שאחת מאיתנו התחילה לספר סיפור עם פוטנציאל קומי, שמשום מה הפך, בעקבות הכמויות המסחריות של האלכוהול לטרגדיה יוונית, וכמעט גרם לנו לשיקול התאבדות המונית. הכול התחיל להיות מורכב. ההתלבטות עסקה בנושאי לימודים, עבודה ודירה. כולנו תהינו לאן נעלמו הימים חסרי הדאגות, כשכל מה שעניין אותנו היה לבחור איזה בחור לנשק. באותו רגע ממש הצטערתי שלא הלכתי למסיבה שהוזמנתי אליה.

צחקוקים וקפיצות ביטאו את היותנו נקבות בעלות קיבולת מאוד קטנה של אלכוהול
תצלום : sxc

שבוע לאחר מכן החלטתי שאני חוזרת לגיל 16. מתנערת ליום אחד מהאחריות הבוגרת שאופפת אותי, והולכת להתפרע במסיבה. בדרך נתקלתי בתופעה הנפוצה של נהגים ש"רוקדים" על הנתיבים, הולכי רגל שהולכים על הכביש במקום על המדרכה, כשמדי פעם הם מחליטים לעבור לצד השני ללא התראה בבנות צעירות בחצאיות קצרות שאני כבר לא יכולה להרשות לעצמי, מטופפות על המדרכה בעקבים ענקיים וגברים ערסים שצועקים להן מילות אהבה מחלון המכונית. החלטתי ששום דבר מזה לא נוגע לי, כי אני צעירה בדיוק כמו הבנות הללו, וגם לי מגיע ליהנות.

הגענו למסיבה שהייתה מפוצצת באנשים, כולם שתו, צחקו ונראה שגם נהנו. באותו רגע חשבתי שכנראה כולם היום מרגישים בני 16. ישבנו על הבר שתינו, פלרטטתי עם אנשים שיצאתי איתם פעם, וכאלה שרצו לצאת איתי אבל אף פעם לא יצא. הרגשתי כמו הסלולרי החדש של "סלקום" - גם בת 16, וגם משודרגת. רקדתי וצחקתי, הסתכלתי והתביישתי. עשיתי כל מה שבחורה עושה ויותר.

בשלב מסוים, שמתי לב שאני והחברות שלי שאלנו כל בחור שהתחיל איתנו במה הוא עובד, כדי לבחון פוטנציאל זיווגי. בחנו את גוון העור, את הכרס, את הניסיונות להסתיר את ההתקרחות, את השיניים המצהיבות מהניקוטין, ואת המבטים החרמנים לעבר בחורות. בערך בשעה אחת וחצי בלילה, כשהרגשנו שאנחנו את שלנו עשינו, מימשנו את כל רגעי השטות שהתגבשו בנו בשנה האחרונה, היה בנו דחף לא רצוני לחזור לעצמנו ולדבר היחיד שיחבק אותנו בלילה - השמיכה שלנו.

בדרך הביתה חזרנו למציאות, בדמות שוטר שבדק נהגים שיכורים המסכנים את התנועה. חשבתי על זה שבגיל 16 הבן אדם היחיד שפחדתי שיתפוס אותי שיכורה זה אבא שלי. אפשר להגיד שבאותו רגע הבנו, שאת העבר אין ולא צריך לשחזר. רק שעכשיו אני יכולה לספר שהשוטר תפס אותי שיכורה, אבל ויתר לי כי אני בת 25 ויש לי חברה עורכת דין.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. כל הכבוד..........
עומסי 10.08.2009
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©