הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רוח דרומית
 
משהו טוב קורה בבאר שבע: התעוררות מוסיקלית שקורמת עור וגידים בדמות פסטיבל סמילנסקי. כן, פסקול חדש שכבר מגיע עד מוספי העיתונים של תל אביב
מאת ירון קלנר | 11.08.2009
 
זה היה מבצע שווה לכל נפש, מבחר של מוסיקה באר שבעית חדשה, כמאמר עטיפת האלבום. בסך הכל עשרה שקלים פלוס דיסק של אחד, מוטי ביקובסקי שמו, שלושה שירים בחינם על מנת לקדם את סיבוב ההופעות הקרוב שלו. "פסטיבל קטן ברחוב רומנטי", כתבו החברים מפסטיבל סמילנסקי על עצמם. נדמה שקסם מהלך באותו רחוב סמילנסקי הקצר שבעיר העתיקה. רוח נעימה מלטפת את ההולכים לאורכו, תענוג שמקל על החום הבאר שבעי הקופח במהלך היום בחודשי הקיץ. בתי האבן הטורקיים מוארים באור חדש, משהו מתרחש כאן.

מי שחשב שכאן יכולנו לחיות
רק עם שירים ועם חלומות
על באר שבע
(דוד פרץ - "עשן הזמן").

בשנה האחרונה גילו מוספי התרבות הארציים את באר שבע. דוד פרץ, "מריונטה סול", "צנזורה" ואחרים זכו לכתבות רבות. ההתייחסות אל הלהקות היא כתופעה, התבוננות מהמרכז אל הפריפריה בניסיון לפצח איך מהנגב יוצאים כאלה אקורדים טובים לאחרונה. התשובה היא שפשוט הגיע הזמן. בעיר של קרוב ל-200 אלף תושבים, הייתה זו רק שאלה של זמן עד שהחולמים יזכו גם ליחס מהממסד התרבותי בדמותו של "7 לילות".

הייאוש בא ועוטף
ואתה נותן לו כתף
בעורפך נושם, נושף

(יפעת ישראל - "הפתעת מלחמה").

איך מהנגב יוצאים כאלה אקורדים טובים לאחרונה. מריונטה סול
 

ככה היא באר שבע, קצת מיואשת. כבר מזמן הבינה שתל אביב היא לא תהיה, אולי זיכרון רע של יום ראשון בראשיהם של מאות אלפי החיילים שעברו בתחנה המרכזית שלה בדרך לבסיס, שתחכה שהפועל המקומית תשחזר את ימיה הגדולים, והיא צריכה קצת דחיפה של אנשי קסם, אכפתיים ונוגעים ללב. אנשים כמו דוד פרץ שאחראי כבר שנים להרבה מוסיקה טובה שיוצאת מבאר שבע, אם כאמן סולו ואם בעבודתו עם אמנים אחרים שמופיעים בפסטיבל סמילנסקי זו השנה הרביעית, ארבעה ימים בחודש יוני, ואז מדי יום רביעי עד סוף אוגוסט.

"עשן הזמן" של פרץ הוא היחיד שנוגע באופן ישיר בבירת הנגב, בלוז פיוטי על עירו האהובה, אך רבים השירים שניתן רק לשער עד כמה הושפעו מהעיר. כש"מריונטה סול" שרים בקדרות על רחובות מתפוררים, הם כנראה לא מתכוונים לסמילנסקי שנראה טוב יותר משנה לשנה, אבל אולי כן לרחובות אחרים, אולי אפילו אלו המקבילים.

בתוך סמטה צרה בבר אפל וקר
ישנם עוד אנשים - מעצובי הלילה
אלה עייפים מנדוד באפילה
(אבינועם אבינועם - "אלוהים שומר")

האוסף מכיל בתוכו הרבה מוסיקה טובה. הקול החולמני של טל אורן, הפאנק החביב של צנזורה (שמן הראוי לגלות שהחתום מעלה מכיר את חלקם באופן אישי), הרוק המשובח של להקת "Side", האייטיז שמשפריץ משירו המרתק בשפה הערבית של ג'ואן ספדי. צריך רק לחשוף, להקשיב, לתת בימה והמוסיקה כבר תעשה את שאר העבודה. הפסטיבל הוא בינתיים הבימה העיקרית והחשובה למוסיקה בעיר, והרבה פעילות רוחשת סביבו. גם אם הדוכנים לא כל כך מושכים והאמנות לא מתקרבת ברמתה לזו של שוק נחלת בנימין בתל אביב, פסטיבל סמילנסקי הוא תקווה. התרבות, המוסיקה, חיי הלילה, כל מה שחיוני לעיר לא פחות מפינוי הזבל וסלילת כבישים.

צלילים הנותנים לי תחושת שורשים
ומשרים בי ביטחון
כי אני שייכת

(מרגנית ויפעת - "פוג אל נח'ל")

אז נכון, אוספסמילנסקי הוא אלבום דאשתקד, מודל 2008, אבל בבאר שבע לא ממהרים. הכוונה המלאה בה שרות מרגנית ויפעת בעיראקית שיר שהתנגן עוד בבית סבה של מרגנית, היא ההוכחה שמוסיקה טובה שמאמינה בעצמה נוהגת להחזיק מעמד ולא להתפוגג כמו עשן. חוץ מזה, קשה לשער שהעיר מייצרת כמות מוסיקה שמצדיקה אלבום אוסף בכל שנה, אבל בינינו, איזו עיר כן?

>>  פסטיבל סמילנסקי
  >>  שמיעת אלבום "אוספסמילנסקי" במלואו
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©