הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
התרוממות רוח
 
ירון קלנר עדיין נרגש מהמהפך של מכבי חיפה מול אקטובה מקזחסטן. ככה זה כשפסיק בהיסטוריה נכתב לנגד עיניך
מאת ירון קלנר | 12.08.2009
 

כדורגל. האמת היא שאפשר לסיים את הטור כאן ועכשיו, במילה אחת שטומנת בחובה עולם אינסופי, עשיר באירועים, בתחושות, בדימויים וברגשות. עולם שהנפיק חלק מהקלישאות המעייפות בתבל ובכל זאת מיוצג על ידן נאמנה, ברגע שמסלקים את העוקצנות המיידית שצצה כל עת שנשמעת בסביבה המימרה "כדורגל משחקים 90 דקות" או אחת מדומיהן. ובכל זאת, אם ניכנס לעומק הקורה ונכביר במילים כדורגל הוא מה שהיה באצטדיון קריית אליעזר בתחילת החודש כשמכבי חיפה אירחה את אקטובה מקזחסטן. הדברים ידועים, הקזחים הפתיעו בשלושה שערים לאחר רבע שעה, וחיפה שכחה שהיא במשחק רשמי במסגרת מוקדמות ליגת האלופות מול 12 אלף צופים שהיו המומים מהמתרחש ומפוחדים מהעתיד לבוא.

הפיגור זרק את אוהדי חיפה למעמקי הייאוש, לא מקום בלתי מוכר, אך טעמו מר בכל פעם מחדש. עוד בזבוז הזדמנות באירופה יחד עם ניפוץ התקווה לאחר הניצחונות המוחצים, 0:6 ו-0:4, בסיבוב הקודם נגד גלנטורן הצפון אירית והתרסקות האמונה ביכולת הקבוצה להצליח בליגה הישראלית. ההתלהבות העצומה שהקהל הפגין לאחר שערו של יניב קטן בדקה ה-26 הוכיחה שוב את גדולת האדם. אכן מקוממת ההשוואה בין משחק כדורגל במדינה קטנה במזרח התיכון לבין שירי ההלל שנכתבו על המין האנושי ועל נשמתו העוצמתית ויכולתו המרשימה להתגבר על הקשיים ולהתרומם לגבהים. גם כשנדמה שאפסו כל הסיכויים, מפיגור 3:0 לניצחון 3:4 צריך הרבה מזל, הרבה יכולת ובעיקר הרבה אמונה.

ההתלהבות העצומה שהקהל הפגין הוכיחה שוב את גדולת האדם. יניב קטן
תצלום : מתוך האתר הרשמי של מכבי חיפה

איכשהו, אולי כדי לנקום על הטעויות שמנעו בעבר ממכבי חיפה להצליח באירופה, דווקא מול אקטובה, שחקני הקבוצה גילו אופי ווינרי, ולא ישראלי בעליל. באותן דקות ספורות עלו לנגד כל אוהדי מכבי חיפה זיכרונות ספיגת השער בדקה האחרונה מול רוזנבורג ב-2004, הטעות של השוער ניר דוידוביץ' נגד מאלמו בקיץ 2005, ופספוס הפקס שאסר על ואליד באדיר להשתתף בזמנו במשחק מול קבוצת האקה מפינלנד ב-2001 (שהוביל לביטול ניצחונה הכפול של חיפה על הפינים ומעבר לשלב הבא למשחק מול ליברפול האנגלית).

כנראה שהם נזכרו גם במורשת המפוקפקת הזו והחליטו לבחור להצטרף למורשת אחרת, מכובדת יותר. זו של רבע גמר גביע המחזיקות ב-1999, אז הודחה חיפה על ידי לוקומוטיב מוסקבה, שמינית גמר גביע אופ"א ב-2007, בו עברו השחקנים בירוק את צסק"א מוסקבה, סוג של לוקומוטיב בשינוי אדרת, ושלב המוקדמות השלישי של ליגת האלופות בעונת 2002-2003, בו ניצחון חיפאי על שטורם גראץ האוסטרית העניק למועדון השתתפות היסטורית בשלב הבתים של ליגת האלופות בעונת 2002-2003 (השתתפות ראשונה לחיפה בפרט ולקבוצה ישראלית בכלל במפעל היוקרתי).

נזכרו וגם עשו. מהבאר העמוקה ביותר שיכולה להיכרות בספורט התחרותי, הרימו עצמם במכבי חיפה לאט, במאמץ מיוסר שאחד, אייל גולסה שמו, משקיע יותר מכולם ומדרבן את חבריו להביט לעבר האור. כשהוא החליף את ליאור רפאלוב בדקה ה-31, לוח התוצאות הראה 3:1 לאורחים. מחשבות על מהפך היו פרועות, אסורות ממש. אין דברים כאלה, לרוב קשה להאמין שפסיק בהיסטוריה עומד להיכתב לנגד עיניך ממש, לא כל שכן פרק מכובד בהיסטורית הספורט הישראלי ההיסטרי. ובכל זאת, הפלא ופלא, הקבוצה השתפרה.

לקפוץ מהכיסא

גולסה כיכב, בן 17 בסך הכל, מספר 15 על גבו כיוסי בניון, ילד פלא אחר, והבקיע בעצמו את השני של חיפה בדקה ה-34. ואז התחיל הקסם האמיתי, כשהאוהדים ראו את המהפך כנגיש יותר, התקווה כבר ירדה מערטילאיותה. גולסה משמאל וגולסה מימין, גולסה בכל מקום, התקפת גולסה על שער היריב ועוד מצב, ועוד ניסיון, בעיטה משם והצלה מפה, עוד הזדמנות ועוד החמצה וחיפה מריחה את הדם, האוהדים רואים שינוי בעיניים, רק תכניסו את הכדור לרשת.

כמה קושי יש להתרומם בציפייה ולנחות באכזבה. מה רב אותו קושי כשעדיין לא עוכלה אותה החמצה מאכזבת, וכבר ההזדמנות החדשה מממשת ובאה והצבע חוזר לפני האוהדים שחוזרים להאמין. וזהו הכדורגל, למעלה ולמטה, לקפוץ מהכיסא ולנחות, שיכור מההצלחה או מפוכח מהכישלון, כל דבר בעתו. במחצית הקבוצה פיגרה והייתה חייבת להבקיע שני שערים כדי לנצח ולעלות לשלב הבא, אך התוצאה כבר הפכה לשולית. הכבוד, אותו מושג אנושי שבשמו מבוצעים פשעים מזוויעים אך גם מעשים נאצלים, הוא כבר הושב.

התוצאה הייתה הצלחה מעשית שאליה מצטרפת אותה גאווה נדירה של משחק שרק נדמה כגברי ואגרסיבי. עדין ורך הוא הכדורגל, פורט על מיתרי הרגש שמפיקים, במקרה של הצלחה, את הצלילים הענוגים ביותר בנפשו של האדם, ואת העצב המר שאופף את הנשמה בבוא הכישלון. הרי הכדורגל הוא לא רק דאבל פס או בעיטה מרשימה לחיבורים אלא, אולי יותר מכל, אותה התרוממות הרוח.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©