|
לא באמת קניתי כרטיסים לסרט החדש, "האמת המכוערת". אלא קיבלתי במתנה הזמנה זוגית. אני לא נוהגת ללכת לסרטים ההוליוודיים הקיטשיים האלה. למה? כי אני יודעת שאתאכזב בסוף. בעצם, אין לי שום סיבה להתאכזב, כי הרי כולנו יודעים שתמיד בסרט מהסוג הזה, הסוף טוב. הגבר והאישה מוצאים את עצמם זה בזרועות זו, והמוסיקה הרומנטית ברקע מצליחה להנציח את הרגע ולגרום לכולנו למחות דמעה.
אז גם אני מוחה את דמעתי. אך לא מהסיבה שכולם עושים זאת. לא מהסיבה שזה מרגש. אותו הרגע, שבו הגבר והאישה חיים באושר ועושר וחותמים זאת בנשיקה, לא מרגש אותי. הסיבה שאני מוחה את דמעתי היא שזה כואב שזה לא אמיתי. זה מתסכל שמאז שאנחנו ילדים קטנים הסיפורים מהאגדות מבנים לנו מציאות. זה מתסכל שעד עצם היום הזה, הסרטים ההוליוודיים עושים בדיוק אותו הדבר. כי מה שצריך לקרות קורה. ואם אתם צריכים להיות ביחד, אתם תהיו, לא משנה מה. ואם את תחליטי לוותר, אז הגבר שלך לא יוותר עלייך בחיים, כי אהבה זה הכול.
 | | מסתירים מאיתנו את האכזבות שקורות לנו מדי יום. "האמת המכוערת" | | |
אז יש לי חדשות מרעישות: אהבה זה לא הכול. נקודה. ואת זה לא מראים לנו בסרטים. את הקשיים היומיומיים בזוגיות. ואת האכזבות שעלולות לקרות וגם קורות לנו, מדי יום ביומו, מסתירים מאיתנו. בוודאי שכולנו ילדים בוגרים היום שמבינים כי מדובר בסרט, ולכן הוא לא יכול להיות אמיתי, הוא לא יכול לשקף מציאות.
אבל העניין הוא שהסרט בנוי בצורה כל כך מציאותית, שאתם לרגע מרגישים בריאליטי ולא בדרמה. הבחורה עובדת בעבודה שגם אני יכולה לעבוד בה, היא עוברת אותם הדברים שגם אני יכולה לעבור, אותם קשיים יומיומיים בשגרה שגם אני יכולה לראות את עצמי דרכה. עד שמגיעים לתחום הזוגיות. לתחום האהבה. שם כבר הכול מתחיל להיות מעוות ולא אמיתי. שם הכול הופך למושלם מדי, לטוב מדי.
זה מובן שהמציאות איננה כזו, אבל הסרטים ההוליוודיים מבנים לנו אידיאל שעלינו לשאוף אליו. כמה פעמים קרה לכם שמשהו בתחום הזוגיות, לא הלך לכם ושאלתם את עצמכם: "אוף, למה זה לא יכול להיות כמו בסרטים?!", במין תסכול שכזה? אז באותה נשימה שאתם שואלים את השאלה הזו, אתם גם מבינים שאתם חייבים להיות ריאליים ולהבין שאתם לא חיים בסרט. כי האידיאל הזה שהסרטים מבנים לנו הוא אוטופי, הוא נשגב, הוא בלתי ניתן למימוש. הוא לא ריאליסטי. מה לעשות? האמת מכוערת. |
