הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מלפפון תוצרת שוודיה
 
כלי התקשורת הפופולרית בארץ שכחו מהו חופש עיתונות במדינה דמוקרטית, ונסחפו אחר האשמות ממשלת ישראל כלפי העיתון השוודי
מאת ירון קלנר | 25.08.2009
 

התייצבותה של העיתונות הפופולרית הישראלית לצד ממשלתה, בדרישה מממשלת שוודיה לגנות את פרסום המאמר בעיתון "אפטונבלדט" - מעניינת מאוד. בעיתון, כזכור, מופיע מאמר המאשים את צה"ל בגניבת איברים מפלסטינים. דילמה ותיקה וידועה בעיתונות היא המאבק בין זהותה המקצועית ותפיסתה העצמית כשליחת ציבור, לבין היותה שייכת ללאום מסוים והתייצבותה מאחוריו.

גם במקרה דנן, יכלו אותם כלי תקשורת לבחור בדבקות בזהות הישראלית, כפי שאכן עשתה, או לחילופין להבליט את חופש העיתונות, ואת הצורך בתקשורת בלתי תלויה בממשל. הבחירה בתמיכה בדרישת הגינוי הייתה צפויה, הרי העיתונות הפופולרית שכה תלויה בקהל קוראיה, אינה יכולה להרשות לעצמה להרגיז אותו. בדיוק כפי שבעת לחימה מתייצבים "ידיעות אחרונות", "מעריב" והערוצים המסחריים בטלוויזיה מאחורי סמלי הלאום, כך גם במלחמת החורמה שמנהלת הדיפלומטיה הישראלית בראשות שר החוץ, אביגדור ליברמן, בדרישה מהשוודים להתנצל.

מערכת היחסים הסבוכה בין מדינה דמוקרטית לתקשורת איננה סותרת את צדקת ישראל בדרישתה. ברור לכולם ששוודיה היא מדינה דמוקרטית, ושחופש העיתונות בה לא מאפשר את התערבות המדינה. ישראל לא רוצה שהשוודים יפעילו גרסה מקומית של הוראות ההגנה לשעת חירום, ויסגרו את העיתון כפי ששר הפנים הישראלי מוסמך לעשות. גם בישראל מבינים מהי עיתונות חופשית, ולמרות תדמיתו הפאשיסטית של ליברמן, הוא לא מבקש לתלות בכיכר העיר את הכתב השוודי, דונלד בוסטרום.

לא דורש מהשוודים דבר שלא היה מצפה מישראל. בנימין נתניהו
 

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא דורש מהשוודים דבר שלא היה מצפה מישראל עצמה, ואכן, לא יהיה זה בלתי הגיוני שהממשלה תגנה את העיתונות הישראלית החופשית כשזו חוטאת, משמיצה ופוגעת ללא הוכחות וללא הצדקה. מובן מאליו שהעיתונות ממלאת תפקיד חשוב בפיקוח על מהלכי הממשל, אך אין היא כל יכולה, ולכן גם ראויה לספוג ביקורת במקרים בהם היא מנצלת את כוחה לרעה. כפי ששלושת הרשויות: המחוקקת, המבצעת והשופטת מקיימות ביניהן מערכת איזונים ובלמים, כך גם התקשורת המתהדרת לעתים בתואר "הרשות הרביעית", ראויה לספוג ביקורת במקרים מסוימים.

זהו המצב הקיים בפרשה השוודית, והעיתונות הישראלית הפופולרית תומכת בביקורת זו בכל כוחה. תהיה אשר תהיה תגובתו של העיתונאי בן דרור ימיני מ"מעריב", לו השוודים היו מבקשים מישראל לגנות את מאמרו המאשים אותם באנטישמיות, לא בטוח שהוא יקבל זאת בהבנה ולא יעלה על נס את חופש העיתונות הנפלא.
תמיכת העיתונות הישראלית הפופולרית מעידה על חוסר ביקורתיות והיסחפות עם הזרם. בבחירה בין המקצוע ללאום, שוב גבר האחרון אף על פי שהפעם לא מדובר במוסלמים היורים טילים אלא רק בסקנדינבים שכבר לא להוטים להתנדב בקיבוצים. בהיעדר תחמושת תקשורתית יומיומית בדמות דיווחים על הרוגים ופצועים משני הצדדים המצויים לרוב במצבים בהם התקשורת הולכת יד ביד עם השלטון, הועלו הפחדים היהודיים הקמאיים.

ליברמן התחיל בחגיגה כשהזכיר את השואה, ומשם הדרך לסיפורים כיצד המוסלמים משתלטים על אירופה ולהאשמות באנטישמיות הייתה קצרה ביותר. רחוק מכולם הלך ynet בפרסום מביש, פרפראזה על אותו מאמר משמיץ שמאשים את השוודים בגניבת רגלי נורווגים לשם הכנת סלמון כבוש. כאילו עין תחת עין שהיא לא יותר מדאחקה שמקומה בוודאי לא באחד מאתרי החדשות הכי פופולריים בישראל אלא מקסימום בין הטוקבקיסטים שלו.

בניגוד למלחמות שלאחריהן בדרך כלל התקשורת מכה על חטא שיתוף הפעולה, כאן לא תהיה בחינה מחודשת. הסיפור במקרה זה הוא קטן וחסר משמעות מדי מכדי שהעיתונאים יטרחו לבחון את עמדתם בפרספקטיבה הנכונה. גם האקדמיה לא תנצל את המקרה על מנת להסביר מה קורה כשהתקשורת שוכחת את תפקידה הביקורתי. סתם אנקדוטה חסרת משמעות במרווח בין המזרח התיכון לצפון אירופה, שמנופחת יתר על המידה על ידי מי ששכחו את תפקידם העיתונאי.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©