הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יש לנו ארץ מכוערת
 
בספר "מסע תענוגות בארץ הקודש" מטיח מארק טווין את מה שכולם מנסים להדחיק - הפער בין המראות המופלאים בסיפורים על ארץ ישראל, למציאות העלובה שנגלתה בפניו. עכשיו רוני לוין יודע מדוע השאלה הנפוצה ביותר בנתב"ג היא: למה חזרתי
מאת רוני לוין | 26.08.2009
 
"מסע תענוגות בארץ הקודש" מטיח בפני הקוראים הישראלים את מה שכולנו יודעים בסתר ליבנו אבל משתדלים להדחיק - יש לנו ארץ מכוערת. התחושה נוטה להתחזק בעיקר בדרך חזרה מנמל התעופה בן-גוריון, איש איש לדרכו, כאשר השילוב בין צמחייה מדברית, אדריכלות חסרת מעוף, חום לא אנושי ותרבות נהיגה ללא תרבות מתלכדים לכדי מחשבה אחת צלולה: למה חזרתי? משפטים כגון "יש לנו ארץ זבת חלב ודבש", "יש פה קצת מהכול" ו"השקיעה בסיני היא אחד המחזות היפים ביותר שראיתי", מעלים את השאלה מה יותר מטריד, העובדה שישנם אנשים שמתעקשים לראות פה יופי, או חמור מכך - שמישהו באמת מאמין בזה.

מארק טווין, שגדל על הסיפורים המופלאים מארץ הקודש, יצא כעיתונאי ב-1867 על סיפון אוניית ה"קווייקר סיטי" מניו יורק לחופי הים התיכון, לסקר את המסע בחברת צליינים ותיירים נוצרים. שמו המקורי של הספר הוא "The Innocents Abroad" (תמימים בחוץ לארץ), כאשר "מסע תענוגות בארץ הקודש" הוא פרק מתוך יומן המסע המתאר את הביקור בארץ ישראל.

טווין מתקשה לכל אורך המסע להתגבר על הפער שנוצר בין המראות המופלאים בדמיונו למציאות העלובה שהוא מגלה. הוא ציפה למצוא ארץ שהיא לפחות שווה בגודלה לארה"ב. הממלכות המפוארות ששלטו, הקרבות ההיסטוריים ותיאורי הנופים המשתפכים יצרו רף צפיות שהתרסק לנוכח השממה שנגלתה בפועל - "כל רוחבה של מדינת ישראל הוא בין 40 ל-60 מייל. את מדינת מיזורי ניתן לחלק לשלוש ארצות ישראל, ועדיין יישאר עודף שטח שיספיק לחלקה של ארץ רביעית - ואולי לכולה".

כשחוזרים מחו"ל ישנה נטייה מאוד אנושית לצייר תמונה ורודה של הטיול
תצלום : צחי סרפיאן

כדי להמחיש לתושב חוץ כמה מדינתנו קטנה, מספיק לפתוח את מפת העולם, ולראות שהשם שלה מופיע אך ורק בחלק של הים. טווין, מסוחרר מהקוטן הבלתי נתפס של המראות במציאות, מוסיף כאשר הוא רואה לראשונה את ים המלח - "המסעות וההתנסויות במציאות מקלקלים את תמונות הדמיון המופלאות ביותר, וגוזלים מאיתנו את מסורות נעורינו היקרות לנו מכל. טוב, שיהיה כך. הספקתי לראות את ממלכתו האדירה של שלמה המלך מתכווצת למידותיה של מדינת פנסילבניה. אני מניח שכעת אוכל להצטמצמות הימים ונהרות הקודש בארץ ישראל". אכזבתו אינה פוסחת גם על נהר הירדן כאשר הוא מציין ש"רוחבו אינו עולה על זה של רחוב ברודווי בניו יורק".

בהמשך, טווין מתאר את ההתנהגות הנלוזה של שותפיו למסע. מעניין לראות שגם אחרי 142 שנה ענף התיירות לא השתנה. מתברר שמאז ומתמיד השילוב בין טיולים מאורגנים למדינת ישראל הצליחו להוציא את הפן הברברי מהמין האנושי, בעיקר כאשר הוא פועל בקבוצות. טווין בז לשאר חברי הקבוצה שממהרים לפרק אבנים מאתרים קדושים לצורך מזכרות, ולקבל באופן דוגמטי את ההסברים של המדריך כאשר הוא מתאר להם סיפורי ניסים ונפלאות שצורמים בחוסר הדיוק בפרטים כגון: "מחוץ למסגד, בקרבת מקום, נמצא מקדש מיניאטורי המציין את המקום שנהגו לשבת דוד וגוליית ולשפוט את העם". בלשון חדה וצינית טווין הוסיף בהערות: "אחד מעולי הרגל מוסר לי שלא מדובר בדוד וגוליית אלא בדוד ושאול. אני דבק בדברי. מורה הדרך אמר לי, והוא ודאי יודע על מה הוא מדבר".

במסכת קידושין כתוב
: "עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו", טווין בהחלט היה חולק על משפט זה. הרושם שלו מהעיר שונה לגמרי: "הרחובות מרוצפים ריצוף אבן גס, גרוע והם מפותלים די הצורך לשוות לכל אחד מהם חזות של מבוי סתום אחר מבוי סתום... ירושלים היא עיר קודרת, משמימה, חסרת חיים. לא הייתי רוצה לגור בה". שוב, טווין מאוכזב מכך שעירו של דוד המלך אינה גדולה בהרבה מכפר אמריקאי ממוצע, למרות שלראשונה, לאור המראות של מסגד עומר, שער דמשק, עמק יהושפט והר הזיתים הוא חש תחושת מלאות, השראה וכבוד.

במקרים רבים כאשר מטיילים חוזרים מחו"ל, במיוחד לאחר הנחיתה, ישנה נטייה מאוד אנושית לצייר תמונה ורודה של הטיול. אולם, לאחר זמן מה, צבעים נוספים מתגלים. הים לא היה בצבע טורקיז אלא יותר לכיוון החום בהיר, החיות בדיוק שקעו בתרדמת החורף, והביקור במוזיאון נפל על חג הפסחא. גם לאור האכזבה הקשה, מקפיד טווין לא לספר סיפור שונה מזה שראה. הוא לא מאפשר לרגש לתעתע בו, אינו מיפה את המציאות, ולא מנסה לכפות את האגדות והסיפורים שהכיר למקומות בהם שהה. הוא מתאר אותה כך: "ארץ ישראל שוממה ומכוערת. ולמה תיראה אחרת? האם תוכל קללת אל לעשותה לארץ חמדה? ארץ ישראל אינה שייכת עוד לעולם החולין הזה. היא מקודשת לשירה ולמסורת - ארץ חלום היא".

מסע תענוגות בארץ הקודש - מארק טווין >> מחברות לספרות | 167 עמודים | 2009
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. יופי של טור, נהנתי לקרוא
ארנון 12.12.2009
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©