הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתחת לגשר
 
השוטרים הנודניקים שנטפלו ליוסי אבידר, לא לקחו בחשבון שגם הוא יודע להיות נודניק. דו"ח משדה הקרב
מאת יוסי אבידר | 27.08.2009
 

בפעם הבאה שאתם חוככים בדעתכם לקנות קרטון חלב, תחשבו פעמיים. אם לא, אתם עלולים לשלם מחיר מופקע של 250 שקלים. לא מאמינים? לי זה קרה. הכול התחיל לפני חודשיים. חציתי את הכביש בדרך מנחם בגין פינת רחוב המלאכה בתל אביב. מתחת לגשר "מעריב" ישנה גדר פרוצה בשטח ההפרדה, כך שנוצרה אפשרות למעבר. מדי יום המון אנשים חוצים את הכביש דרך המעבר, לא אגזים ואעריך כי מדובר באלפים. זוהי נורמה והרגל מגונה שחייבים לעקור מן השורש. חשוב לציין, כי במרחק של מאה מטרים משם קיים מעבר חצייה, אך הוא מאריך את הדרך פי שניים.

בשעה 10 בבוקר חציתי את הכביש דרך מעבר ההפרדה, שם עמדה ניידת משטרה. אחד השוטרים פנה אלי בקול תקיף ואגרסיבי: "בוא'נה מיד. ביצעת עבירה, תביא תעודת זהות". מאוד הופתעתי מהתוקפנות שלו. "אין לי תעודת זהות עלי, הרגע ירדתי מהמשרד", הסברתי. "אין בעיה. ניקח אותך עכשיו לתחנה", פסק ואחז בידי בחוזקה. "חכה. יש לי פה רישיון. זה בסדר?", שאלתי. באותו רגע הצטרפה אליו הקולגה שלו, שוטרת ששערה המקורזל צבוע בבלונד מחומצן, לק אדום על הציפורניים, מסטיק בפה, גבות משורטטות בטעם רע עם עיפרון שחור ומשקפיים ענקיים ומצועצעים שכיסו מחצית מפניה. "יש בעיה, כפרה?" שאלה את השוטר. "תביא את הרישיון שלו אלי", פסקה באגרסיביות.

"רגע, שנייה. תנו לי להסביר", ביקשתי. ניסיתי להגן על עצמי ולהסביר שרוב האזרחים עוברים במקום על בסיס יומי, ולכן ביצעתי פעולה כה נורמטיבית. "אסור לעבור פה. מה לא מובן? יש לך בעיה בהבנה או משהו כזה? בפעם הבאה תזיז את התחת שלך ותלך עד המעבר חצייה ואל תהיה עצלן", פסקה תוך שליפפה את המסטיק שלה סביב הלשון. חשבה שלא ראיתי, אבל לי יש ראייה שש שש. "ממש אין לי בעיה לעשות קצת הליכה. אני אוהב ספורט", אמרתי לה. "אבל לך ממש לא יזיק להוריד איזה ארבעים קילוגרמים. וגם לסיים תיכון", לחשתי בלבי.

נורמה והרגל מגונה שחייבים לעקור מן השורש. הגדר הפרוצה
תצלום : יוסי אבידר

היא נכנסה לניידת ובדקה את הרישיון במסוף המשטרתי. לאחר מכן רשמה לי דו"ח לפי עבירה 113 א' לדיני התעבורה, קרי, מעבר שלא כדין בשטח הפרדה. ידעתי כי אזרח שקיבל דו"חות בשנתיים האחרונות לא יהיה זכאי לאזהרה, לעומת אדם שלא קיבל אבל לי לא היו שום דו"חות בתקופה הזו כיוון שכבר לפחות שנתיים אני לא נוהג. הקשתי על שמשת המכונית, וניסיתי להסביר זאת לשוטרת, אך השוטר שהיה איתה דרך לי על הרגל. "אל תדרוך עלי", צעקתי. "אתה מכאיב לי", הפטרתי לעומתו. "אל תתקרב לניידת", סינן. השוטרת יצאה מהניידת כאחוזת אמוק, "יאללה, אתה מעצבן אותי אללה יוסטור. תיזהר ממני. אל תתחיל איתי". עיניה רשפו אש של זעם תוך שהפנתה אלי אצבע מאשימה.

למרבה האבסורד, ממש באותו רגע עבר אדם מבוגר את הכביש דרך אותו מעבר במרחק של שלושה מטרים מאיתנו. "סליחה, יש כאן עוד אנשים שעשו אותה עבירה. את לא מתכוונת לעשות משהו בנדון?", שאלתי. "נו מה אתה רוצה? שאני ארדוף אחריו?", ענתה בזלזול. "לא לרדוף, אל תגזימי, הוא ממש פה, הוא אפילו שומע את הדברים שאני אומר לך", גרסתי. היא התעלמה מדברי והמשיכה ברישום.

לאחר שסיימה, עצרה השוטרת בחורה על החצייה האסורה, אך למרבה ההפתעה רשמה לה אזהרה בלבד. למרות שביצענו אותה עבירה, היא קטלגה אותה על 110 א', קרי, הולך רגל שחצה את הכביש לא במעבר חצייה. כעסתי מאוד. "סליחה, לפי מה שאתם מחליטים איך לתמחר את העבירות?", שאלתי. השוטרים שפכו עלי קיתונות של בוז והערות משפילות ואיימו לקחת אותי למאסר על "הפרת הסדר הציבורי". השוטרת אף התריסה, "אתה לא תקבל ממני את הרישיון בחזרה, אלא רק בתחנת המשטרה". כשחיוך ענק נסוך על שפתיה, היא שילבה את ידיה על חזה ואיחלה לי בלגלגנות "שיהיה לך בוקר טוב". היא אף חזרה על כך כמה פעמים, ניכר כי הייתה מרוצה מעצמה.

שוטר תנועה בכיר הגיע למקום. פניתי אליו בשאלות נוספות אודות התקרית, וסיפרתי לו על האלימות של השוטר כלפי. "אני בטוח שהשוטר לא נגע בך. אתה סתם ממציא את הדברים", חייך. "אפשר להבין איך אתם מתמחרים את העבירות? מדוע אדם אחד לא מקבל דבר, ואילו אחר רק אזהרה?", תמהתי באוזניו. "אני מודה שעשיתי עבירה אבל מדוע היחס אינו שוויוני? ישנה כאן אפליה ללא עוררין", הבהרתי. "עשית עבירת תנועה בשנתיים האחרונות", הפטיר. השבתי נחרצות שלא יתכן, "לא נהגתי מעל שנתיים, אתה מוזמן לבדוק זאת במסוף", הצעתי. "אין טעם. הוא לא עובד, אין לנו תקשורת", הסביר. "אז, על סמך מה החלטתם לתת לי דו"ח?," התעקשתי. "תשמע, אני לא חייב לתת לך דין וחשבון. אתה מעצבן אותנו, תלך מפה או שנעצור אותך עכשיו", פסק והחזיר לי את הרישיון.

"סליחה, יש כאן עוד אנשים שעשו אותה עבירה, את לא מתכוונת לעשות כלום?"
תצלום : יוסי אבידר

הלכתי משם חפוי ראש ומלא בכעס. בעיני, ישנה אפליה אסורה והבחנה מותרת על רקע שונות רלוונטית, אך זה שאני אמרתי מילה והתווכחתי עם השוטרים והאחר לא, יוצר פה שונות רלוונטית המצדיקה הבחנה? גם לאזרח הקטן מותר להעביר ביקורת על עובד ציבור, אפילו אם הוא מייצג את החוק. למעשה, השוטר נותן לנו שירות בתור אזרחי המדינה. אני ואתם משלמים לו את המשכורת, והרי אף אחד אינו מעל החוק. הרגשתי שהשוטרת עשתה לי "דווקא" כי העזתי לפצות את פי במדינה חופשית בה חופש הביטוי הוא מאבני היסוד. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אמנם אינו מציין במפורש את הזכות לחופש הביטוי אך בית המשפט כבר הכיר בה כהכרחית.

לא אמרתי נואש, ניסיתי ליצור קשר עם מחלקת תלונות שעוסקת בנושאי תנועה בעיריית תל אביב, אך התברר שלא קיימת כזאת חיה ונאמר לי לפנות למשטרת מרחב ירקון. הטלפון צלצל ללא הרף אך נותר ללא מענה. בסופו של דבר, התברר שנציגת פניות הציבור בחופשה של חודשיים לפחות, בינתיים אין למי לפנות ואף אחד גם לא יודע מתי היא תחזור מהחופשה. הכול נשאר תלוי באוויר ומעורפל. חשתי פעם נוספת שהמשטרה צוחקת לי בפנים ומזלזלת באזרח הקטן.

התעקשתי לקבל מספר טלפון של גורם בכיר שמטפל בתלונות של אזרחים. בסוף, בגלל הנודניקיות שלי גם קיבלתי. קול עבה ומחוספס ענה בצד השני של הקו. "אתה יכול להסביר לי איך מתמחרים את עבירת תעבורה 113 א'?", שאלתי. אם נצא מנקודת הנחה כי על פי חוק, הרשות המבצעת ובמקרה זה, המשטרה, חייבת להצדיק כל פעולה שהיא עושה בקיומו של חוק שמסמיך אותה לפעול כך, עליה להפנות את הציבור לתוכן המילולי של החוק ולהראות לו בתוכן הסמכה מפורשת לפעולתה.

"זה 250 שקל", פסק. "בסדר, אבל איך מחליטים לגבי מי יקבל אזהרה ומי לא?", התעניינתי. "בוא'נה. אתה מזיין לי את השכל", הטיח בכעס. "אין לי כוח בשבילך, אתה מבלבל את הביצים", המשיך והותיר אותי בהלם מוחלט למשך כמה שניות בהן נעתקו המילים מפי. "אני משרת למעלה משמונה שנים לקוחות ומעולם לא אמרתי להם דברים כאלה ועוד אנחנו בסך הכול מדברים אולי דקה", אמרתי כשהתאוששתי. "איפה הסבלנות שלך?", השתוממתי. "אין לי זמן בשבילך. אני רק אענה על זה וזהו", חתך. "מבחינת אי רישום אזהרה, זכותו של כל שוטר להפעיל שיקול דעת ולהחליט אם לתת לך אזהרה או לא, גם אם אתה עונה לקריטריונים של רישום אזהרה".

השוטרת יצאה מהניידת כאחוזת אמוק, "יאללה, אתה מעצבן אותי אללה יוסטור"
תצלום : יוסי אבידר

אתם מבינים? "שיקול דעת", כך הם מסווגים זאת. במילים אחרות, ככל שתהיה יותר נחמד לשוטר, תתחנן, תתרפס ותבקש סליחה הוא יסווג זאת בגין אזהרה. אם תביע דעה ותעמוד על שלך תקבל קנס. מעבר לכך, חופש המידע פשוט מסורס. לאזרח הפשוט אין יכולת לקבל מידע אמיתי ומלא אודות גובה הקנסות. "סבלנות ואמפתיה לרחשי ליבו של האזרח" נמצאים בספרית הווידיאו על המדף בקטגוריה של מדע בדיוני.

רק לאחרונה יריב לוין, כתב "ידיעות השרון", שצילם פקח עובר על החוק וחונה בחניית נכים סבל מסנקציות, הערות משפילות ומבזות מצד הפקח וחברו מול עוברי אורח. "פסיכופט עם מצלמה", "אתה ממש לא יפה" ודו"ח על סך 250 שקלים. כדי להראות את כוחו הרב, הפקח אף בחר שלא לרשום דו"ח למכונית שחנתה על המדרכה וחסמה בכך את הדרך להולכי הרגל לעומת נתינת הדו"ח ללוין שכל חטאו היה שהוכיח את הפקח על טעותו. בנוסף, הוא גם שלל את חירותו של הכתב למשך שעה ללא סיבה ברורה ואיים שייקח אותו למעצר. לא אמרתי נואש, לא הרשויות המנהליות ישברו אותי. החלטתי לפנות לאמצעי התקשורת, הם בטח יבינו ללבי. פניתי למערכת "מעריב" ודיברתי עם עורכת בדסק החדשות שהפנתה אותי לכתב לענייני פלילים, אבי אשכנזי. השארתי לו הודעה בביפר וחיכיתי שיחזור. אני עדיין מחכה.

חשבתי שבטח ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, לא יאכזב אותי, הרי בחרתי בו. פניתי בלב שלם לעיריית תל אביב, בטוח שמשם תגיע הישועה המיוחלת. אדיר שטיינר, הממונה על פניות הציבור וחופש המידע: "הגדר במקום תוקנה על ידי עובדי האגף לשיפור פני העיר לפני כשבועיים. לצערנו, כמה ימים לאחר מכן היא נפרצה שוב. נמצא כי הגדר נפרצת על ידי הולכי רגל העוברים במקום בכדי ליצור מעבר מהיר יותר, ועובדי האגף לשיפור פני העיר מתקנים אותה שוב ושוב. האגף לשיפור פני העיר ימשיך במעקב במקום ויבצע את תיקון הגדר במידת הצורך".

רק חבל שלא דובים ולא יער. הגדר לא תוקנה לפני שבועיים ונכון לזמן כתיבת שורות אלו היא פרוצה. ברגעים אלו מתנוססות שאלות נוקבות שנותרות חסרות מענה: מדוע דווקא בנקודה הספציפית הזו הגדר נפרצת כטענת העירייה, ובשאר הגדר אין פרצות? מדוע ישנה דרך אבנים סלולה דווקא במעבר עצמו אם אינו מיועד לחצייה? מדוע בצד הדרומי של הגשר, שגם בו הגדר פרוצה וסלולה, אין הולכי רגל הרוצים ליצור מעבר מהיר מפאת תנאי השטח? לא יודע, משהו פה מסריח. כל רשות מגוללת את האשמה לפתחה של אחרת וכולם מתנערים מאחריות לנושא.

לעשות קופה

למרבה האירוניה, בסיום המכתב, העירייה כתבה: "בעניין תלונתך בדבר יחסם של השוטרים המוסרים דו"חות במקום, באפשרותך לפנות בעניין זה למשטרת ישראל האמונה על הנושא". כן, רק חבל שגם שם אין לי עם מי לדבר. ללא ספק, המחוקק קבע כי לחצות גדר הפרדה הינה עבירה חמורה ומסוכנת ובצדק ישנו קנס בסך 250 שקלים לעבריין. לא מזמן נהרגו שני הולכי רגל סמוך לצומת הצ'ק פוסט בחיפה כשחצו את הכביש במקום בו יש גדר הפרדה. כלומר, החצייה הזו באמת מסוכנת. אך מדוע משטרת התנועה לא דואגת לאזרחים בכנות ובמסירות? למה העירייה מגוללת את האשמה על התושבים במקום לקחת אחריות?

לעניות דעתי, אם למשטרה היה איכפת באמת מחייהם של אזרחים, היא לא הייתה מעמידה שם ניידת בהיחבא רק כדי לתת דו"חות אלא באמת הייתה פותרת את הבעיה אחת ולתמיד. דואגת לסגור את הגדר בצורה ראויה, ומתקינה שלט שיזהיר כי מי שעובר על החוק במקום צפוי לעמוד לדין. כך ייעקר ההרגל מהשורש, החוק ייאכף לעתים קרובות ולא פעם ב-100 שנה כשהמשטרה רוצה לעשות קופה נאה על גבם של אזרחיה. רק בפעילות ממוקדת כזאת ניתן לשמור על חייהם של תושבי ישראל.

הקרימינולוג וראש המכון לחקר פשיעה, פרופ' אריה רטנר, חקר במשך 27 שנים יחד עם הסוציולוג, פרופ' גדעון פישמן, את נושא הפשיעה והאלימות בישראל. רטנר, במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" גרס כי "ייתכן שחלק מהתהליכים שאנו חווים בעשור האחרון נובעים מחוסר האמון של הציבור בשלטון החוק ובלגיטימציה שלו. חוסר אמון שעובר כחוט השני לאורך כל המחקר, והוא מעיד על כך שאנו נמצאים בתוך תהליך שמהווה חולי חברתי והתפוררות נורמטיבית".

אז הפעם, כשקניתי קרטון חלב יצאתי דווקא די בזול. רק 250 שקלים, ממש כלום לעומת המחיר היקר של קו הגבול השקוף שמפריד בין עבריינות בריונית לסמכות משטרתית.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. קח את זה באיזי
יואב מלכה 28.08.2009
 
 
2. לא הראשון ובטח שלא האחרון
ram 27.09.2009
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©