הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בזיעת אפיים
 
זמרי האינסטנט נוסח "כוכב נולד" והפלייליסט של גלגל"צ ממשיכים לפגוע באמנים אמיתיים שמצליחים להרעיד לבבות בברים קטנים ואפלוליים. חפשו את אור בן עזרא ואת סלעית שחף המופלאים ותזכו לחוויה. מילה של דורון יצחק
מאת דורון יצחק | 12.09.2009
 
חברה טובה שלי, בשלנית בחסד, הזמינה אותי לאחרונה לארוחת שישי בביתה, לערב של קוסקוס ועוף. אין ספק שהערב היה מוצלח מאוד, אבל לא רק בלוטות הטעם שלי חגגו במיוחד בקינוחים המעולים. המרכיב המיוחד שבו היה דווקא המוסיקה שהתנגנה לה ברקע. בין הריחות והטעמים התנגנו להם שירים של זמר מוכשר מאוד, שסביר להניח שחלק גדול מכם טרם שמע עליו.

ואין בכך כל פלא, שהרי שיריו לא מושמעים בגלגל"צ ומאחוריו לא עומד אף סוכנת כישרונות גדולה, סטייל טמירה ירדני, המפיקה שמאחורי "כוכב נולד", שתסדר לו ראיונות בכלי התקשורת בכל שני וחמישי. מדובר בבחור עם קול מדהים, שורט ובעיקר נעים לאוזן, אור בן עזרא שמו. לאחר בדיקה קצרה התברר כי הדיסק הוקלט על ידו בהופעה שערך אי שם בבר תל אביבי אפלולי מול קהל מעריצים מצומצם.

האמת? התרגשתי. מהרגע הראשון ניתן להבחין כי לא מדובר בסלב-מטיריאל אלא באמן. החל מבחירת המילים, הלחנים הייחודיים העוטפים אותם ועד לאופן הגשתם. אינני מבקר מוסיקה סטייל גל אוחובסקי ואם אגיד כי אני נמנע מלהאזין לגלגל"צ בדרכים או בזמן הספונג'ה  -  אשקר. אבל אולי דווקא בשל ההתמכרות הבלתי מוסברת לכל מה שזמין ומוכר, זיהיתי בשירתו משהו אחר. היה שם משהו חדשני, מעניין ושונה, אך מהסוג שכל כך קל להזדהות איתו.
 
עוד לפני שתגיד "ערב טוב אילת" תראה את פרצופך מרוח על השער של "פנאי פלוס"
 

אל תטעו לחשוב שזהו טור יחסי ציבור ליצירתו של בן עזרא. זאת בעיקר הזדמנות להזכיר את שמו ויצירתו, ולשאול איך ייתכן שזמרים כמותו לא מקבלים את הבימה הראויה להם? אנו חיים במדינה ברוכת כישרונות. מסתובבים בינינו יוצרים אמיתיים, אמנים שהם הרבה יותר ממבצעים המתעסקים בשירה בלבד, אך האבסורד הוא שלא שמעו עליהם.

קצת קשה להגיע לגבהים חדשים של עשייה במדינה בה כרטיס הכניסה אל התודעה הציבורית מונע על ידי שיקולים כלכליים. הרי רק אותם אמנים סקסיים המצויים בשבלונות יצירה מסוימות ומשכפלים את אותם שירים, אותם סגנונות ואפילו אותם המילים, זוכים להישטף תחת אור הזרקורים וממלאים אולמות. השעתוק הזה מתחיל להימאס. במדינה קטנה כמו ישראל, הכישרונות אמורים לצוף ולמלא בחשיבה יצירתית חדשה, אחרת, לא מוכרת. איך ייתכן שתחנות הרדיו מוכנות להשמיע רק את הלהיט השרית-חדדי הבא? מדוע קומץ של אנשים קובע בעבורי, בעבורכם, בעבור כולנו מה נשמע, מה נאהב, לאיזה שיר נתמכר? אם רק תינתן האפשרות למשהו חדש לא נתמכר אליו? לא נאהב? הקיבעון הממוסחר הזה איננו מקובל עלי!

בעוד אני ממשיך לבדוק את העניין, נתקלתי במישהי שנתנה חותמת לדברי: סלעית שחף. בחורה צפונית, קיבוצניקית בסטייל, חיוך רחב החושף נשמה גדולה שבחובה אסון גדול. אמנית מזן אחר, תשכחו ממאיה בוסקילה, שירי מימון ושאר צעקניות. מדובר ביוצרת המביאה את סיפור חייה לשירתה, לקולה ולנגינתה. הבחורה האמיצה הזו עברה חיים לא פשוטים כלל, בלשון המעטה, וסוחבת עימה עד היום מטענים שככל הנראה ילוו אותה כל חייה. יחד עם זאת ואולי אף בעקבות המאורעות שהובילו את חייה, היא מצאה דרך להתמודד עימם באמצעות המוסיקה.

השירה והנגינה היו לה עוגן במשך כל התקופה הקשה בחייה. מבט מהיר על מילות אחד משיריה מהווה עדות טובה ביותר לכך: "אל תביטי לאחור, הסתכלי למחר, המשיכי לעשות זה לא מאוחר, בצעדים גדולים תצעדי כשידך בידו ולרגע תחשבי על עולם ומלואו...". שחף כותבת מהסרעפת, דרך הלב והחוצה בעזרת מיתרי הקול. השירה שלה היא הדבר היחידי שהעניק לה תקווה, גרגר של אור. היום היא שרה כדי לחיות, להתקיים ולהתקדם.

לשבור את החומות

גילוי נאות: בפעם הראשונה שישבתי מולה כשהיא לקחה לידה את הגיטרה והחלה לשיר, נזלתי. דמעתי כמו ילד קטן מהתרגשות, היא הצליחה לסחוף אותי לתוך העולם שלה. אך גם היא, כמו בן עזרא, לא מצליחה לשבור את חומות הפלייליסט הגבוהות ולהצליח כאמנית בזכות שירתה, בזכות עצמה והכישרון הגדול שכל כך ברור שיש לה. כששאלתי אותה איך ייתכן שלא השתתפה ב"כוכב נולד", הרי לדעתי, היא סוג של זכייה בטוחה, ענתה שאינה מאמינה בזה. לתפיסתה  -  כוֹכבוּת האינסטנט נבנתה בעבור מי שלא מספיק מוכן להשקיע. אמן אמיתי משלם בזיעת אפו. לא היה לי מושג עד כמה היא צודקת עד לרגעים בהם היא נתנה למילים לצוף מתוך גרונה
.

אני לא אמן, אך קשה לי שלא לתהות מה עובר בראשו של אמן מתחיל וברוך כישרון. התחושה שיש לפניו כל כך הרבה משוכות כדי להגיע להכרה כלשהי, שגם יכולה להיות זמנית מאוד, בטוח מתסכלת ויותר מדכאת. בעידן המודרני, הבנוי רובו ככולו על מוצרים משועתקים, עתידה של התרבות נתון בסכנה.

במקומות רבים בחו"ל  -  זמרים, רקדנים, ציירים, פסלים  -  כל אמן באשר הוא, מוערך עד לאין שיעור על ידי שוחרי אמנות. תתפלאו, הם גם מתפרנסים מזה, ובכבוד רב. אולם בארץ, אולי תינתן הערכה מילולית, אך אמן עלום שם, יעבוד קשה ככל שיוכל, יהיה חייב למלצר למחייתו מתוך מאמץ עצום, עד בלתי אפשרי להניע את גלגל השיניים של יצירותיו. שהרי המפיקים הגדולים לא נקראים לדגל, אלא אם כן, כמובן, הם ימצאו פוטנציאל לכוכבוּת ומשם הדרך למיקרופון סלולה  עם יכולת שירה או בלעדיה. עוד לפני שתספיק להגיד "ערב טוב אילת", תזכה לראות את פרצופך מרוח על השער של "פנאי פלוס" או "לאשה".

אם נכיר שמות אמנים רק דרך תכניות ריאליטי או פלייליסט של רדיו מוכר, התרבות שלנו תהפוך (ואולי כבר הפכה) למשעממת עד מוות, ובמהרה לא תישאר בידינו ברירה אלא לצרוך אמנות מתרבויות אחרות. אני מודה שלפני שהאזנתי לשירים של בן עזרא ושחף מחשבות כאלה כלל לא העסיקו אותי. אולי משום ש"מה שאתה לא יודע, לא פוגע בך". אבל אני מבטיח שבהופעות הבאות שלהם  -  אני אהיה שם. לא רק כדי ליהנות ממשהו חדש, אלא בעיקר כדי לתמוך בדרך שלהם ובעוד הרבה אמנים שכמותם.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. תבואו להופעות ותגרמו לשינוי
מגלי 15.09.2009
 
 
2. סלעית
שלי 18.09.2009
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©