הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חייבים את שרף
 
למרות שכבר מחפשים את ראשו של צביקה שרף, תפקידו לא הסתיים. עליו להשתמש בכל התכונות המשובחות שלו כמאמן כדורסל כדי לקדם את הצעירים. זה הייעוד, זה האתגר
מאת יואב מלכה | 13.09.2009
 

צביקה שרף הוא מאמן מעולה. זו לא קלישאה. ברזומה של מאמן נבחרת ישראל בכדורסל, המכונה "הרס"ר", 10 זכיות באליפות ישראל עם מכבי תל אביב, כמו גם בששה גביעי מדינה, וזכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע, בזמן שעמד על הקווים של "פאוק סלוניקי" היוונית (עונת 1992/93). עם זאת, ההישג היחיד שלו ב-13 השנים האחרונות הוא העפלה לאליפות אירופה עם נבחרת ישראל. זה קרה שלוש פעמים ברציפות מרגע שנכנס לקדנציה נוספת בתפקיד, ב-2005. אה כן, היו עוד שלושה רגעים מוצלחים - רק לפני שנה וחצי עם מכבי תל אביב: גמר גביע אירופה, גמר הפיינל-פור והגביע הישראלי. בשלושתם אגב, הוא הפסיד.

באליפות אירופה האחרונה שוב נכשל שרף במשימה, שהפעם הייתה צנועה יחסית: לסיים את האליפות באחד ממקומות 8-10. הפעם, אולי, זה לא היה רק באשמתו. אומנם אין פרשן, ולו האופטימי ביותר, שטען שהמכדררים בכחול לבן מסוגלים לסיים את האליפות מעל המקום ה-8, אך באותה נשימה אף אחד לא שיער ששחקני הנבחרת יחזרו הביתה ללא ניצחון אחד לרפואה. ולו המינימאלי ביותר.

ההיסטוריה של שרף באליפויות אירופה, כמאמן הנבחרת, מגוונת מאוד. מקום השיא שהצליח להגיע אליו הוא המקום ה-9 (בשנים: 1985, 1987, 1995 ו-1997). עם זאת, שרף גם חתום גם על ההישגים הנמוכים ביותר של נבחרת ישראל עד כה  -  בפעם הראשונה בהיסטוריה הגעה למקומות 13-16 ללא אף ניצחון (באליפות האחרונה), ששבר את השיא השלילי מ-1993, סיום האליפות במקום ה-15. אף על פי כן, שרף רחוק מתדמית הלוזר שלפי ההישגים נדבקה בו. הידע הרב שלו בכדורסל, רמת האימונים הגבוהה, הצניעות, הרצינות, המחויבות הלאומית (או הקבוצתית) לסמל ולדגל, ומעל לכל המשמעת הספורטיבית והאישית שהוא דורש מחניכיו, שומרים על היותו סוג של מיתוס בענף. אפילו התדמית כמאמן מהדור הישן, לא מורידה מערכו המקצועי, אלא במקרים מסוימים אף מחזקת את האהדה לו בקרב ציבור חובבי הספורט.

יגיע למולדת כדי לנטוף זיעה במדים הכחולים לבנים שלה. עומרי כספי
 

שרף מעולם לא אימן קבוצה קטנה בארץ או בחו"ל. אפילו שאימן את הקבוצות הבוגרות של לימוז' הצרפתית ודינמו מוסקבה הרוסית, או את אלו של הפועל תל אביב והפועל רמת גן, הן נחשבו כקבוצות גדולות. האחרונה, כבר לא קיימת משנת 1988, אך מאז 1974 עלתה לליגה הראשונה בפעם הראשונה בתולדות המועדון, סיימה עשר עונות כסגנית אלופת המדינה (מכבי תל אביב), עד 1985 לא סיימה את הליגה בפחות ממקום רביעי, ובמשך חמש עונות הגיעה לגמר גביע המדינה. הישגים נאים ללא ספק. יתר על כן, מבחינת הרמת גנים, אפילו ניצחונות על מכבי תל אביב, שהיו אז לפחות פעם בעונה (אחד מהם היה בחצי גמר גביע המדינה ב-1984, ובגמר הפסידו 79:73 להפועל ירושלים), וזכייתו של סטיב קפלן, שחקן הקבוצה, בתואר מלך הסלים של הליגה חמש פעמים ברציפות, נחשבים להישגים גדולים אף יותר.

מצב נבחרות הכדורסל של ישראל לא מזהיר. ירידה לדרג ב' של נבחרת העתודה, כמו גם של נבחרת הנוער, עקב כישלונותיהם האחרונים, תקשה מאוד את חזרתן לקדמת הבמה האירופאית. אנשי איגוד הכדורסל חייבים לקיים דיונים בנוגע לצעדים שיש לנקוט על מנת להצעיד את הנבחרות האלו למקומותיהן הטבעיים. שרף הוא בין היחידים שיכול להציל את הענף מקריסה, וזה לא לעניין שכבר עם הבאזזר שנשמע בסוף המשחק מול מקדוניה, התחילו הפרסומים לגבי זהות המאמן הלאומי הבא של ישראל. גם אם אנשי האיגוד לא היו שותפים להעלאת השמות, ואלו היו פרי יצירתם של כתבי ספורט בלבד, הם היו צריכים לפחות לגנות את הפרסומים ולתת גב לשרף.

בטורו ב"ידיעות אחרונות", כתב עידו אשד, ששרף "צריך לשמש כראש המנגנון המפקח על השינוי העמוק שנדרש בהתייחסות לתוכנית הכדורסל הלאומית". אך מילוי התפקיד גרידא, חשוב ככל שיהיה (והוא חשוב. אפילו מאוד) אינו מספיק. שרף חייב להתפשר על תנאי העסקתו ולעבוד עם קבוצות בוגרות קטנות יותר ממכבי תל אביב. אפילו בליגה השנייה או קבוצת נוער.

להיות נייד

ישנה כמות לא מבוטלת של שחקנים צעירים מוכשרים, הפרושים ברחבי הארץ, שיכולים להוות את הבסיס לנבחרות הנוער והבוגרת העתידיות של ישראל. למימוש מקסימלי של הפוטנציאל הם חייבים את שרף לצידם. עבודה איתם רק באימוני הנבחרות לא תספיק. יתר על כן, כדי שההשקעה תהיה מושלמת, שרף חייב להיות נייד, ובכל שנתיים לאמן קבוצה אחרת. לבנות, להשאיר בסיס מקצועי איתן ולעבור הלאה. כך, האיכויות המקצועיות שלו יגיעו לכל פרקט בארץ, והציונות שבו  -  בכל הנוגע להיותם של שחקני נבחרת ישראל מייצגים את המדינה יותר מאשר את עצמם במשחקים בינלאומיים, וכל המשמעויות הנובעות מכך  -  תחלחל גם לדורות הבאים.

אז, מאמן הנבחרת לא יצטרך להתחנן לשחקנים - טאלנטים כמו עומרי כספי, שישהה את אימוניו בתוך חלום ה-NBA ויגיע למולדתו כדי לנטוף זיעה במדים הכחולים לבנים שלה, ואף לא לשבת במסיבת עיתונאים ליד שחקן ותיק, כמו מאיר טפירו, וליישר איתו קו בדמעות על החלטתו לפרוש מהנבחרת עקב אי רצון לסבול מעומס פיסי לקראת משחקי הליגה. אגב, טפירו עד עכשיו לא חתום בקבוצה ישראלית או זרה לעונה הקרובה.

שרף, ענף הכדורסל הישראלי, על כל קבוצותיו, חייב אותך עכשיו יותר מכל. הרי תמיד טענת שאימון הכדורסל בוער בעצמותיך, וכבר הוכחת שאין לך בעיה לעבוד מאחורי הקלעים. התעלם מהפרשנים המגנים אותך ומחפשים לך מחליפים עקב הכישלון האחרון, ואל תצא לתקופת מנוחה מקצועית. קח את האתגר בשתי ידיים, ותצעיד את הענף לרמות הגבוהות ביותר.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©