הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הגמלים צמאים
 
הפועל באר שבע חייבת להחליט אם לחזור ולשחק במגרש של הגדולות. ארגון אוהדים חדש ובעלת בית נמרצת כבר יש
מאת ירון קלנר | 15.09.2009
 

הנה אני רואה אותם שוב מחלון ביתי, מזדחלים במעלה הרחוב. פרצופם מסגיר את רגשותיהם, אכזבה מהולה בתחושת חוסר אונים. רובם צעירים, לובשים אדום. זוכרים עדיין את שמחת העלייה, מודעים לעליונותה של הפועל תל אביב בה פגשו, משלימים עם המצב הקיים. הם יודעים טוב מאוד שהחזרה של הפועל באר שבע לליגת העל הייתה רק ההתחלה ושהדרך אל מקומה הטבעי בין הקבוצות הגדולות עוד ארוכה.

ניצחון ביתי 1:2 במחזור הפתיחה על הפועל רעננה, תיקו 2:2 בחוץ מול הפועל רמת גן והפסד ביתי, 1:3 להפועל תל אביב. זהו מאזן המשחקים של הקבוצה בליגת העל. לכאורה, שלושה מחזורים הם מעט מדי כדי לומר משהו על הפועל באר שבע. אי אפשר באמת לשפוט יכולת של שחקנים או של קבוצה בזמן כה קצר, כשהחדשים עדיין לא התאקלמו לחלוטין, כשהקהל המקומי עדיין לא החל לנשוף בעצבנות בעורפו של המאמן, גיא עזורי, כפי שעשה לכל כך הרבה מאמנים לפניו.

בכל זאת, ההפסד להפועל תל אביב מרגיז מספיק כדי לגשת למלאכת הניתוח. חוסר התפקוד של הקישור האחורי, וחוסר התיאום של ההתקפה פחות מעניינים. אלו הם רגעים זמניים, בני חלוף. הגנת הפועל באר שבע לא תפקדה פעמים רבות לאורך השנים, אך זהותה העצמית תמיד נשארה איתנה. בניסיון העכשווי לנתח, צריך לחפש אותה ולהישען עליה כנקודת המוצא. באופן מפליא, היא נעדרת. הרי זהות אינה חפץ שיכול ללכת לאיבוד סתם כך, היא אינה משתנה בהתאם לרוח האופנה, אלא מתגבשת במשך שנים, מתעצבת במקביל לסביבתה.

שורשים הם הסיפור שעליו מתבסס מועדון כדורגל טוב
תצלום : מתוך האתר של ארגון האוהדים The Camels

הפועל באר שבע מעולם לא היה מועדון כדורגל גדול באמת. שתי אליפויות רצופות בשנות השבעים וגביע ב-1997 זהו רקורד חביב, לא יותר. מועדון בינוני פלוס מינוס, הנשען על יתרונו הגדול ביותר, הדומיננטיות של העיר ביחס לאזור. לו הנגב היה צפוף כמרכז הארץ, ייתכן ויוסי בניון לא היה בוחר לשחק דווקא שם. יכול להיות שגורלו היה כשל הפועל צפרירים חולון, הפועל ראשון לציון או מכבי הרצליה. מועדוני כדורגל בערים לא קטנות, עם מחלקות נוער שלא הגיעו להצלחות משמעותיות, ללא מסורת, ללא עתיד.

למזלה, באר שבע ממוקמת במרחק של שעה וקצת נסיעה מתל אביב, כמעט נצח במונחים ארץ ישראליים. בדידותה הקנתה לה את התלות של ערי הלוויין שראו בבאר שבע את ההזדמנות ללחום במרכז המקפח. כך התגבשה לה קבוצה קהילתית, לא רק של שכונה כבני יהודה ולא של עיר כבני סכנין. באר שבע ייצגה אזור גיאוגרפי שלם, את כל קהילת הנגב. למרבה הצער, רק לייצג את הנגב כבר לא מספיק.

נרטיב ההצלחה הקפיטליסטי, ששטף את הכדורגל הישראלי בשנות התשעים, הרחיק אוהדים פוטנציאליים מבאר שבע אל מחוזות אחרים, מצליחים יותר, דוגמת מכבי חיפה ובית"ר ירושלים. כיום, כשמשדרים כמעט כל משחק בטלוויזיה, וכשבאינטרנט קיימות קהילות וירטואליות סביב קבוצות ספציפיות, כבר אין צורך לקיים קשר פיזי עם הקבוצה כדי להרגיש שייך. הקרבה הגיאוגרפית לאצטדיון "וסרמיל" כמעט לא מהווה גורם משפיע, כך שייחודו של המועדון נלקח ממנו.

התרפקות על המדבר

אולי היו אלה השנים הארוכות בליגה השנייה, ואולי תקופתו הכושלת של אלי זינו, הבעלים הקודם, עדיין נותנת אותותיה. העולם השתנה, אבל בבאר שבע עדיין לא הפנימו מה עליהם לעשות כדי לחזור להוות גורם בר השפעה בכדורגל הישראלי. האנמיות של הקבוצה הרחיקה את האוהדים מהאצטדיון במשך תקופה ארוכה מאוד, אך לאחרונה היו שני אירועים משמעותיים שהחזירו את האדום ליציעים - התבססותו של ארגון האוהדים הצעיר "The Camels", ומכירת הקבוצה לאלונה ברקת. אלו חילצו את הפועל באר שבע מהדשדוש בו לקתה מאז 1997, כשהבעלים אז, אלי להב, מכר את רוב כוכבי הקבוצה הבוגרת. מה שהביא את אותה תסמונת קבוצת תחתית, שאין כל הצדקה לקיומה, שאומנם לא השתלטה כליל על באר שבע, אך משכה אותה ואת התנהלותה למטה.

הבחירה בגמל כשם לארגון האוהדים איננה מקרית, זוהי כמיהה למקומיות האבודה בעידן הנוכחי, בו כמעט ואין שחקני בית בקבוצה. התרפקות על המדבר שסובב את העיר כששכירי חרב מציפים את שורות המועדון. אם שאיפת הגמלים הצעירים היא להחזיר את תחושת הקהילתיות סביב הפועל באר שבע, מוטב להם להתפכח. אבל אם ברצונם לפשר בין הצורך המיידי בשחקני רכש, דוגמת ליאור אסולין ודוד רביבו, לבין הצורך להקים קבוצה חזקה, בעלת שלד מקומי על המגרש וביציעים, ייתכן שיצליחו למצוא את האתוס הנכון. מכבי חיפה היא המבריקה והנוצצת, הפועל תל אביב היא המפסידנית המקסימה, בית"ר ירושלים היא הקשוחה והאידיאולוגית. בלי שורשים הרי אי אפשר לצמוח, ושורשים אלו הם הסיפור שעליו מועדון כדורגל טוב מתבסס.

בפני הפועל באר שבע קיימת ברירה - להמשיך לחיות את הרגע ולהישאר ברמתן של הפועל רעננה והפועל רמת גן, שדינן כבר נחרץ או למצוא את האתוס הנכון שיאפשר לה לשמור על יציבות. ימי העבר, בהם היו מספרים שהיריבות התחילו לפחד כבר בצומת קסטינה, כבר נמוגו. העתיד, לעומת זאת, כולו פתוח. אולי העונה הזו תבטל את חוסר האונים שנשקף מפניהם של האוהדים.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©