הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צצים כפטריות
 
בתוך חודש וקצת חמישה פסטיבלי אינדי נערכים בימים אלה בארץ. האם הכמות מעידה על איכות או על גידול אמיתי בכמות המתעניינים? עידן בלאו היה באחד מהם, פסטיבל "חוצמזה 3"
מאת עידן בלאו | 30.09.2009
 

זו הפעם השלישית שפסטיבל "חוצמזה" מתקיים, והפעם הראשונה שיוצא לי לבקר בו. לפני שלוש שנים, הוא היה הסנונית הראשונה בין פסטיבלי האינדי בסצנה, שעל פני השטח נראתה רדומה וחסרת בסיס. אבל מאז, צצו להם מדי שנה לא מעט פסטיבלים בסצנת האינדי המתפתחת - "אינדינגב" בדרום, "יערות מנשה" בצפון ו"הלם כרך" במרכז. לכל אלה אפשר להוסיף את "פסטיבל ערד", שצורת הארגון שלו רחוקה אמנם מלהזכיר פסטיבל עצמאי (נערך בחסות חברת "סלקום"), אבל מארגניו השכילו לשלב ייצוג מכובד של אמני אינדי הפועלים כיום.

רובם ככולם מתקיימים באופן תמוה בתקופה של קצת יותר מחודש. וכך סביב מועד קיום פסטיבל "חוצמזה 3" ובמהלכו, מצאתי את עצמי מתחבט בשאלות שאחרים כבר שאלו בחודש האחרון - האם הפריחה המבורכת של אירועי האינדי מבשרת על פריחה אמיתית ומבורכת של סצנת האינדי בארץ או שפשוט מדובר ביוזמות ברוכות אך יהירות מדי של המארגנים שקפצו מהר מדי, וגבוה מדי מעל הפופיק? והאם בעצם הסמיכות התמוהה, הם לא מכשילים את עצמם למעשה, בעצם העובדה שהקהל של הסצנה, שהוא מלכתחילה אינו רב, לא ירגיש רעב מספיק כדי לפקוד כל אירוע ואירוע.

נכון למועד כתיבת הטור, עדיין אי אפשר לקבל תשובה של ממש, שכן, רק שניים מתוך חמשת האירועים התקיימו - מה שכן אפשרי הוא להסיק ממה שהיה. פסטיבל "יערות מנשה" התקיים השנה בפעם הראשונה, ולכן סבל מאנונימיות יחסית ונחל הצלחה חלקית בלבד, כשכמה מאות ספורות של חובבי מוסיקה פקדו אותו. פסטיבל "חוצמזה 3" משך השנה כאלף איש, מעט פחות מן השנה שעברה, כך שניתן לומר כמעט בוודאות כי הגידול במספר הפסטיבלים אינו עומד ביחס ישר להתפתחותה של סצנת האינדי בארץ.

קאבר יפהפה וכימיה מצוינת. יעל דקלבאום
תצלום : עידן בלאו

עד כאן מתמטיקה קרה. הגיע הזמן לעסוק בדבר הכי חשוב - המוסיקה! פסטיבל אינדי מהווה גג לכל האמנים העצמאים שבשוליים, ומהבחינה הזו, "חוצמזה" הנוכחי ענה על כל הציפיות, כשבקצת יותר מ-24 שעות הופיעו על במה אחת יותר מעשרים הרכבי פאנק והיפ-הופ, פולק, אלקטרו-רוק, גראנג', סינגר-סונגרייטרס, מטאל ואלקטרו-נויז. כשמפנימים שהולכים לפסטיבל מהסוג הזה, נמנעים מלצפות למקצוענות בכל הופעה או לסגנון אחיד של מוסיקה, ורק אז מתחילים ליהנות.

הליין-אפ כלל קצת מהכול. מהרכבים ניסיוניים וטריים יחסית ("המועדון", The Inhibitors
, "חיה מילר"), להרכבים מגובשים שכבר הספיקו להוציא אלבום או שניים ("קולולוש", "אטליז", "האחים רמירז") ולאמנים ותיקים ומהוקצעים שנמצאים באזור כבר שנים (עמיר לב, גלעד כהנא, "כנסיית השכל" ואסף אמדורסקי). היו שהביעו חוסר שביעות רצון מהזמנתם של אמדורסקי ו"כנסיית השכל", שסיווגם כאינדי מעט גבולית ובעייתית לפסטיבל. אבל אני מניח שהרעיון המסדר בסגנון של "בואו בגלל האמנים המוכרים, ותישארו בגלל הפחות מוכרים" הוכיח את עצמו כמוצלח.

מבין שני ימי הפסטיבל, היום הראשון והמרכזי היה גם המוצלח יותר ולא רק בגלל ההופעות - גם ארגון הבמה בין ההופעות היה יעיל יותר, כל אמן קיבל זמן ראוי בהחלט במונחים של פסטיבל (בין חצי שעה ל-45 דקות) והסאונד היה ברמה גבוהה. ביום השני הייתה נפילת מתח מורגשת, עם לוח זמנים שהחל באיחור של יותר משעה בלי שום סיבה נראית לעין, בעיות סאונד כרוניות שלאט לאט נעלמו, ועם בעיות של לוח זמנים שגרמו לכך שהאמנים המסכנים נדרשו לקצר את ההופעות שלהם, למורת רוחם של חלק מהם.

ההפתעה הגדולה בשבילי הייתה של
"קולולוש", הרכב פאנק מצוין ומקצועי שמופיע כמו להקת חו"ל לכל דבר ועניין. הסולן של הלהקה, רבל סאן, משום מה הזכיר לי את שחקן הכדורסל, דרק שארפ - במבנה הגוף הקטן יחסית, במנהיגות והכריזמה על הבמה ובשנינות. המוסיקה שלהם משלבת טקסטים חברתיים בועטים, סטייל "Rage Against the Machine", חצוצרה וסקסופון במקצבים בלקניים שמחים ופאנק טהור. החבר'ה האלה נתנו הופעה אנרגטית שסחפה את הקהל מתחילתה ועד סופה. בסוף אוקטובר הם יוצאים לסיבוב הופעות מדן ועד אילת ואני ממליץ בחום.

בואו בגלל האמנים המוכרים ותישארו בגלל הפחות מוכרים. קולולוש
תצלום : עידן בלאו

גלעד כהנא הופיע עם שירי הפרויקט החדש שלו,
"The Walking Man", שמשמיעה ראשונה, רובם, למעט שיר או שניים, נשמעו אנמיים ולא מעניינים. לעומת זאת, בקטעי הקישור שהוא כל כך אוהב, כהנא היה פשוט מבריק כשבאחד מהם הוא ביקר את סרטוני היו-טיוב, הטוויטר והמסרונים שהולכים ומשתלטים על חיינו, ואת תרבות המותגים שהפרסומות מזריקות לנו בכל הזדמנות. כהנא סיכם במשפט - כולנו Made in China. עם נאומי תוכחה שנונים כאלו אולי הגיע הזמן שהוא יעשה איתם משהו מעבר לקטעי המעבר בהופעות?

צמד האלקטרו-נויז הגרמני
"Les Trucs" נתן את ההופעה המוזרה ביותר - סוג של סשן אלקטרוני על קונסולות, אורגניות ושאר גדג'טים אלקטרוניים שהמוח האנלוגי שלי לא הצליח לפענח ולשייך להם שמות מעולם המושגים שהוא מכיר. התוצאה הייתה רעש אלקטרוני שבהתחלה היה מעניין, אבל מהר מאוד ובעזרתן האדיבה של הצווחות של הצמד החביב בשפה הגרמנית הפך לבלתי נסבל.

"כנסיית השכל" נתנו את הנשמה על הבמה, ואסף אמדורסקי נתן הופעת רוק אלקטרוני משובח ומסיבתי. אין ספק שהם ידעו לספק את הסחורה כל אחד בתורו. לעומתם, נועם רותם שהופיע ביום השני לפסטיבל, והוכנס לרשימת האמנים ממש ברגע האחרון, לא הבריק בלשון המעטה, ונתן הופעה לחוצה וחסרת מעוף. האחרונים והמאוד חביבים שהרשימו היו
"האחים רמירז",עם הופעה מהוקצעת וכייפית. באחד השירים הם ביצעו מחווה לפיטר, פול ומארי כשאירחו את יעל דקלבאום בקאבר ל-"Leaving On a Jet Plane". הקאבר היה פשוט יפהפה והכימיה בין האחים לדקלבאום הייתה מצוינת.

גם אם הוא היה רחוק מלהיות הצלחה מסחררת, פסטיבל "חוצמזה 3", עדיין מהווה פלטפורמה ראויה ומבורכת לסצנת האינדי. אמנם היא לא מתפתחת בקצב המהיר שבו מתרבים פסטיבלי האינדי בשנה האחרונה, אבל אין ספק שמשנה לשנה היא גדלה ומבססת את מקומה במוסיקה המקומית. אחרי הכול, גם את רומא לא בנו ביום אחד.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. leaving on a jet plaen
מיכה 01.10.2009
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©