הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מזיזה מדבר שלם
 
למרות שלא הייתה להם בשורה מוסיקלית, ה-Wailers חברי הלהקה האגדית שליוותה את בוב מארלי, נתנה הופעה סוחפת ומרקידה. תשאלו את נדב לשם
מאת נדב לשם | 20.10.2009
 

שעתיים של נהיגה בחסות החשכה מתל אביב לעין גדי הקסומה הובילו לנחל זהר, מתחם ההופעות המרכזי של פסטיבל התמר. בעודי תוהה אם באמת חייבים לשמוע בוב מארלי בדרך להופעה של ה-Wailers, הלהקה המיתולוגית של הזמר שגילה לעולם את הרגאיי, נזכרתי שבעוד כשעה, אם לא יהיו עיכובים בלתי צפויים, אני אשמע ואראה אותם בלייב. אז החלפתי דיסק.

הפסטיבל, שחגג השנה עשור, מתארח מדי שנה תחת כנפיה של המועצה המקומית תמר בעין גדי ופונה לקהל יעד בוגר יחסית, כלומר 23 ומעלה. בניגוד לאחיו הגדול והמיתולוגי בדרום, שחזר השנה בגרסת "ווליום ערד" בחסות סלקום אחרי תרדמת כאובה ומרובת שנים, ופונה לקהל יעד צעיר ושטוף הורמונים, כלומר 13 ומעלה. מבין שלל הפסטיבלים, האירועים, הביאנלות, ההפעלות, ההופעות וההתכנסויות שהציעו המפיקים לעם היושב בציון בסוכות, פסטיבל התמר היה בין היקרים ופחות מתחשבים בפוקדים אותו שחלק לא קטן מהם מתגורר במרכז הארץ, למרות שאין ספק שהוא הציע תמורה מוסיקלית ראויה.

פסטיבל התמר היה בין היקרים והפחות מתחשבים בפוקדים אותם. ה-Wailers
 

אם משווים את האגרה, משמע מחיר הכרטיס, מול התמורה, מגלים שהפסטיבל לא כל כך הוגן כלפי האזרח הפשוט. ב-130-150 שקלים זכו בעלי הכרטיסים ליהנות מהופעה אחת בלבד אשר לרוב הקדימה אותה הופעת חימום. שתיהן יחד הסתכמו בבילוי של שלוש שעות בלבד. אומנם הפסטיבל טמן בחובו אטרקציות נוספות כגון מתחם שירה בציבור והופעות זריחה במצדה, אך קשה היה לדלג בין המתחמים, מכיוון שכל אחד פעל במקום אחר ובשעות שלא מאפשרות תמרון, וכך ללא כל ספק, ה-אטרקציה שבו הייתה מתחם ההופעות בנחל זהר.

למען הגילוי הנאות אספר כי ביני ובין מפיקי הפסטיבל קיימת היכרות מעמיקה. אך למרות החיבה הרבה אשר אני רוכש כלפיהם, לא ניתן לחסוך בביקורת על המחסור במחשבה שמעבר למתחמי ההופעות. החל ממקומות לינה לאחר ההופעה, הצעת כרטיסים משולבים למספר הופעות, מידע וטיולים באזור המדהים של עין גדי והמועצה המקומית או פשוט הסעות הלוך חזור מהמרכז או מהצפון. את כל הדברים הללו אי אפשר היה למצוא שם, אבל כנראה שהלך הרוח שהוביל אותם בהחלטותיהם הוא שאין כל סיבה לתקן משהו שעובד.

לאחר עיכוב קל בכניסה, אני וחברתי האהובה נכנסו למתחם שכלל מבואה ענקית עם דוכני ספרים, דיסקים, אוכל, שתייה ודי ג'י. ולאחר מכן כניסה לשטח ההופעה, פיסת מדבר מצופה בדשא וטריבונות. הגענו בדיוק לתחילתו של מופע הפתיחה של אמן צעיר בשם מיכאל גריילסמר. הוא ולהקתו נראו כהבטחה ענקית. מבט חטוף לבמה חשף כנרית, צ'לן ועוד נגנים ששידרו תחושה של הפתעה מרעננת תחת כיפת השמיים זרועי הכוכבים, וההיסטוריה של גריילסמר הראתה שיתופי פעולה עם עלמה זהר, מוש בן ארי וה-Wailers. לצערי, ההאזנה סיפקה חוויה מונוטונית ודי משעממת של אמן שחייב הרבה מאוד למפיק המוסיקלי שלו. אמנים שאלבום האולפן שלהם נשמע מעולה לאחר שכל הערוצים נבדקו ושופרו בקפידה, לא בהכרח יצליחו לספק את הסחורה על הבמה בהופעה חיה, וגריילסמר לעת עתה נפל בדיוק לנישה הזו.

מחברת אנשים

דקות בודדות
לאחר סיומה של הופעת החימום והם עלו - הלהקה האגדית שליוותה את בוב מארלי. למעשה, רק הבסיסט והקלידן זכו לחלוק איתו ג'וינט אבל למי אכפת, רכבת לציון היא רכבת לציון. את תפקיד נביא הרגאיי מילא הפעם אילן אטיאס, ישראלי שחי בג'מייקה ועושה חיל באי הקריבי.
"אהבה אחת, לב אחד, בואו נתחבר והכול יהיה טוב". גם אם עברו יותר משלושה עשורים מאז שה-Wailers המקוריים ליוו את מארלי כשהוא שר את זה, מלך הרגאיי ידע מה הוא אומר וצדק בכל מילה. מוסיקה היא אמנות שמחברת אנשים, מזיזה לפי אותו קצב ומחברת אותם לאותו מסר. קשה היה שלא לשים לב להרמוניה ולאושר שהיה נחלתם של המבלים. כל כך כיף להקשיב למוסיקה שאלפי אנשים מכירים היטב, אך עדיין מתרגשים ממנה כאילו שמעו והתאהבו בה לראשונה.

למרות שמחד, זהו לא באמת ההרכב המקורי, ושכל השירים שבוצעו חוץ מאלו של אטיאס הסולן, הם להיטים ותיקים שעד היום הושמעו בעשרות גרסאות ובהזדמנויות רבות, כך שלמעשה ה-Wailers לא באמת חידשו משהו. מאידך, חייבים להסכים שהם להקה מעולה שיודעת את העבודה ומזיזה מדבר שלם. הרי לא לחינם היא שמרה על שמה מימי קדם ולא רק בשל זכויות יוצרים ואינטרסים של ממון, ברור שהשם שלה הולך לפנייה ולא צריך להיות בוב מארלי כדי לדעת את זה.

כדי לסגור את הלילה עלו "מטבוחה פרוג'קט" ונתנו בראש עם ביטים אלקטרונים שבטיים, ככה שבאמת חזרנו לתל אביב כמאמר הקלישאה "עייפים אך מרוצים". מבול ההופעות מעבר לים שהיה בקיץ האחרון הגיע לסיום, אבל האוזניים והלב כבר מצפים לקיץ הבא. אחרי שבנוכחי התרגלנו להיצע ושפע כה מכובד, כבר לא נוכל להסתפק רק בסיבובי הופעות מקומיים.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©