הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מס שפתיים
 
עכשיו, כשמגיע מועד העצרת השנתית לזכרו של רבין, מן הראוי להניח לרבין האיש, ולערוך עצרת פוליטית בעלת תכנים שמאליים ברורים
מאת ירון קלנר | 27.10.2009
 

הנהי שוב יחזור על עצמו, והעצרת השנתית לזכרו של ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין שוב תיערך. הרצח התרחש לפני 14 שנה, אך לפעמים נדמה, שיגאל עמיר ירה בו לפני הרבה יותר זמן. הלקחים שכביכול נלמדו, ה"לעולם לא עוד" שהוכרז אז, כולם נמוגו כלא היו. הטראומה שהייתה אמורה להיות מנת חלקו של כל עם, שתפקידה היה לסמן את גבולות השיח הלגיטימי, כשלה ונעלמה מהזירה.

במקום איפוק וריסון, קלות הדעת בה מופעלת האלימות הפוליטית רק התעצמה, וההסתה המכוערת נגד החותרים לפתרון מדיני עדיין מרימה ראשה לפרקים. לכאורה, אמורים דברים אלו רק לחזק את צדקת דרכה של העצרת, את הקריאות השנתיות למען הדמוקרטיה, בעד הסובלנות ובזכות חיבוק הדדי של כל פלגי העם.

למרות זאת, צריך להפסיק. כבר 13 עצרות מושמעים אותם נאומים שמשתמשים באותן קלישאות והמצב לא השתנה, "נאצים" זו עדיין קללה שגורה בישראל. אפילו בכרזות שמציגות מנהיגים בכאפייה ניתן לחזות לפעמים, וסביר שברגע שראש הממשלה, בנימין נתניהו, יצעד בדרכו המדינית של השמאל, יזכה גם הוא לכרזה שכזו.

האידיאליזציה של האיש עצמו כבר לא מעניינת. מקום הרצח
 

זה לא שהעצרת על מארגניה ונואמיה לא צודקים במסריהם חובקי השלום והאחווה, זו הדרך שלא עובדת כיוון שהיא מקרבת רק צד אחד של המפה הפוליטית, ובה בעת, מרחיקה את השני. רק המשוכנעים מלכתחילה טורחים לבוא, בעוד רבים אחרים מדירים רגליהם מהכיכר. פרימת הקונצנזוס סביב רבין הגיעה לפריים טיים לפני שנתיים, כשאוהדי בית"ר ירושלים שרקו בוז בעת דקה דומייה לזכרו, וכשחבר הכנסת אורי אורבך כשעוד היה פובליציסט, האשים בבוז את אופי העצרת עצמה. דמותו המיתולוגית של רבין, שנבנתה כל כך יפה, נסדקה.

מורשת רבין הרי מחולקת לשניים, המיתוס ששואל "היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא" ומיתוס חתירתו של רבין לשלום ולדמוקרטיה. האידיאליזציה של האיש עצמו כבר איננה מעניינת בחלוף 14 שנים, בעוד מיתוס השלום נותר רלוונטי אך משוקץ בעיני יותר ויותר אנשים. הגיע הזמן למצוא דרך חדשה להילחם על דעת הקהל, לא רק בכל מוצאי שבת שלפני הארבעה בנובמבר, לא רק במרכז תל אביב, לא רק באמצעות מס השפתיים של נואמים אופורטוניסטיים דוגמת יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני או שר הביטחון, אהוד ברק.

הגיע הזמן להניח לרבין האיש ולהתמקד בפוליטי. אם מהלך זה יוביל להפחתה בכמות האנשים שיגיעו לכיכר, מוטב שכך. עדיף לדעת היכן השמאל עומד באמת ומהו כוחו הציבורי שלא מתבטא בתרגום טפל למנדטים בכנסת אלא בפעילות ברחוב. השנה, שנת השפל הגדולה ביותר של "העבודה" אי פעם עם 13 מנדטים, כדאי לשמאל לחשוב בכיוונים חדשים. עליו לשוב ולהשתתף בדיון הציבורי, לא רק דרך פובליציסטים בתקשורת אלא גם בהפגנות, צעדות ועצרות. ההתחלה תהיה במוצאי שבת הקרובה, ה-31 באוקטובר. העצרת השנתית צריכה פשוט להפסיק להתקיים בצורתה הנוכחית.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©