הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סוף עונת החתונות
 
למרות ההשקעה, המופע המשותף של ריטה ו"כנסיית השכל" ב"פסטיבל תל אביב" נראה כמו ניסיון לערבב עראק עם כוס תה
מאת עידן בלאו | 28.10.2009
 

אחד הפלוסים הכי גדולים שצירוף המילים "פסטיבל מוסיקה" מכיל בתוכו הוא האפשרות לקיומם של שיתופי פעולה חד-פעמיים בין מוסיקאים. לפעמים מדובר באמנים הפועלים באותו ז'אנר, ואז לרוב המפגש צפוי, אך ישנם פעמים שהם מגיעים דווקא משני עולמות מוסיקליים, והמפגש ביניהם בחסות הפסטיבל יכול להיות הצלחה גדולה ונדירה או כישלון חרוץ.

פסטיבל תל-אביב למוסיקה (20-31/10) שמתקיים השנה לראשונה, מציע כמה מפגשים מעניינים שכאלו - רמי פורטיס עם יוצאת "כוכב נולד" המוערכת, מארינה מקסימילאן-בלומין, עלמה זוהר עם אביה החורג - המשורר יענקלה רוטבליט וריטה עם "כנסיית השכל". כך קרה שחודש בלבד אחרי שראיתי את "כנסיית השכל" מופיעים בפסטיבל "חוצמזה" מול קהל רעב של 600 "אינדיאנים" (כינוי שאביב גדג' הדביק לקהל חובבי האינדי) ונותנים את כל הלב והנשמה בהופעת רוק מלאת אנרגיות ורגש, פגשתי אותם שוב במתכונת שונה לחלוטין - במופע מושקע ומופק לעילא ולעילא ב"משכן לאמנויות הבמה" בתל-אביב.

תחושת פספוס התחילה לנקר בי אחרי כמה שירים. ריטה
 

בדיוק כמו בחתונה, גם במופעים מהסוג הזה ישנו צד הכלה וצד החתן. הקהל מעורב, כשחלקו האחד גדל על השירים הגדולים והרגשניים של ריטה, הדיווה של הפופ הישראלי, וחלקו האחר, גדל על שירי הרוק האתניים של "כנסיית השכל". הערב נפתח בצורה מפתיעה וטובה בא-קפלה של יורם חזן, סולן "כנסיית השכל", ל"הכניסיני תחת כנפך" של ביאליק, שיר שריטה ביצעה באלבומה הראשון. בהמשך השיר, היא גם הצטרפה אל חזן לשילוב בין הקולות הייחודיים של שניהם, שהיה מוצלח באופן כללי. במהלך הערב, היחס בין שירי הלהקה לשירים של ריטה היה מאוזן, ואת רובם הם ביצעו ביחד. נראה שבסך הכול יש כאן פוטנציאל לחיבור אמיתי ומעניין.

על הבמה הכול היה כפול שתי מערכות תופים, שני בסיסטים, שני הרכבים לשתי אושיות מוסיקליות. האם כולם שם היו מטעמים מקצועיים? שאלה טובה. לי זה נראה ונשמע במהלך ההופעה קצת עמוס מדי - גיטרת בס אחת יכולה לספק אחלה של קצב לכל שיר, שלא לדבר על מתופף מיומן אחד. לכן נראה שהשיקול העיקרי אך השגוי לטעמי, היה של כבוד ואגו. לא לפגוע באף נגן, חס וחלילה.

מספר שירים בודדים לתוך המופע ותחושת פספוס התחילה לנקר בי. המופע סטרילי ועצור מדי. הכול מאוד זהיר ומתוכנן. מצד אחד, חסר בו במידה מסוימת החספוס הרוקנרולי המיוסר ש"כנסיית השכל" כל כך מצטיינת בו, ומצד שני, הרגש המתפרץ והסוחף של ריטה. שיתוף פעולה מהסוג הזה מבליט את ההבדלים בין האמנים לטוב ולרע. באחת ההפסקות שבין השירים שאלה ריטה את יורם חזן לשלומו, והוא ענה בקצרה ובכנות אופיינית שהוא מתוח.

ריטה לעומתו סיפרה שהיא נרגשת ונהנית מהערב, למרות שנראתה לא פחות מתוחה, אם לא יותר
, במהלכו. בכלל, לאורך כל הערב ריטה הייתה מוחצנת ותקשרה יותר עם הקהל ומבין השניים נראה שהיא ניזונה הרבה יותר מאהבתו. והיה גם מוטיב האלכוהול שצץ מדי פעם, ודרכו אפשר ללמוד על השוני ביניהם. "שיר אהובת הספן" הוצג לקהל על ידי חזן כ"ריח עראק". בהמשך, לפני שריטה התחילה לשיר את "תנו לי לשתות" היא פנתה לחזן ואמרה לו ש"זה שיר שיכור כזה" ורצה ללגום עוד קצת מכוס התה שהונחה לה מבעוד מועד בצדי הבמה.

החספוס הרוקנרולי המיוסר שלהם היה חסר במידה מסוימת. כנסיית השכל
 

מבין השירים שבוצעו, דווקא אלו העירומים יחסית מבחינת העיבוד היו אלו שנגעו ברגש יותר. דוגמאות מצוינות לכך הם השיר הפותח המדובר ו-"שום דבר לא יפגע בי" של "כנסיית השכל" שטוב עשה עמי רייס, המפיק המוסיקלי של הערב, שהפשיט את העיבוד העשיר שהוקלט באולפן לטובת ההגשה הרגישה של ריטה. לעומת זאת, מרבית שירי "כנסיית השכל" שבוצעו על ידי ריטה נותרו בעיבוד המתאים ללהקת רוק, וניכר היה שהיא מאוד מתאמצת, להשתלב (אולי אפילו יותר מדי) אך אינה נמצאת במקומה הטבעי.

ללא ספק, השיאים של המופע המשותף נרשמו בעיקר בשירים של ריטה, ומעל כולם - "האם אתה מאושר" שזכה לעיבוד תופים וכלי מיתר מצוין ו-"שיר אהובת הספן". אך השאלה המתבקשת היא אם השירים שלה כל כך טובים? בתור אחד שמעיד על עצמו שהוא בכלל מ"הצד של החתן" ברור שלדעתי התשובה שלילית.
ההסבר נעוץ, ככל הנראה, במפיק המופע, עמי רייס, שהפיק ל"כנסיית השכל" את האלבום הכפול המצוין "אוטוביוגרפיה", ומכיר היטב את יכולותיהם ומגבלותיהם מבחינה ביצועית, ועל כן יודע להתאים להם את העיבוד המוסיקלי האופטימלי.

את ריטה
, לעומת זאת, הוא מכיר פחות מקרוב ולכן התקשה לתפור לשירי הלהקה חליפה עיבודית המתאימה ליכולותיה הווקליות. קצת אחרי אמצע המופע, משהו השתחרר. ריטה התחברה לשורשיה הפרסיים כשהקדישה לאימא שלה שיר שכהגדרתו של חזן "המילים דיכאון, אבל איזו מנגינה", הקהל עמד על רגליו ונראה שגם החבר'ה שעל הבמה התחילו ליהנות מכל הסיפור. מגיע להם.

אז מה היה פה בעצם? בסך הכול עוד אירוע מוצלח בשלהי עונת החתונות. האימא של הכלה מרוצה, הצד של החתן בסך הכול גם כן. כך שללא ספק מדובר בשידוך מעניין ומוצלח של מארגני הפסטיבל. אך למרות ההשקעה הרבה, אני בכל זאת מעדיף את מנת "כנסיית השכל" שלי בפסטיבל אינדי קטן והרבה פחות סטרילי.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©