הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בקרוב אצלי
 
למרות שחתונות הן אירוע מביך לרווקים, מורן יעקב לא מפסיקה להתרגש, אבל גם בוכה על מצב החשבון בבנק בזמן כתיבת הצ'ק, ושמחה שהאלכוהול נותן כיסוי לשטויות שלה
מאת מורן יעקב | 31.10.2009
 

גל החתונות היכה בי שוב כשלאחרונה הוזמנתי לשתי חתונות של חברות מהלימודים. כמובן שכשקיבלתי את ההזמנות מאוד שמחתי עבורן, אך השמחה שלי עברה מהר מאוד כשהבנתי מה הנזק הכלכלי שייגרם לי בחודש הקרוב. אבל לא נתתי למצוקה הכלכלית לשבור את שמחתי, היות ועדיין מדובר באירוע משמח באמת. אספתי את שברי המחשבות על חשבון הבנק שסכומיו גדלים ולאו דווקא לצד עם הפלוס, והתחלתי לחשוב על הלבוש והאביזרים שאוסיף לאירוע המשמח שיקרב אותי צעד נוסף לעבר שמחה משלי - ואם זה עדיין לא מובן, אז הכוונה למצוא חתן בישראל.

לפני החתונה הקפדתי להתקלח, להתלבש ולהתאפר במקביל לעוד דברים שנשים עושות בניסיון נואש להעלות את המניות שלהן בפני גברים בלתי מוכרים. כמו כן, סיכמתי יום לפני החתונה עם ידיד מהלימודים שגם כן הוזמן לאירוע, שמכיוון שאנחנו שמים סכום סמלי במעטפה, אנחנו צריכים להגיע לשם רעבים בטירוף כדי שלפחות נקבל תמורה לכספנו. וכך היה. לא האמנתי, אבל ככל שחשבתי על זה יותר, הבנתי שהפכתי להיות בדיוק כמו ההורים שלי. אני זוכרת שכשהייתי קטנה, הם היו מודיעים לי ולאחים שלי שיש חתונה בערב, ורצוי שלא נאכל כל היום כדי להגיע לשם רעבים. הורי פשוט שכחו לציין שהם משלמים על האירוע הרבה כסף, ולכן צריך לקבל תמורה לקנס שקיבלו.

נשבעו לאהוב לפחות עד שאחד מהם יחליט שנמאס לו
תצלום : sxc

הגענו לחתונה, אמרנו שלום לחתן ולכלה, ורצנו ישר לבופה העשיר והמגוון. אכלנו מכל דבר פעמיים והקפדנו להוריד את זה עם לא פחות מליטר וחצי של יין אדום. כשהתחילה החופה כבר היינו שיכורים ומפוצצים מאוכל. השלב הבא, הקורה בכל חתונה, הוא המעיק ביותר - החופה. קבוצה גדולה של משפחה וחברים מתקבצים יחדיו כדי לצפות בזוג מחליף טבעות ונשבע לאהוב לפחות עד שאחד מהם יחליט שנמאס לו.

שלב זה מתחלק לשניים: ההתחלה מאוד מרגשת ונעימה, האורחים מביטים בציפייה בזוג, בהורים ובכל האטרקציות שמסביב. אך בהמשך, כשהרב מתחיל להתחכם, לספר בדיחות ולהקריא מהכתובה - הרחבה מתרוקנת וחלק מהאנשים גולש לשולחן לנשנש משהו (בהנחה שמישהו עדיין רעב). אני מאוד מתרגשת בחתונות, לא משנה מי מתחתן. אבל ישנם רגעים שגורמים לי לחשוב לוותר על האירוע וללכת לאכול במסעדת "אווזי".

רגע לא נעים נוסף בחתונות הוא ריקוד הסלואו שבו החתן והכלה צועדים שלובי זרוע למרכז הרחבה. אחרי כמה חיבוקים ונגיעות, מצטרף הזוג הראשון, שאם חושבים על זה, די הורס את הרגע האינטימי של הזוג הטרי. אט אט הרחבה מתחילה להתמלא ורוב הזוגות המבוגרים נראים להוטים להוכיח את ביצועיהם לשירים שפג תוקפם. ברגעים אלו בא לי לקבור את עצמי, היות ואין לי בן זוג קבוע, אני משפילה מבט ודוחפת את הפרגית לפה במטרה להיעלם לתוך הקהל הבולס.

אם כל זה לא מספיק, אז השלב המביך ביותר הוא כשאני שיכורה ומתחילה לברך את החתן והכלה בברכות מוזרות ואומרת "בקרוב אצלי" ליד אנשים שאני בכלל לא מכירה. אני לא נבהלת, כולם עוברים את השלב הזה פעם אחת לפחות. אבל אני מודה שזה עושה את החתונה לנעימה יותר. תמיד אפשר להגיד "הייתי שיכורה" כשישאלו אותי מדוע אמרתי לאימא של הכלה "איזה מזל שהבת שלה התחתנה, כי כבר חשבנו שזה בחיים לא יקרה". בסופו של דבר, למרות שחתונה זו חוויה מביכה, זה עדיין אירוע שמרגש אותי מאוד. תמיד נחמד לראות זוג בתחילת דרכו לפני הילדים, הקשיים הכלכליים, המריבות ואולי הגירושין. דבר אחד בטוח - בחתונה הבאה שלהם אתנהג אחרת.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©