הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אחרי החתונה זה יעבור
 
למרות שהיא מגדירה עצמה כבעלת ראש פתוח, קשה לשרון חסון לפגוש בדאנס ברים חברים נשואים שיוצאים "להתאוורר"
מאת שרון חסון | 06.11.2009
 

"אז מה אם אני נשוי? זה אומר שהחיים שלי צריכים להיפסק?" זו הייתה התגובה של מכר מהעבר שפגשתי באחד מהדאנס ברים הידועים בתל אביב שמלא בגברים ונשים שמחפשים רק דבר אחד - ליהנות, מתברר שכל אחד מגדיר אחרת את ההנאה. האמת? הפתיע אותי לראות אותו, מסתובב במקומות כאלו. למה? אין לי תשובה חד משמעית. רק תחושה שאולי זה כבר לא כל כך מתאים.

לא מתאים שגבר נשוי יסתובב בדאנס בר סליזי בתל אביב הגדוש באווירה של סקס. גברים שרק מחפשים את התירוץ הכי עלוב לגעת בבחורה, בחורות שעולות על הבר אחרי ששתו כמה צ'ייסרים ומתחילות לרקוד רק בשביל לקבל מספרי טלפון או סתם איזה מבט סקסי מגבר ששמו עליו עין מתחילת הערב. יצא לי לשאול על כך כמה מהחברים שלי - אם זה מתאים לצאת למקומות האלו אחרי החתונה, ועוד לבד. הופתעתי לגלות שרובם הרימו גבה "את באמת שואלת?" ובניסוח קצת מפורט יותר "ברור שזה מתאים! למה לא, בעצם?"

"אז מה אם אני נשוי? זה אומר שהחיים שלי צריכים להיפסק?"
תצלום : sxc

אני בחורה עם ראש פתוח, ליברלית, שדווקא במקרה הזה מצפה מעצמה לחשוב כמו רוב האנשים, שזה פשוט מתאים. העובדה שיש לך טבעת על היד לא ממש משנה את אורח החיים שלך, לא ממש אמורה למנוע ממך לצאת ולבלות גם עם החברות הרווקות שלך, שמה לעשות? אלו המקומות שהן יוצאות אליהם. אבל משום מה, זה לא ממש מסתדר לי בראש. אולי זה בגלל שחוויתי את אותם מקומות כבר מגיל צעיר, ואולי בגלל שאני יודעת מה קורה שם, וסתם לא ממש נוחה לי המחשבה שבן הזוג שלי יבלה שם את השעות הקטנות של הלילה. ייתכן ומדובר בערב תמים לחלוטין - לצאת, לשתות קצת, לרקוד קצת ו... זהו. אבל עדיין, מבחינתי יש בזה משהו ילדותי, משהו שאומר: עבר זמנך. הייתי, ראיתי, חוויתי. עכשיו? עכשיו אני במקום אחר.

אני בהחלט מאמינה בחופש בתוך מערכת יחסים, ויכול מאוד להיות שבעוד כמה חודשים מהיום, אני אמצא את עצמי בסיטואציה שבה ארצה לצאת לבלות עם החברות שלי, שבדיוק יוצאות לאחד מהדאנס ברים, אבל לבן זוג שלי זה לא כל כך יתאים שאני אצא לשם. כמובן שזה יגרום לי להרגיש מוזר. כי איפה החופש? איפה הלחיות בתוך מערכת יחסים שמבוססת על אמון. אבל עם זאת, כל אחד בעולם שלו? כי זה קיים. בתוך השניים תמיד יש אחד פלוס אחד. ואז אני אשאל את עצמי - מה לעזאזל חשבתי כשכתבתי את הטור הזה? יכול להיות שאני שמה לעצמי רגל בעניין?

אך עדיין קשה להתעלם מתחושותי, כי מה יהיה כשייכנסו הילדים לתמונה? אז האימא תצא לבלות ערב אחד עם החברות שלה באיזה בר עם כמה גברברים שתויים למחצה מסביבה, ותחזור הביתה עם הריח של האלכוהול והסיגריות? זה לא קצת גורם לחשוב שאולי, אם הגענו למסגרת הזו של נישואים, עברנו את השלב הקודם שהיינו בו? שאולי אנחנו מפחדים להתבגר ולקחת את החיים ברצינות?

האמת? זה מפחיד - להפסיק להשתטות, להפסיק להשתכר ולעשות מה שעולה על רוחנו ולהתחיל לקחת את החיים קצת יותר ברצינות, באחריות ובהבנה שעכשיו אנחנו אנשים בוגרים, אבל זה לא בהכרח אומר שהפסקנו ליהנות. פשוט תחומי ההנאה שלנו נמצאים בקריטריונים אחרים בשלב זה של החיים. לא לרע ולא לטוב, פשוט אחרים. אולי אני טועה, אבל לדעתי מי שמגיע לדאנס בר שותה, רוקד ומשתטה כשהוא נשוי, אולי כדאי שישאל את עצמו אם הוא בחר בחיים שהוא באמת רוצה, ואם כן, אז אולי היה צריך לקחת את הזמן, להיות קצת יותר בשל, להתבגר ובסופו של דבר להבין שההנאות והכיף של החיים לא כרוכים בהכרח בלהשתכר ולהשתטות.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. מסכימה
רוני 05.12.2009
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©