הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בא לשכונה
 
דורון יצחק מאוהב בתל אביב אבל נורא כועס: איך אפשר להיות בה סטודנט כשהמחירים על חורים מעופשים הקרויים דירות נמצאים בשמיים?
מאת דורון יצחק | 14.11.2009
 

אח, איזו עיר זו תל אביב. עיר של שמש, ים ובילויים. עיר של צעירים. עם המסיבות הכי שוות, האנשים הכי יפים, האטרקציות, ריח הסקס שבאוויר. העיר בה אתה יכול לבחור להיות מי שאתה, איך שאתה ומה שאתה, מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד. עיר מושלמת לחיות בה, במיוחד בתקופת חיי הסטודנט ההולל הממוצע. אבל כמו המשפט הידוע: אין שום דבר בחינם.

העיר הזו, הקוסמת לכל כך הרבה אנשים מהארץ ומחוצה לה, העיר המכנסת
בתוכה צעירים רבים כל כך המגיעים מהפריפריה ממלאת אמנם את הלב אך באותה מהירות גם מרוקנת את הכיס. מי מכם שגר בתל אביב ודאי יודע על מה אני מקשקש. אך מי מכם שעדיין גר אצל ההורים ומתכנן מעבר לעבור אליה, כדאי שישפשף היטב את העיניים ויפנים במהרה את הדברים הבאים.
שיעור ראשון בנדל"ן אומר שככל שהביקוש גדל וההיצע קטן, כך המחירים ירקיעו שחקים. בעלי הדירות בתל אביב מיישמים כלל זה ומנצחים על סימפוניה ששמה מסחטת כסף משומנת. אני, למשל, הגעתי לפני שלוש שנים מהמושב עין העמק שבעמק יזרעאל, באמת פריפריה פר אקסלנס. המטרה: מעבר לדירה במרכז הארץ לצורך לימודים. האמצעים: משכורת ממוצעת של צעיר בן 23. התוצאה: השקה לגבול הדק של קו העוני.

תחילת התהליך מתבטאת בסבל בל יתואר שבחיפוש. הפתרון של מגורים משותפים עם שותף זר ונורמלי במקרה הטוב או אחד מהגיהינום במקרה הרע הוא בלתי נמנע. מעטים הצעירים ובייחוד הסטודנטים שיכולים להרשות לעצמם להתגורר לבדם ולכן, מחוסר ברירה, החיפוש הלא נעים אחר שותף סביר הוא תוצאה ישירה לכך. מודעות מחפשי השותפים באינטרנט דלות, והמבחר המוצע במרכז העיר לא מאפשר להיות בררנים לגבי הדירה. מצמצת – פספסת! על כל מודעה צובאים עשרה שותפים פוטנציאלים בשעה כדי להחליט אם הדירה מתאימה לצרכיהם.

מצמצת - פספסת! על כל מודעה בעיתון מתמודדים 10 מועמדים בשעה. חולדאי
 

הרוב המוחץ כמובן יסכים לכל דבר. השותף הנשאר בדירה מולך ביד רמה על המועמדים, ומדיח בזה אחר זה, מתמודד אחר מתמודד, עד שנשאר השורד האחרון. הדרך לזכייה רצופה בהעמדת פנים של שלמות מעושה מצד השותף הפוטנציאלי שמצהיר בדרך כלל על הון רב בחשבונו, סלידתו מעישון ומגדיר עצמו כפועל ניקיון. כמובן, הוא גם בעד שלום עולמי. כשמתקבלת ההחלטה ואותו חנפן מתקבל לדירה, מתגלה התאום ההפוך של אותו שותף חלומות.

ומה באשר למצב הדירה? מי מכם שחשב להתפנק בקומפלקס ביתי המזכיר את הבית של אימא, שיתעורר מהחלום וינפץ אותו מיד. הזוועות שראיתי במו עיני בסדרת החיפושים יכולות למלא עונות חדשות של "תיקים באפלה", או שמא "דירות באפלה". דירות קטנות ודחוסות, ישנות ומתפוררות שנראה כאילו קירותיהן לא פגשו מעולם במברשת צבע. והכול כדי לנגוע בחלום. דירה מסוג זה בפריפריה שלי הייתה עולה בקושי כמה מאות שקלים בחודש כולל ארנונה, חשמל, מים ושירותי כביסה (בשנה האחרונה האמירו מחירי הדירות למכירה ולהשכרה בארץ כולה). אבל בתל אביב? מדינה נפרדת. דירת חדר מעופשת ומכוערת יכולה להגיע לכדי אלפי שקלים בחודש, ותמיד יהיו לה שוכרים. מכעיס, אבל נכון (למרות שהמחירים מעבר למתחם שיינקין ואבן גבירול הרבה יותר שפויים).

בעלי הדירות מרגישים בנוח לעשות בשוכרים, כיד הדמיון הטובה עליהם. לא תרצה לשכור? "יבוא אחד אחר". התלוננת על דליפה? "נסדר אותה". מתישהו. כשיתאים לנו! קרה משהו לדירה? "תשלם אתה". הבלאי אינו סביר? ברור שלא סביר – לא סביר שדירה בלויה עד כדי התפוררות התקרה תחזיק מעמד במצבה הקיים. מישהו בדק את איכות הדירות? את חוזקן? את אישורן על ידי תו תקן מסוים? הרי דירות רבות מתפוררות ולעיתים לא ראויות למגורי אדם ובשורה התחתונה, מסוכנות.

מי ירים את הכפפה

האם לא ראוי שבמדינה מתוקנת
כישראל, מדינת חוק ומשפט, יוצע חוק כלשהו שיצמצם את כוחם האדיר הזה של בעלי הדירות? עד לאן יימתח הגבול? האם כל סכום בעבור השכרת הנכס הוא הגיוני, נכון או חוקי? אמת הדבר כי נכס הוא נכס, וככזה אעשה בו כרצוני, אך ישנם גבולות מסוימים גם לכך. מה בדבר סטודנטים שמגיעים כדי לרכוש השכלה גבוהה? המחירים הלא הגיוניים מונעים מרבים מלהגיע, ולכן נגישה בעצם רק לבעלי אמצעים.

קחו את ירושלים, לדוגמה. בבירת ישראל חל בשנים האחרונות שינוי ביחס העירייה וסטודנטים מקבלים סיוע בתשלום שכר הלימוד ושכר הדירה. נכון, ירושלים אמנם איננה תל אביב ותהום עמוקה מפרידה בין השתיים אך בכל זאת, על עיריית תל אביב ומדינת ישראל להקל על הסטודנטים המגיעים מבחוץ. ישנם מוסדות לימוד מבוקשים מאוד בתל אביב וסביבותיה שמיקומם היקר לא מאפשר לסטודנט הפוטנציאלי ללמוד בהם רק כי הוא אינו בן למשפחה ממרכז הארץ. לא יתכן שהוצאה ממוצעת של סטודנט תעלה על הכנסתו החודשית. המירוץ האינסופי אחר עבודה עם הכנסה סבירה שתממן שכר דירה, שכר לימוד, הוצאות שוטפות ואפילו בקבוק בירה אחד בחודש הוא פשוט בלתי אפשרי (סיזיפי ממש).

השאלה היא מי בכנסת ירים את הכפפה ויעלה הצעת חוק התומך בנו, הסטודנטים הצעירים המחפשים השכלה וחיים עירוניים בעיר הכי "צעירה" בארץ? הרי אנו אלו הקובעים את סדר היום התל אביבי, את פניהם של חיי הלילה התוססים שבה, את האווירה השונה הזו שממכרת. תחלופת הצעירים שהתקבצו בתל אביב וחלמו לאכול את העיר הזו אך בסופו של יום העיר אכלה אותם, חייבת לבוא לקיצה. הבקשה היחידה היא תמורה הולמת למחיר המופקע אותו אנו משלמים מדי חודש ולחילופין, מחיר הוגן לדירות הכל כך לא סבירות. הבעיה הקולקטיבית הזו לא תיפתר אלא אם כן נציף אותה כלפי מעלה, לעירייה, לממשלה ולכל מי שרק יהיה מוכן לשמוע.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. תל אביב
אני 25.11.2009
 
 
2. שחקת אותה
Aviv Hagay 25.11.2009
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©