הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אסון אופנתי
 
מור הדר מתפללת לאלוהי האופנה שיחזיר את הביטוי העצמי לבגדים, ואז לפחות נוכל לנחש מרחוק מי מתקרב אלינו
מאת מור הדר | 02.12.2009
 

עם יד על הלב, אתם זוכרים את הימים בהם תל אביב נחשבה מעוז האינדיבידואל? סמל לביטוי עצמי מוחצן וקולני? סימן לפתיחות מחשבתית? ובעיקר, המקום היחיד בארץ שיקבל אותך כמו שאתה, בלי להדביק תוויות בכוונה תחילה ומבלי לשפוט יתר על המידה? כי ביקורת הייתה כאן תמיד, אבל הקיץ האחרון הביא איתו תופעה מיוחדת ובלתי נסבלת: גל של אנשים שנראים אותו דבר, מתלבשים אותו דבר ואם לדייק - נערות צעירות ונשים בשלות שלא חושבות פעמיים לפני שהן לובשות בדיוק, אבל בדיוק, את מה שהחברה או האחות שלהן לובשת.

פעם היה כאן אחרת. מספיק היה לשבת על ספסל בשדרות רוטשילד בצהרי היום, ולהביט בהולכים ושבים, כשכל אחד מהם לבוש בסגנונו האישי והמיוחד. ניתן היה לנחש מי עובד איפה, מה היא למדה, למי הוא הצביע בבחירות האחרונות (אם בכלל), איפה הוא נולד, מתי היא עברה לתל אביב וכמה זמן הוא טבעוני. לאנשים הייתה אמירה בבחירת כל פריט, בלי פוזה או השתדלות יתר - אנשים נשמו דרך הבגדים, גם אם לא התכוונו לכך.

אז איך, לעזאזל, עונת קיץ אחת הפכה את כל הנשים בתל אביב להעתק מדויק לדמות שלבושה חצאית בלון שמורמת עד קו החזה, הנושקת לגופייה קטנה? הקיץ האחרון הביא לאסון אופנתי. כל רשת וכל חנות אופנה לא ויתרו וחלקם אף הגדיל לעשות כשיצר את המראה כולו בשמלה מוכנה מראש - רק לשים ולצאת מהבית. לים, לעבודה, למסיבה או לסבתא ביום שישי. נו באמת, השאלה היא מתי בדיוק מתכוונים להפסיק עם כל העניין המבזה הזה?

ישנם טרנדים של אופנה שעדיף היה אם הקודקודים ב"ווג" היו חוסכים מאיתנו
 

הייתי רוצה להאמין שדברים יכולים להשתנות, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שאנחנו עם שאוהב להעתיק, ניזון מחיקויים. בין אם זה פליט ריאליטי שהודח מאיזה אי נידח או אמן מוערך, שסוחף אחריו ביתר כריזמה עדר של אוהדים עיוורים, שכדי להיות מושא הערצה כמוהו, דואג להיראות כמוהו. לא ניתן להתעלם מכך שהתופעה הזו מביאה עמה חוסר מודעות עצמי משווע. הרי זה צריך להיות ברור שאם את לא מטר שמונים עם רגליים עד אילת, את פשוט לא יכולה להיכנס ללוק הנוראי הזה. 

מספיק חגגנו על מראה שנות ה-80 הלעוס שגם החורף מנסה להשתחל לרשתות האופנה, ועד כה לצערי, מצליח. רבותי, לא סוד הוא שהאופנה חוזרת על עצמה. במבט חטוף, כמה שנים לאחור תראו בדיוק מה שקורה כאן, כמעט בלי שינויים או חידושים. הכל אותו דבר וזה הגיוני ומובן. הרי כמה כבר אפשר לחדש? זה רק לא אומר שאי אפשר שלא להתחנן לאלוהי עולם האופנה שיגנוז מראות קשים!

ישנם כמה טרנדים חולפים שעדיף היה אם הקודקודים שם למעלה ב"ווג" או ב"אל" היו פשוט חוסכים מאיתנו, ותודה מראש. הכתפיות המנופחות, הטייצים עם הצבעים הבורקים, חולצות השק חסרות הצורה - אלו בהחלט מראות קשים שחשוב לטובת האנושות כולה לגנוז אחת ולתמיד. ישנם בגדים שצריך לשמור למסלול ההליכה בבריאנט פארק, ניו יורק, ולא כל מתלהבת מפלורנטין חייבת לאמץ לעצמה יחד עם עוד חצי מדינה.

כל שנותר לקוות הוא שיום אחד אנשים יתפכחו, יקימו צעקה ויבינו שמה שהם לובשים הוא מה שהם, לטוב ולרע. עם טעם או בלעדיו ובכל מידה שהיא. וכמו שאין שום הצדקה בעולם לשיכפולים גנטיים, כך גם בעולם האופנה, יש לבחון בצורה מדוקדקת מה אתה שם על עצמך לפני שאתה יוצא לרחוב. אנחנו חייבים לחזור לזמנים שבהם הבגד גם הביע דעה עבורנו לפני שהספקנו אפילו לפתוח את הפה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
10 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. מדוע כולן מתלבשות אותו הדבר?
קוקו שאנל 07.12.2009
 
 
2. סוף סוף
ללי 07.12.2009
 
 
3. תרבות העדר
מבקרת אופנה 07.12.2009
 
 
4. ואת מתלבשת עם אמירה ?!
נו באמת... 07.12.2009
 
אחת שכן הבינה
מי שלא הבין שלא יגיב 08.12.2009
 
 
5. ב ד י ו ק !
דניאל 08.12.2009
 
 
6. שאלה
ליאור 08.12.2009
 
 
7. מורי אני איתך!!!!
דנה 09.12.2009
 
 
8. ש-א-פ-ו
נועין :) 09.12.2009
 
 
9. אמת!!!
חני 10.12.2009
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©