הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מכוערים, קחו מראה
 
אפילו משחק שחמט וירטואלי באמצע הלילה עם הודי מוסלמי יכול להוביל למחשבות קיומיות. כשקופרווסר פגש את ניטשה
מאת חן קופרווסר | 06.12.2009
 

זה קרה בלילה של אמצע שבוע קריר וגשום במהלך משחק שח באינטרנט עם הודי מוסלמי. גדול הפילוסופים הפוסט מודרניים, פרידריך ניטשה, היה מחוויר לחלוטין ומתמלא בושה אילו רק היה בחיים ונמצא לידי. המשפט שנשלף ממוחי ושאצבעותי הקלידו באותם רגעים בשליפה, לא נפל ממשפטיו הגדולים והמפורסמים. סביר להניח שאני נוטה קצת להפריז בעוצמתו ובטיבו של המשפט, אך הוא ללא ספק גרם לי לחשוב על הרבה דברים.

מאחר ושיווקתי מספיק את המשפט, אגש לסיפור
.
לאחר משחק השח הראשון באינטרנט ביני לבין פריק שח אחר, הציע לי יריבי משחק נוסף, כנראה כדי לנקום את הפסדו. השעה הייתה כבר שתיים לפנות בוקר, ומכיוון שידעתי שאני צריך לקום מוקדם למחרת ושאשתי שונאת שאני לא במיטה בשעות האלו, הצעתי שאכן אתן לו הזדמנות לנקום, אך נקציב למשחק זמן קצר יותר.

הבחור האלמוני
, שניצח במשחק החוזר, היה המום שכל כך מאוחר ושאל אותי מאיפה אני. כאשר הבהרתי שאני מישראל הוא מיד הזדהה כהודי מוסלמי אך כאוהב ישראלים: "יש לי הרבה חברים יהודים", כתב. "בבקשה תהיה חבר שלי", הוא ביקש. "אתה שחקן שח מעולה", התחנף. "אני מת להגיע לישראל", הוא שיקר ובין לבין כתב שמכיוון שהוא מוסלמי, אני בטח לא אוהב אותו. בעוד אני מנסה לשכנע אותו שאין לי בעיה עם אף אחד, בטח שלא בגלל דת, גזע או לאום, יצא לי המשפט המדופלם: "מבחינתי כולם בסדר פרט לאלו שאינם חושבים כך".

מבחינתי, כולם בסדר פרט לאלו שאינם חושבים כך
תצלום : צחי סרפיאן

אז זה המשפט? "למה עשית מזה כזה עניין", אתם בוודאי תוהים. ראשית, כדי שתמשיכו לקרוא לפחות עד כאן. שנית, ואף חשוב יותר, כדי שתבינו עד כמה המשפט הזה הוא מסובך, מעניין וקשור לכל אחד מאיתנו. "מבחינתי כולם בסדר פרט לאלו שאינם חושבים כך", נראה משפט לא מורכב. לכאורה, המשמעות היא שאני אוהב את כולם פרט לאלו שלא אוהבים את כולם. עד כאן פשוט, אך הבעיה היא שברגע שאני לא אוהב את אלו שלא אוהבים את כולם, אני בעצמי כבר לא אוהב את כולם. נשמע לכם מסובך כמו לשכנע ישראלי לעמוד בתור כמו בן תרבות? אפשט: אם אני לא אוהב את כולם, ואני לא אוהב את מי שלא אוהב את כולם, אני גם לא אוהב את עצמי.

אם כן, מהמשפט הנאיבי אותו היללתי, משפט שכל אחד היה שמח להגיד על עצמו, ניתן להסיק שאנחנו לא אוהבים את עצמנו. כעת חלקכם ודאי תוהה, "מה הוא רוצה? אני אוהב את עצמי מאוד ואני גאה בכל מה שאני עושה", אך הנה חדשות בשביל הספקנים, אילו הייתם רואים את עצמכם מנקודת המבט של מישהו אחר, לא בטוח שהייתם אוהבים את מה שאתם רואים. המחשה פנטסטית לדברים שכתבתי היא שיחה בין שתי סטודנטיות שעובדות כנציגות שירות שהייתי עד לה לאחרונה.

סטודנטית א': "המנויים שמתקשרים כל יום למוקד הם בדיוק הדוגמה המושלמת לישראלי המכוער שחושב שהכול מגיע לו, ומרשה לעצמו להתנהג בשיא החוצפה. הם אפילו לא נותנים לי לסיים משפט".

סטודנטית ב': "צודקת, אבל עדיין חייבים לתת שירות טוב". לאחר דקה הן עברו נושא.

סטודנטית א': "כשאני טסתי לטורקיה ושלחו אותי לחדר קטן במלון, לא זזתי להם מהלובי (בנקודה זו היא הגבירה את הקול) עד שהעבירו אותי לחדר גדול יותר כפי שהובטח לי בארץ. כשאמרו שזה ייקח כמה שעות, אמרתי להם שברגע זה אני רוצה להיכנס לחדר גדול ומרווח ולא...".

סטודנטית ב': "כשלי היה מקרה ממש דומה ניסיתי לצלצל לחברת הנסיעות מהטלפון הסלולרי שלי. עשר פעמים ניתקו אותי ואף אחד לא הסכים לתת לי מנהל. הייתי תקועה לגמרי".

ניצל קומבינות

השאלה אם סטודנטית א' צודקת, כמו השאלה אם מנויים שדורשים הרבה צודקים, איננה רלוונטית. מה שכן חשוב ובולט לעין בשיחה הזאת הוא חוסר היכולת שלנו לבחון את עצמנו מנקודת המבט של מישהו אחר, וקלות הדעת בה אנחנו שופטים אחרים. הרי ברור שסטודנטית א' התנהגה בדיוק כפי שהיא טוענת שמתנהגים אותם "ישראלים מכוערים" אך ספק גדול אם היא שמה לב לכך.

ובכן, בפעם הבאה שאנחנו רואים מישהו מתנהג כמו הישראלי המכוער, יש לזכור מספר דברים קריטיים: הראשון: היכולת שלו (ממש כמו שלנו) לשפוט את עצמו שואפת לאפס, ולכן הוא לא ממש מבין את התנהגותו באותו רגע. השני: קלות הדעת בה אנו נוטים לשפוט אחרים ולהכליל היא עצומה, ולכן יש לעשות כל מאמץ כדי לא לשפוט את האחר במהירות, וכמו כן, לנסות להבין מה מניע את התנהגותו והשלישי הוא להיזכר במקרה בו אנחנו התנהגנו בעצמנו בצורה לא נאותה כלפי מישהו אחר או בהתנהגות כלשהי שאנחנו לא גאים בה. מי שלא מצליח להיזכר, שיעיף שוב מבט בסעיף הראשון.

הרי מי מאיתנו לא עקף בתור, התנהג בצביעות, חתך בכביש, שיקר, צעק על נציג שירות על לא עוול בכפו, מיהר להאשים, דרש פיצוי על שטות, עבר ברמזור אדום, התנהג בחוסר כבוד, ניצל קומבינות וזרק מסטיק מהאוטו? כשאנחנו מקללים את האחר וכועסים עליו בגלל אחת מההתנהגויות הללו, אנחנו למעשה מקללים את עצמנו. כמובן שאין הדבר מצדיק התנהגויות כאלו, אך יש לזכור שכמעט כולנו באותה סירה. בודדים הם הצדיקים. הלוא אם התנהגותו של כל אחד מאיתנו הייתה מונעת מהשאלה "האם הייתי מעריך את ההתנהגות הזו לו הייתי רואה אותה מהצד"? במקום "אתנהג באופן שהכי ישתלם לי", בשלב מסוים העולם היה הופך לאוטופיה חברתית.

המשפט "מבחינתי כולם בסדר פרט לאלו שאינם חושבים כך" עזר לי להשתפר כבן אדם. בנוסף, לאחר הניתוח של המשפט הזה נולד משפט חדש "מבחינתי כולם בסדר ואני מאושר שאינני מאלו שלא חושבים כך". מעניין מה ניטשה היה אומר.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. יופי של תמונה
שמרית 24.03.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©