הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דגים באקווריום
 
למרות שהיא מאוד אוהבת ריאליטי, ענבר בר-יהודה מנסה אבל לא מצליחה להבין את המכורים ל"האח הגדול"
מאת ענבר בר-יהודה | 07.12.2009
 

החברים שלי כבר למדו על בשרם שישנם שלושה דברים שאני הכי שונאת בעולם: כשמעבירים לי את השירים ברדיו, כשמנסים להסביר לי בצעקות איך לנהוג באוטו, והגרוע מכול - כשמאחרים לי. אולי משהו דפוק אצלי, אבל אני לא מסוגלת שיקבעו איתי שעה ויאחרו. ואני לא מדברת על איחור אופנתי של חמש עשר-דקות אלא על 40 דקות איחור!

לכן, חברי הטובים ביותר, זוכים למטר צעקות סוער ש"כדאי להם מאוד שהסיבה שהם נתנו לי להמתין לבואם כל-כך הרבה זמן תהיה מוצדקת". כל השאר שעדיין לא ראו אותי בשלל מצבי שטות מגוונים (וישנם לא מעט כאלה) פשוט זוכים ליחס קריר ולשאלה פשוטה: "מה קרה, אני מקווה שהכול בסדר?" לכן, כשלאחרונה מישהו איחר לי ב-40 דקות הופתעתי לגלות שהסיבה לכך הייתה צפייה ב"האח הגדול" בערוץ 20.

איך קרה שהתוכנית הזאת הפכה למרכז חיינו? אני יכולה להבין את הערצה העיוורת לריאליטי באשר הוא, כמכורה אדוקה לטראש טלוויזיוני אמריקאי, אהבתי לריאליטי גדולה ויש שיגידו אף מוגזמת אבל כשזה נוגע ל"האח הגדול" אני נשארת חסרת מילים (או הבנה). כשהתוכנית שודרה לראשונה בהולנד ב-1999 היא הפכה מיד ללהיט ותוך זמן מועט קצרה הצלחה דומה בכמעט 70 מדינות. למרות שוני מסוים בדקויות של הפורמטים בין הארצות (עם או בלי משימות לדיירים, תוכנית פעם בשבוע או יותר) הקונספט נשאר זהה. המפיקים בכל העולם טענו שמדובר בניסוי חברתי דמוגרפי אשר בוחן כיצד אנשים יגיבו למגורים בבית סגור עם אנשים שמחוץ למעגל החברתי שלהם.

איך אפשר להגדיר כמציאות, מה שמתחזה לניסוי חברתי? אסי עזר וארז טל
 

בספטמבר 2008 נפל דבר בישראל, "קשת" החלה לשדר את "האח הגדול", ובכך הצטרפה לטרנד המציצנות העולמי. אולם מציאות לחוד וריאליטי לחוד, אני לא מבינה איך בדיוק אפשר לקרוא לדבר הזה שמתחזה לניסוי חברתי כלשהו מציאות. דגים באקווריום לא יודעים שהם דגים באקווריום, ולכן, כשדופקים להם על הזגוגית הם נבהלים. לעומת זאת, ש"האח הגדול" מכניס את הדגים, סליחה את הדיירים לבית, הם מפסיקים להיות אנשים, והופכים להיות דמויות, שלרוב מתויגות עוד הרבה לפני הכניסה לבית.

לרוב תוכניות הריאליטי ישנה מטרה - לשרוד על אי בודד, להיות דוגמנית העל הבאה, לרוץ מסביב לעולם ולספוג תרבויות כדי לקבל כסף, ומה פה? מה החידוש? יושבים חבורה של אנשים, שמדי פעם דופקים להם על הזגוגית של האקווריום והם מגיבים. אפילו בגרסה הישראלית המוקדמת יותר (מישהו אמר "פרויקט Y"?) הייתה מטרה, אומנם היה ברור שהרצון של המשתתפים להפוך לדוגמנים/זמרים/שחקנים הוא לא העניין המרכזי, אבל לפחות הייתה מטרה מלבד לזכות בכסף. באמת שניסיתי, צפיתי עד עכשיו בעונה השנייה (או השלישית אם מחשיבים את גרסת ה-VIP), ונראה שיותר מתמיד ההפקה ליהקה דמויות ולא אנשים. באמת שחבל עליהם, הולך להיות להם כל-כך משעמם, ואפילו אין להם חווה וירטואלית לטפח.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©