הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הרחובות כבר ריקים
 
למרות השם המוזר, חן בירנבוים חשבה שפסטיבל "חמשושלים" הוא סיבה נהדרת לקפוץ לעיר הבירה שכה אהובה עליה. ואיזה מפח נפש חיכה לה
מאת חן בירנבוים | 08.12.2009
 

"את באה ל"חמשושלים" ביום חמישי?" שאל אותי חבר. "חמשושלים?!", שאלתי, "מה זה?". בדיקה מהירה הבהירה כי מדובר בהפנינג ירושלמי של שלושה סופי שבוע שבהם מתקיימים אירועי תרבות במחירים שווים לכל נפש: שוק אקססוריז במועדון "המעבדה", תיאטרון רחוב בשדרות ממילא, אטרקציות במחירים נמוכים כמו החיזיון האורקולי החדש ב"עיר דוד" (30 שקלים), מבחר עצום של מסעדות עם תפריט זול במיוחד, יריד "שוטטות דירות" שכולל את בחירת הדירה היפה לשנת 2009 ואפילו 50 אחוזי הנחה בכל המלונות בירושלים הכוללים הטבות מיוחדות.

יש לי פינה חמה בלב לירושלים. יש בה אווירה מיוחדת שכבר בעליות של שער הגיא מעלה אצלי חיוך וגורמת לי לצפות בקוצר רוח להגיע לגשר המיתרים שיתגלה בסוף הסיבוב. קצת קשה להסביר את ההרגשה הנפלאה ששוטפת אותי בכל פעם שאני נכנסת לעיר, אל מול העצבות הלא ברורה שתוקפת בכל פעם שאני עוזבת אותה בחזרה למרכז הסוער. זה פשוט קורה, וההכרה בכך, לצד המבחר המזמין של האטרקציות, הבהירו באופן חד משמעי שברור שאני נוסעת ל"חמשושלים".

אז לקחתי חופש מהעבודה, קבעתי עם חברה טובה הנמצאת בעיצומו של תהליך חזרה בתשובה שתבוא איתי. סיכמנו שאני אשמע הרצאה של רבנית, והיא בתמורה תתלווה לטיול ברחבי ירושלים כדי לנסות לחוות את הפסטיבל. הגעתי למדרשה שלה, הקשבתי להרצאה קורעת מצחוק של הרבנית ימימה מזרחי על פרשת השבוע, ברוח נשית, ולאחר מכן גררתי את החברה איתי לטיול הלילי. השעה הייתה עשר בלילה ואני, שמעולם לא הייתי בשדרות ממילא, ציפיתי להמולה המובטחת בקוצר רוח. אך כבר בכניסה התאכזבתי לראות שחוץ מחנות של קרוקס ושלוש מסעדות אין אפילו חנות אחת פתוחה, שלא לדבר על כך שלא היה זכר לתיאטרון הרחוב. "איזו חוצפה!", חשבתי לעצמי, "הבטיחו תיאטרון רחוב ובמקום זה אין כלב ברחוב!".

הבטיחו תיאטרון רחוב ובמקום זה אין כלב ברחוב. חמשושלים
 

חברתי הרגיעה אותי ואמרה שכנראה הגענו מאוחר מדי והציעה שנלך לאכול סושי באחת המסעדות הפתוחות. הגענו אל המארחת בכניסה, שחייכה יפה ושאלה: "בחוץ או בפנים?", "סושי!" עניתי ללא היסוס. החיוך מיד נמחק מפניה והיא הסבירה (לאכזבתי) שאת בר הסושי הם כבר סגרו. החלטתי להתעלות על האכזבה, שכן, באתי לחגוג בפסטיבל ולא יכול להיות שבפסטיבל סוגרים את המסעדות כל כך מוקדם, והחלטנו לחפש מסעדת סושי אחרת. פניתי לאלוהי ה-GPS של הנייד שלי וגיליתי את האור - במרחק 140 מטר משם ישנה מסעדת סושי במלון "מצודת דוד". התרצתי והוריתי לו לקחת אותנו לשם ויפה שעה אחת קודם.

בכניסה השומר חייך חיוך יפה ומוּכר (אחיה של המארחת מהמסעדה, חשבתי) ושאל: "לאן פניכן?", "לבר הסושי!" עניתי בחשש מה. "קומה שנייה בדיוק מעלי" הוא כיוון. נכנסנו ונדהמנו מהגודל והיופי של המלון. הסתכלנו סביב וגילינו את בר הסושי הנכסף. ניגשנו לתפריט ונדהמנו מהמחירים המופקעים. הבנתי שגם הפעם נפלנו.
מהר מאוד התעשתנו והחלטנו לפנות לעמק רפאים, שם בטוח נמצא מסעדת סושי שתגאל אותנו מהרעב. הצצה חטופה בשעון גילתה שהשעה כבר אחת עשרה בלילה ובחישוב מהיר, נוכל להגיע לשם תוך 25 דקות. התחלנו לצעוד. בדרך תהיתי, איפה בדיוק מתרחש הפסטיבל הזה? הבטיחו מופעי רחוב, מסעדות פתוחות, ממש עיר ללא הפסקה. שהרי בפסטיבלים בתל אביב דוגמת "לילה לבן" הכול באמת פתוח והעיר שוקקת חיים ופה בירושלים, אנחנו הולכות ברחובות שוממים! קיוויתי שכשנגיע לעמק רפאים המצב ישתפר.

הגענו למועדון "המעבדה", (ה"בארבי" של ירושלים), השעה כבר אחת עשרה וחצי וחברה שלי אמרה, שאולי כדי שנוותר על הסושי וניכנס לפני שיהיה מאוחר מדי וגם שוק האקססוריז ייסגר. כשהגענו לקופות, התברר שההופעה הסתיימה לפני כמה דקות, החלטנו שקצת קניות אולי ירוממו את מצב הרוח העגום. שילמנו בקופות 9.90 שקלים ונכנסנו לתוך ה"מעבדה". הסתכלנו ימינה, הסתכלנו שמאלה, והבנו ש"שוק האקססוריז" המדובר, מונה לא יותר מעשרה דוכנים של מעצבים צעירים שמנסים למכור את מרכולתם במחירים מופקעים, כמו קשת לשיער במחיר סמלי של 70 שקלים. הסתכלנו זו על זו והתחלנו לצחוק. עד שסוף כל סוף מצאנו משהו שיכניס אותנו לאווירת ה"חמשושלים", גם הוא מתגלה כאכזבה אחת גדולה.

כשחברנו לזוג חברים, הם סיפרו לנו שהחזיון האור קולי ב"עיר דוד" פשוט מדהים ומנגד אנחנו סיפרנו על שרשרת האכזבות שלנו. ביחד איתם החלטנו לצעוד לכיוון המדרחוב של ירושלים, אולי משם תבוא הישועה. כמובן, שגם שם לא מצאנו יותר מדי פסטיבל, חוץ משתי להקות נוער ואישה לבושה גלימה שמנגנת על נבל. תרבות לא הייתה שם. בדרך הביתה, תהיתי אם הכתבה שקראתי אודות הפסטיבל פיתחה אצלי ציפיות גדולות מדי או שאני לא הבנתי נכון את מהות האירוע שלשמו התכנסנו. מה שבטוח, אני ל"חמשושלים" לא חוזרת!

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. לפני שיוצאים לטייל
יאצק 09.12.2009
 
 
2. מסכימה עם כל מילה
סופי 10.12.2009
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©