הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עיר האלוהים
 
עד שראתה את הסרט "עג'מי" חשבה רותם משען שיפו היא רק האחות השקטה של העיר ללא הפסקה. עכשיו כשהמיתוס התנפץ לנגד עיניה, היא בטוחה שזה יקרה גם לכם
מאת רותם משען | 09.12.2009
 

בעיני רבים יפו נחשבת לקסומה, ייחודית ועתיקה. בניגוד לתל אביב הסואנת היא מציעה אורח חיים מעט שונה. היהודים שבה גרים, כך נראה, בשכנות טובה לתושבי המקום הערבים. בחלק מהמקומות המחיה זולה, חוף הים בוסרי, בתי הקפה קטנים, הרחובות ציוריים, המסעדות אותנטיות וכמובן השוק הצבעוני המפורסם שלה "שוק הפשפשים" הידוע במציאות המיוחדות והמשתלמות שלו.

הסרט "עג'מי" חושף את הצופה בו לצד חדש המנוגד לתדמית הרומנטית הזו שנוצרה סביב יפו במרוצת השנים. הוא מגולל את סיפורם הקשה של תושבי שכונת עג'מי ביפו, ואת חיי הפשע המסתתרים מאחורי ריח המאפיות השכונתיות, ואינם חשופים לעיני כל. השכונה, שהוקמה באמצע המאה ה-19, הפכה עם השנים לאחד ממרכזי הפשע והעוני הגדולים ביפו. שגרת יומם של תושבי המקום מוצגת בצורה אלימה הצבועה בדם נקמה, ומלבד היריבויות הפנימיות בין ערביי יפו, מוצגים גם קציני המשטרה שמנסים לשמור על הסדר.

אין ב"עג'מי" שחור ולבן. טובים ורעים. הדמויות משכנעות עד כדי כך שניתן לחשוב שמדובר בסרט דוקומנטרי והקלוז-אפים המרובים מקרבים את הצופה אליהן, וגורמים לו להזדהות עימן. העלילה פונה לרגש של הצופה ומביאה משהו שונה, אמיתי, ומרגש עד כדי דמעות. למשל, היה תיאור הסיפור מראות עיניו של נער צעיר בשם נאסרי (פואד חבש) שאחיו מסתבך בפשע עם האנשים הלא נכונים ותוך כדי הסצנות הוא מתעד את הדמויות הראשיות בציוריו, בצבעי שחור-לבן. צד נוסף ושונה לחלוטין הוא סיפורו של דנדו (ערן נעים) אחד מקציני המשטרה הנלחמים בפשיעה ביפו, המתאר את ההתרחשויות מהצד היהודי ומעבר לתחושותיו הפנימיות, משתתפים בו בני משפחתו.

אלוהים לא נמצא וחלומותיהם של הילדים לא יתגשמו לעולם. עג'מי
 

אחד המרכיבים החשובים והבולטים בסרט הוא הצילום שנעשה על ידי בועז יהונתן יעקב. הסצנות מצולמות ביפו והתסריט מבוסס על מקרים אמיתיים. אופן צילום הדיאלוגים מוסיף לתחושת המציאות, וחושף לעיני כל את החיים הפשוטים של ערביי יפו. אין שום ניסיון ליפות את השחקנים ואת האתרים המצולמים בו, ונראה שיש בכך רצון להראות לצופים מה מתרחש שם באמת.

להראות את רמת הפשיעה הגבוהה, את רמת החיים הירודה ואת יחסם של היהודים לערבים
. בתור ישראלית המתגוררת בתל אביב, קשה לי עדיין להאמין שאכן קיימת כזו רמה של עוני ופשיעה בארץ בכלל וביפו בפרט. מאוד נוח לנו להאמין שבימינו המשטרה מחמירה בניסיון להפחית את מקרי הפשע והאלימות, ושהעוני אינו ברמה כפי שהוא מוצג בסרט. אך הצפייה ב"עג'מי" רומזת כי המצב כלל איננו כזה.
 
ולכן אין זה פלא שהסרט קיבל שבחים ממבקרי קולנוע רבים שאף השוו אותו לסרט הברזילאי המשובח "עיר האלוהים", שגם הוא מתאר פרבר עני ואלים בריו דה ז'נרו, מרבית שחקניו אינם מקצועיים ועלילתו מבוססת על סיפורים אמיתיים. הדמיון הרב בין הסרטים רב יותר כשמבינים כי גם ב"עג'מי" כמו ב"עיר האלוהים" אלוהים לא נמצא וחלומותיהם של הילדים לא יתגשמו לעולם.

חלק מהקסם והייחודיות נובע משיתוף הפעולה הנדיר בין במאי יהודי (ירון שני) לבמאי ערבי (סכנדר קובטי) שגם משחק בסרט שהצליחו לנפץ את המיתוס הרומנטי והציורי שהסתיר את הפשע והעוני הקיים ביפו ולהביא לנו, הצופים, עומק ואמת. לכן אחרי שזכה בחמישה פרסי "אופיר" אני מחזיקה אצבעות ל"עג'מי" ומאחלת לו שייבחר לרשימת המועמדים הסופית בקטגוריית "הסרט הזר הטוב ביותר" של טקס האוסקר 2010.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
8 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. אהבתי :)
הילה 13.12.2009
 
 
2. אנונימי
רבקה 13.12.2009
 
 
3. יפה יפה ..
מ.א 16.12.2009
 
 
4. רותם המהממת
מעריץ אלמוני 16.12.2009
 
 
5. איזה כתבה!
... 17.12.2009
 
 
6. אחלה כתבה
מירי 10.01.2010
 
 
7. אני כותב לשני עיתונים מהגדולים בארץ
מהתחום 10.01.2010
 
 
8. מהממממממם
Lihi 23.03.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©