הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הזיגוג בסדר?
 
היא התחילה כמלצרית באולם אירועים, המשיכה לקפה שכונתי וברחה מהפלצנות במסעדת יוקרה. יפעת בצלאל סיימה מתנשפת מסלול טירונות של מלצרים עם כאבים בגב וחיוך על הפנים
מאת יפעת בצלאל | 11.12.2009
 

אין ספק שרגע ספירת הטיפים בסוף יום העבודה הוא קריטי. המלצרים מתגודדים סביב אחראי המשמרת, מתלחששים וזורקים מספרים לאוויר. "היום זה בטח פחות מעשרים שקלים לשעה...", "הלקוחות היו על הפנים...", ישנם כאלה שמזכירים את תשלום שכר הדירה שקרב ובא או את הצימר לצפון שצריך להתחיל לחסוך אליו. אני די מבינה את הלחץ הזה. כשמדובר במלצרות, אחת מהעבודות הכי נפוצות בקרב הסטודנטים, אין לדעת מה יביא יום (או לילה). בתור מי שהמלצרות מתנוססת בהוד והדר על קורות החיים שלה, אני יכולה לומר שזאת עבודה בכלל לא קלה, אבל דווקא כשלא קל, עמוס וקשה, זה גם משתלם.

מניסיון, למלצרים (או למלצריות, במקרה הזה) ישנן המון שיטות לא שגרתיות להוציא מהסועדים עוד כמה שקלים לטיפ.חלקן יבחר בשיטת המחשוף (שעובדת בדרך כלל על גברים, אין מה לעשות, המצב הנגדי ייתן תוצאה הפוכה לגמרי), חלקם יהיה חייכן עד כאבי לסת ממושכים, וירוץ ברחבי המסעדה כדי למלא אחר כל בקשה של הלקוח, חלקם יבחר להיות אדישים אבל לא ישכח להוסיף מדבקת סמיילי על החשבון וידגיש בטוש זוהר את המשפט: "לא כולל שירות" שחלילה הלקוחות לא ישכחו.

תוך שבוע ידעתי איך כל אחד רוצה בדיוק את הקפה שלו
תצלום : sxc

את קריירת המלצרות שלי התחלתי בגיל 17 באולם אירועים יוקרתי, שייזכר לשמצה בכל פעם שאני מרימה משהו כבד ומתלוננת על כאבים בגב. לא ייאמן כמה סחבתי שם, משהו כמו עשרים צלחות ביד אחת ושלושה בקבוקים בשנייה, ותכפילו את זה במנה ראשונה, עיקרית וקינוח. תמיד ידעתי לזהות את ה"דודה" הצדיקה של כל שולחן, זאת שתדאג בסוף האירוע לאסוף מכולם כמה שקלים ולתת ל"ילדה המסכנה" טיפ שיממן את טיפולי הפיזיותרפיה שמחכים לה בפינה, אותה דאגתי לפנק לאורך כל הערב, (למעשה לא נדרש הרבה - סודה כל שעה עגולה, ושהעוף יהיה שרוף טוב טוב).

אחרי השחרור מהשירות הצבאי החלטתי לעלות ברמה לעבר סצנת בתי הקפה השכונתיים של תל אביב. התוצאה הייתה עגומה: תוך שבוע כבר ידעתי אילו לקוחות מגיעים ומתי, איך כל אחד רוצה את הקפה שלו, מה לא לשים בסלט אבל מה כן להוסיף בטוסט. כל אחד ודרישותיו. לא רק שהשעמום חגג, גם נאלצתי לוותר על כל צהרי יום שישי - היום הכי עמוס של בתי הקפה (יודע זאת כל אחד שקורא לעצמו מלצר) ולהתבכיין שבעצם אני יכולה להיות בים עכשיו במקום להגיש ארוחות בוקר! השכר היה נמוך, וכך  מדד הדיכאון שלי.

הזמן חלף והבנתי שכנראה את הכסף האמיתי, אני ארוויח רק במסעדות היוקרה. אלו שבהן הלקוח תמיד צודק גם כשהוא לא. המלצרית לבושה בלבן שלא יתלכלך לעולם, פותחת ללקוחות את היין תוך כדי הסבר על הבציר של אותה שנה. ואיך לא, גורפת לבסוף את הרווחים של חשבון עם לא פחות משלוש ספרות. אז החלטתי לנסות אחת כזאת. הספיקו לי שתי התלמדויות במסעדה פלצנית כדי לברוח משם במהירות הבזק. כן השכר מהטיפים היה טוב, אבל לא השתלם לעומת השירות הפלצני שנאלצתי לתת. עם ביטויים כמו: "איך הטפנד"? "הזיגוג מספיק"? "האם אהבת את סלט עלי הגינה שלנו"? מצטערת, זאת לא אני.

מאז ועד היום אני גאה בעובדה שאני כבר מכירה את כל סוגי הטיפוסים, התלונות, מי ייתן עשרה אחוז שירות, ומי יהיה מספיק נדיב וייתן 20, ועל כל לקוח מעורר זעם יש לי סיפור די דומה מהעבר. זה לא גורם לי לא להתעצבן לפעמים, אבל לפחות אני לא מופתעת כל פעם מחדש מהחוצפה הממש לא נדירה שלנו, הישראלים. אי אפשר לדעת למה לצפות בסופה של משמרת קשה, זה יכול לאכזב או אולי להפתיע. אבל כמו בכל מקום עבודה, אין כמו להיות מוקף באנשים טובים, הנהלה תומכת ותפריט עובדים מפנק אף פעם לא מזיק. זה הופך את העבודה להרבה יותר קלה, וגם משמרת מהגיהינום תוכל להיגמר בחיוך. ומסר קטן ללקוחות: רק עוד כמה שקלים, לא יקרה כלום.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
9 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. כל כל נכון
מור 13.12.2009
 
 
2. אוי כמה שאת צודקת
חן בירנבוים 13.12.2009
 
 
3. מקסים
עוז 13.12.2009
 
 
4. מאמי שלייי
שאקי 13.12.2009
 
 
5. תגובה ראשונה לטור ראשון
רחלי אנקר 13.12.2009
 
 
6. אני מהנחמדים! משאירה טיפ נחמד :-]
רינת 13.12.2009
 
 
7. עם הפנים לעתיד
דוד של יפעת 13.12.2009
 
 
8. תודעת הטיפים
דודה של יפעת 15.12.2009
 
מי את???
דוד של יפעת 08.02.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©