הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אספסוף אכזרי
 
מגיפה שהפכה את חצי האנושות לזומבים ואת החצי השני לארוחת הצהריים שלה, משתוללת ב"ברוכים הבאים לזומבילנד”. זוהי קומדיה שחורה משעשעת וחכמה, רוויה בהומור עצמי על סרטי אימה וביקורת נוקבת על הקפיטליזם
מאת סופי אבישי | 27.12.2009
 

אני ממש לא הטיפוס שאוהב סרטי אימה. לא תתפסו אותי בטעות צופה באחד מסרטי "המסור". מאז הלילה טרוף השינה שבו חששתי שרוחה של ילדה שטבעה תצא ממסך הטלוויזיה שלי, השתדלתי להתרחק מהסוגה הזאת. כך שלמזלי בסרט "ברוכים הבאים לזומבילנד" אין כמעט קטעים מפחידים. כקומדיית אימה הוא נועד לשעשע, אך מצליח לעשות הרבה יותר מזה.

העלילה הלא צפויה ורווית
ההומור האינטליגנטי והשנון הופכת אותו ללא עוררין לסרט קאלט. כמו בהרבה מקרים אחרים, גם כאן הבריטים עשו זאת קודם. ב-2004 יצא לאקרנים "מת על המתים" ("Shaun of the Dead"), פרודיה בריטית לסרט הקלאסי של ג'ורג' רומרו מ-1978  "שחר המתים". הסרט, שעסק בשני לוזרים מעיירה קטנה המנסים להציל את משפחתם וחבריהם ממגיפת הזומבים, נחל הצלחה עצומה. התשובה האמריקאית יצאה אפילו מוצלחת יותר.

"ברוכים הבאים לזומבילנד" מתחיל לאחר שהמגיפה העולמית "הפרה המשוגעת" הפכה את חצי האנושות לזומבים חובבי בשר אדם ואת החצי השני לארוחת הצהריים שלהם. רק מעטים נותרו בחיים ונמצאים במלחמה מתמדת לשרוד יום נוסף על פני האדמה. אחד הגיבורים הוא חנון חרדתי ונוירוטי המכונה "קולומבוס" (ג'סי אייזנברג) שהצליח לשרוד הודות לרשימת חוקים שקבע לעצמו עליהם הוא מקפיד באדיקות, כגון "וידוא הריגה", "אל תהיה גיבור" ו"חגור חגורת בטיחות".

הסרט אינו מלנכולי לרגע, למרות המצב בו נמצאים הגיבורים. "ברוכים הבאים לזומבילנד”
 

במסעו הוא פוגש את "טלהאסי" (וודי הארלסון) שהוא למעשה ההיפך הגמור שלו. טלהאסי הוא "רד-נק" דרומי טיפוסי וחובב עוגיות "טווינקי" שמוצא עונג בחיסול זומבים. אל השניים מצטרפות שתי אחיות חכמות, שגם הן, כמו טלהאסי וקולומבוס, קרויות על שם הערים מהן באו, ויצ'יטה (אמה סטון) וליטל רוק (אביגייל ברסלין). הן מצליחות לשרוד בשל העובדה שהן בנות שיודעות (וגם יכולות) להשיג כל מה שהן רוצות.

למרות שהבימאי רובן פליישר, שזהו סרטו הראשון, טוען כי בסך הכול כוונתו הייתה לבדר ולהצחיק, אי אפשר שלא לקרוא את היצירה שלו בהקשר של אבותיו הקדמונים. הסוגה הקולנועית של סרטי האימה נחשבה בתחילת דרכה לחלק מהתרבות הנמוכה, אך למעשה, היו אלה סרטים מחתרתיים רדיקליים שנלחמו בממסד הקפיטליסטי. עם השנים, בדיוק כמו הרוק'נרול, ההיפ-הופ ואפילו הסמים, הם הפכו מאנדרדוג למיינסטרים.

רומרו, הנחשב לממציא "זומבי-אפוקליפסה", יצר שני סרטי זומבים דלי תקציב שנתפסו כמהפכניים בגלל המסרים הפוליטיים שלהם. "ליל כל המתים" שיצא לאקרנים ב-1968 עסק במתים הקמים לתחייה ומאיימים על המוסד המשפחתי. הסרט אמנם היה באיכות נמוכה ועם תסריט לא מלוטש, אך בעל קשר ישיר למלחמת וייטנאם, כאשר שדה הקרב היווה השראה לסצנות המוות שבו.

עשר שנים מאוחר יותר הוא יצר את "שחר המתים", שזכה להערכה הרבה יותר גדולה בקרב המבקרים והצופים. גם בסרט זה, מגיפה שסיבתה אינה ידועה הופכת את האנשים לזומבים רעבים לבשר אדם והשורדים מתבצרים בקניון בזמן שהזומבים עטים עליו לכלותיהם. הביקורת הייתה כמובן נגד תאגידי הענק האמריקאים ותרבות הצריכה המערבית ההופכת את האנשים לזומבים חסרי בינה הפועלים על פי אינסטינקטים בלבד. מעבר לארבעת ההמשכים, זכה הסרט לגרסאות ופארודיות נוספות שהתבססו עליו, ביניהן "28 ימים אחרי" ו"אני אגדה" בהם שודרגו הזומבים והפכו מהירים יותר ואנושיים פחות.

הומור אינטליגנטי ושנון שהפך אותו ללא עוררין לסרט קאלט. "ברוכים הבאים לזומבילנד”
 

גם המתים-חיים של פליישר מהירים הרבה יותר מאלה של רומרו. הם עדיין מזכירים בני אדם בצורתם החיצונית ובבגדיהם המערביים, שמגלים את הסטטוס החברתי אליו השתייכו פעם, אך הם איבדו כל סממן של אינטליגנציה, רגשות ויכולת דיבור, ובעצם כל מה שמבדיל בני אדם מבעלי החיים. העולם אליו נחשף הצופה בהתחלה הוא מה שנותר מארה"ב לאחר האפוקליפסה הזומבית. הסרט לא מענה אותנו בהסתגלות של הגיבורים לשינוי הפתאומי במציאות וחורבנה של המדינה. נפילתו של הקפיטליזם והשתלטותה של האנרכיה מועברים במצגת תמונות סוריאליסטיות בליווי השיר
"For Whom the Bell Tolls" של מטאליקה.

ניתן לראות אדם הבורח ממכונית מתפוצצת כשמזוודה עם כסף עומדת תלויה באוויר, כלה שתוקפת את חתנה מתחת לחופה וחשפנית זומבית רודפת אחרי לקוחותיה. כן, ארה"ב איננה עוד ואיתה התמוגגו כל המוסדות המדיניים והחברתיים. "זומבילנד" היא ארץ קרה, מלאת חורבן ושורצת זומבים בסופרמרקטים ותחנות הדלק שנותרו. אך הדמויות לא מתגעגעות לטכנולוגיה או לנוחיות בתרבות המערבית אלא לדברים החשובים יותר לאדם: אהבה, חברה והעונג שבדברים הקטנים.

למרות הסיטואציה בה נתונים הגיבורים, הסרט אינו קודר או מלנכולי לרגע. אפילו הקרבות מלאי הדם והקרביים של בני האדם עם הזומבים משעשעים במקרה הטוב, וקצת מגעילים במקרה הפחות טוב. מדובר בקומדיה שחורה עם מימדים של פארודיה הצוחקת על חשבון הסוגה שבה היא נוצרה. לא במקרה גיבוריו הם דמויות קיצוניות של אנטי-גיבור חנון צעיר וגבר-גבר דרומי המחסל זומבים בסטייל ומאותה סיבה בדיוק סצנת האקשן הסופית מוקמה בלונה פארק. הופעת אורח מדהימה של ביל מאריי בתפקיד עצמו מעלה את התסריט לדרגה של גאונות. שורה תחתונה, אם מתגברים על העובדה שב"ברוכים הבאים לזומבילנד" עדיין יש חשמל זורם ודלק, נהנים מכל רגע.

הערפדים השפיעו רבות בשני העשורים האחרונים על התרבות המערבית, החל מעולם התוכן ועד האופנה. עכשיו הגיע תורם של הזומבים. מפלצות החיים-מתים אהודות במיוחד בקרב חובבי ז'אנר האימה. הם לא ממש יפים, לא אינטליגנטים ואין סיכוי שיפתו את נשותינו, אבל הם אספסוף אכזרי ועקשן שלעולם לא ירפו מטרפיהם. וכאן בעצם כל הקסם שלהם. זאת אומרת, כל עוד לא שוכחים את חוק מספר אחד: סיבולת לב-ריאה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. ענק
יעקב 29.12.2009
 
 
2. אני מסכים
דורי 06.01.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©