הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כבש לו ממלכה
 
למרות שהעדיף הופעות ענק כולל בירה במחיר מופקע, מפגש מקרי עם חבר גרם לנדב לשם לשבור את המיתוס ולא את תוכנית החיסכון, כדי להיות בהופעה אקוסטית של זוהר בן עזרא
מאת נדב לשם | 29.12.2009
 

יש לי וידוי. אומנם זה לא דרמטי כמו שזה נשמע, אבל מי שמכיר אותי יודע - שאני לא אוהב הופעות קטנות. במשך שנים ארוכות שילמתי ממיטב כספי הדל כדי לצפות בהופעות גדולות וכדי להרגיש קצת את התרבות בארץ. לדעתי, לראות הופעה ביחד עוד אלפי אנשים זה הדבר האמיתי, ואם מדובר בעשרות אלפי אנשים - הרי זה משובח. בטח שלא אתן את כספי להופעה אקוסטית עם סאונד גרוע ואמן שמנסה לפתח את האינטליגנציה הרגשית שלו על חשבוני. יום אחד הבנתי שהמיתוס שבו האמנתי כל חיי מתנפץ לי מול העיניים ולי אין שום דבר לעשות בנוגע לזה.

הכול התחיל כשפסעתי לתומי ברחוב טשרניחובסקי בתל אביב, מתענג על טעמו של הסביח שמוכיח את עצמו כחבר נאמן בעיתות מלחמה ושלום. כשעברתי ליד "קפה ביאליק" הוותיק, שמתפקד כבית קפה ביום ומועדון הופעות אקוסטי בלילות, פגשתי חבר. "מה אתה עושה היום בערב?" הוא שאל "לא הרבה", עניתי, ותכננתי במוחי הקודח איך אני שוב דוחה את כל המטלות שלי והולך לישון שנת צהריים ערבה. "טוב, אז היום יש פה הופעה של חבר שלי", ירה לעברי, "זה מתחיל בתשע בערב וזאת הופעה קטנה - אז אל תאחר". תגובתי הראשונה הייתה בוז, חיל ורעד. "אני בהופעה אקוסטית?", השבתי בגיחוך ציני, "אם אין לפחות 500 אנשים, בירות במחיר מופקע בכוסות פלסטיק וכמה גיטרות חשמליות אני לא שם, מצטער".

הוא הסתכל עלי, מבטו היה מלא רחמים וצער. כל מה שאמר לאחר מכן הסתכם במעין אמירה בוגרת של בן אדם כשכנראה הבין שהרומנטיקה מסתתרת במועדונים קטנים.
כמה שעות לאחר אותה פגישה מכוננת תהיתי למה בעצם אני חורץ את דינו של האמן ואת התרבות האקוסטית בכללותה? ובמילים אחרות, למה לא ללכת לראות את זוהר בן עזרא היום ב"קפה ביאליק", בלי דעות קדומות, ובלי להסריח מסיגריות ואלכוהול? הרי אם אמן מרגיש מוכן לבטא את רחשי ליבו ומוחו עם הציבור, הרי שצריך להעריך אותו, לתת לו הזדמנות. לבוא לראות בלי לקבוע מראש איך תיראה הופעה שלא הייתי בה, עם אמן שלא עמדתי על טיבו.

להיות בהופעה עם עשרות אלפי אנשים - זאת חוויה אמיתית. דפש מוד
תצלום : סופי אבישי

הגעתי בתשע ורבע, בן עזרא והמפיק המוסיקלי שלו, אורי אילוז, חיברו את הגיטרות ולקחו נשימה אחרונה לפני ההופעה. התיישבתי על הבר בחזה נפוח, שתיתי בירה וחשבתי לעצמי שכנראה שמכאן הלילה לא תבוא הגאולה. אחרי שיר אחד בדיוק התבדיתי. מול עיני ראיתי אמן צעיר המשלב רוק'נרול ואינדי, שמצד אחד, מזכיר את כריס קורנל ומצד שני את הראפר פארל. אמן שלא פוחד להגיד מה שיש לו להגיד, ונשמע כאילו יש לו הרבה. כמובן שאמן עכשווי לא ייתן לעצמו לשיר בשפה מיושנת כל כך כמו עברית, אז ההופעה כולה הייתה באנגלית.

בן עזרא ואילוז המשיכו לשיר על נשים,
חלומות ויצר נעורים בלתי נדלה, ואני התמוגגתי אך גם לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. איך זלזלתי בהופעות קטנות, איך כמעט ולא ראיתי אף אמן מקרוב, אף פעם לא הקשבתי למילים באמת, ואף פעם לא ניתזה עלי זיעה של מלצרית. בזמן ההופעה קלטתי שלפני כל שיר, בן עזרא זורק רמזים לקהל, חושף קצת סודות מארסנל המוזות שלו, מעין תחבולה מבורכת שאמורה לשבור את המרחק בין הקהל לאמן, והוא דווקא מצליח בזה לא רע. בן עזרא ואילוז פורטים ביחד על הגיטרות בתיאום מושלם. לקראת סוף ההופעה, בן עזרא הצעיר סיפר שהם עובדים על דיסק שאני מניח שהולך להיות יותר בועט. מכיוון שהם משלבים אינדי ורוק'נרול הם יצטרכו להעניק נופך אלקטרוני לשיריהם.

אבל כמו תמיד, אליה וקוץ בה. בשיר האחרון זוהר סיפר שישנם אנשים שכותבים שירים טוב יותר ממנו. כנראה שהם גם שרים אותם טוב יותר. "ילד של יום חמישי" של דיוויד בואי הוא שיר מעולה, בואי הוא יוצר מעולה שהמוסיקה שלו עשתה פלאים לקריירה של גבע אלון, אבל גבע אלון הוא גבע אלון וזוהר בן עזרא הוא זוהר בן עזרא. קאברים זה מעולה, קאברים של דיוויד בואי זה קצת מאוס. חזרתי לביתי הקט, מלא בהרהורים ולא מעט מחשבות ותהיות על פספוס והתחלות חדשות.בערב אחד גיליתי עולם קסום שלא הייתי מודע לו, ממלכה שטרם נכבשה. הופעה קטנה אחת ניפצה אמונה שהחזקתי בה כל חיי, אך לא עוד.

>> עמוד ה-MySpace של זוהר בן עזרא

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
3 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. כמעט כל ההופעה המדוברת
זהר בן עזרא 30.12.2009
 
 
2. זמר מעולה...
עירית 30.12.2009
 
 
3. יפה לך
שרון 30.12.2009
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©