הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גבר גבר
 
למרות שהוא לא מוכן להודות בכך, המגזין "בלייזר" לא מחדש כלום כשהוא מטיף למאצ'ואיזם. עינב שמיר חושבת שדווקא כאן טמון סוד קסמו
מאת עינב שמיר | 29.12.2009
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


"בלייזר" הוא מגזין שוביניסטי. כזה שלא מתיימר לחדש, לשנות או להצדיק את הקיום של אזרח טוב ושומר חוק. אבל זה בדיוק גם מה שכותבי המגזין מחפשים. הם לא מסתירים ולא מנסים לייפות את המציאות. אפשר לומר כי גישתו בעניין נטולת צביעות. מה שאי אפשר להגיד על התוכן.
לא משנה עד כמה הכתבות מנסות להיות שטחיות, עד כמה המסרים בעלי פן גברי-שמרני שמתיימרים לדעת בדיוק מה צריך הגבר, ומה הוא רוצה, השורה התחתונה היא שאם ישנו גבר שמזדהה עם המגזין באופן אבסולוטי, אותו גבר נתון לנכות פסיכולוגית שתוביל גם לנכות חברתית.

אם לשפוט על פי התוכן, כל מה שאמור לעניין את הגברים הן בחורות עירומות שאוהבות לשחק ב"אני מצטלמת לפלייבוי", ספורט, רצוי אקסטרים, אלכוהול וסקס. כל הנושאים האחרים הם רק קישוט ועונים על הצורך במילוי שאר הדפים.
ואולי זה סוד הקסם של "בלייזר". ההבנה, אולי אפילו ההבחנה העמוקה, שזה באמת מה שמעניין גברים, וזה כל מה שהם צריכים ורוצים אחרי יום עבודה ארוך ומייגע, אחרי החפירות של האישה בבית, והילדים שלא מפסיקים לצרוח. מערכת המגזין קולעת לעניין המסחרי, שבשביל למכור לא צריך להיות גאון הדור, אינטליגנט או המחדש הלאומי. אלא פשוט לדבר לעם בצורה עניינית, תמציתית בלי כל ההתייפייפות מסביב.

רק ככה אפשר לפרסם כתבה על בדיקת ביצועים של כלי רכב ואופנועים ומראש להתנצל שהמטרה לא תעשיר את הקורא בערך מוסף אלא זהו תירוץ של הכותב לשרוף גומי. או להוסיף למשל תצלום נטול הקשר של בחורה נטולת חולצה בכתבת ביקורת על מסעדה מאשדוד, אך עם הסבר מראש שעדיף תמונה פרובוקטיבית של בחורה עירומה על פני כל תמונה של מסעדה.

אחד הדברים שאפשר לזקוף לזכותו הוא ההומור הייחודי. בלייזר
 

דוגמה נוספת היא מדור בשם "נותנת בראש" של הכתבת קארין ארד, שבו היא עונה לקוראים על שאלותיהם בנושאי סקס אך עם הומור ושפה שלא היו מביישים  את כריס רוק. כשמגיעה שאלה פתטית של קורא, כותבת ארד כי "נגמרו לנו השאלות המומצאות שנשמעות אמיתיות", האמת העירומה שרק לכתבי "בלייזר" יש  אומץ לפרסם. בין כתבי המערכת ניתן למצוא לא מעט עיתונאים מוכרים: איתי אנגל, יואב לימור, עופר שלח, עמנואל רוזן ויאיר לפיד. המגזין לא חף לחלוטין מטורים ומכתבות בנושאים פוליטיים, חברתיים, ותרבותיים אך אלו נדחקים לשוליים כשהנושאים השטחיים הם אלו שמעטרים את רוב הדפים.

אפשר לומר כי המגזין מנסה ליצור משהו שונה, קשה לומר שהוא מחדש. אחד הדברים שאפשר לזקוף לזכותו הוא ההומור הייחודי. שפת המגזין נכתבת בהומור אישי של הכתבים על עצמם ועל הכתבים האחרים. הם מתארים את עצמם כלא משכילים במיוחד, וכיורמים שלא באמת משיגים בחורות ורחוקים מכל הדימוי המאצ'ואיסטי. עניין המנוגד לתכני הכתבה הגבריים של המגזין. ועם זאת ישנה עצה טובה שאפשר לתת למגזין או בשתי מילים, ישראל קטורזה, כי אולי מה שהציל תוכנית טלוויזיה כמו "מועדון לילה" בהחלט יכול לשפר גם את רמת הבדיחות של "בלייזר".

בין אם ירצו העורכים ובין אם לא ל"בלייזר" ישנו תפקיד בולט אחד. במקביל ובהתאם למגזינים של נשים כמו "לאשה" ו"את", מוכר המגזין את דימוי הגבר האידיאלי. הוא כותב כיצד גבר צריך להתלבש, איזה שעון הוא צריך לקנות, באיזה כלי רכב עליו לנהוג, מהי כמות הקוביות בבטן שעליו לטפח ואיך להיפטר משיער הגוף המיותר. הגבר על פי "בלייזר" צריך להיות מטרוסקסואל. למרות שאת הגישה הזאת עורך המגזין, ליאור נעמן, דוחה על הסף. ועם זאת, דף אחר דף מחזק "בלייזר" את הדימוי הגברי המטופח, המסוקס שאינו מתבייש להשתמש בקרמים. חידוש או שוני מהמגזינים של הנשים בנושאי דימוי גוף אין כאן. כנראה, שכשזה מגיע לנושאים כאלו כולם משרתים אותה מטרה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©