הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סופי אבישי, מכורה
 
לצד לא מעט ריאליטי מטופש, הצליח העשור האחרון לייצר סדרות שנונות, עמוקות ומפתיעות שהוכיחו לכל המספידים: הטלוויזיה כאן כדי להישאר
מאת סופי אבישי | 01.01.2010
 

אתחיל בווידוי: אני מכורה לטלוויזיה, בעיקר לסדרות. למרות שאני רואה גם  תוכניות אחרות. בעצם אני רואה הכול - דרמות, אקשן, קומדיות, חדשות, תחקירים ואפילו חוטאת בריאליטי. אבל האמת היא שלא תמיד זה היה כך. אי שם בשנות ה-90, כשהטלוויזיה עוד ניסתה לחנך, צפיתי במה שכל בני גילי צפו - "מקגיוור", "בברלי הילס 90210", "דוסון קריק" ו-MTV. שנות ה-2000 שינו לגמרי את התמונה. אני מאשימה את הטכנולוגיה, ואולי גם את HBO.

העשור הזה היה רווי חידושים ושדרוגים טכנולוגיים בתקשורת בארץ ובעולם כולו, ששינו את התנהגות הצרכנים בכל התחומים. הקמתה של yes בשלהי העשור הקודם הביאה לשינוי תהומי בטלוויזיה הישראלית, וגרמה לזירוז במיזוג הלא פשוט של חברות הכבלים תחת המותג HOT (שבשל בירוקרטיה רבה התרחש תחילה רק בשם) כל זה קרה במקביל למעבר משידור אנלוגי לדיגיטלי.

ריבוי הערוצים, למרות שהיה קיים עוד קודם אצל חברות הכבלים הגדיל את האפשרויות ואת הביקוש. שתי החברות החלו להתחרות על לב הצופים ביבוא סדרות פופולריות מארה"ב, והפקת סדרות מקור מצליחות כגון: "שבתות וחגים", "פרשת השבוע", "בטיפול" ו"סרוגים". כל חברה, גם כבשה את הילדים והנוער עם הפקות הבלעדיות כמו "השמינייה" ( HOT) ו"השיר שלנו" (yes).

אי שם בשנות ה-90, כשהטלוויזיה עוד ניסתה לחנך. בוורלי הילס 90210
 

ב-2002 הוקם ערוץ מסחרי נוסף בישראל. ערוץ 10 הגדיל את התחרות גם בצריכת החדשות כשאיים על המונופול של ערוץ 2 עם מהדורה בהגשת מיקי חיימוביץ' ויעקב אילון. ההופעה של מהדורת חדשות נוספת בשיאה של אינתיפאדת אל אקצא רק הגדילה את התחרות והרדיפה אחר סקופים ורייטינג. תחרות שהורגשה בעיקר בזמן מלחמת לבנון השנייה וב"עופרת יצוקה", כשהשידורים המיוחדים נמשכו ימים שלמים, ועיתונאים נשלחו אל לב התופת להעביר את הפיצוצים בשידור חי.

הנושאים הפכו צהובים יותר ויותר - פשע ושחיתות העסיקו את כלב השמירה של הדמוקרטיה. בנוסף, ניסו בשני הערוצים לעורר אמינות בקרב הישראלי הספקן בעזרת מצלמות נסתרות, צילומי סלולרי באיכות נמוכה, ומצלמות אבטחה ששימשו לא פעם את העורכים במלחמה על הבלעדיות.
האמצעים הללו אומנם התאפשרו בשל הקדמה הטכנולוגית, אך הסיבה התכנית שלהם נשאבת מסוגת הריאליטי שהתפתחה ותפסה מקום נכבד בעשור.

תוכניות המציאות סחפו תחילה את הצופים בחו"ל, ולא רק שהתחדשו מדי עונה אלא נוספו אינספור פורמטים. לצד תוכניות מצליחות כמו "האח הגדול", "אמריקן איידול" ו"המירוץ למיליון" שודרו תכניות רדודות ומבזות שתכליתן לצחוק על חשבון אנשים ביזאריים, בעלי רמת משכל נמוכה ופה גדול, ועיקרן סקס ומכות, כגון: "שוט של אהבה עם טילה טקילה" "קומנדו חתונה" ו"טעם האהבה" עם הראפר פלייבור פלייב ("פאבליק אנמי"). כמובן שהייתה להן גם השפעת חיובית על הופעתן של תכניות הדוקו-דרמה בדומה ל"סופר נני" ו"משפחה חורגת", שלצד המציצנות הציעו  עזרה למשפחות במצוקה ונתנו עצות לחיים.

בישראל ההשפעה של הריאליטי איחרה מעט. במשך שנים שלט צביקה הדר בתחום עם "כוכב נולד" ואחותה הפחות מוערכת "נולד לרקוד". הרייטינג הגבוה לו זכתה התוכנית גרם להופעת פורמטים אירופאים ואמריקאים נוספים בפריים טיים הישראלי. סדרות המקור הושלכו הצידה כש"האח הגדול", "המירוץ למיליון" ו"הישרדות" מילאו את משבצות השידור ששה ימים בשבוע.

מצלמות האבטחה לקחו חלק במלחמה על הבלעדיות. מיקי חיימוביץ' ויעקב אילון
 

הריאליטי השפיע גם על עולם התוכן של סדרות הטלוויזיה מכמה בחינות סדרות כמו "המשרד", "משפחה בהפרעה" ו"מלקולם באמצע" המושתתות על צילום במצלמה אחת ודיבור ישיר אליה, לא היו מתקיימות בלעדיו. נוסף על כך, לצד תוכניות המציאות שסיפקו בידור זול הפונה למכנה המשותף הנמוך ביותר לפחות בהוליווד, שודרו שלל סדרות איכות עם תסריט אינטליגנטי והפקות מושקעות ששינו לגמרי את התפיסה לגבי יכולותיו ותפקודיו של המסך הקטן.

לתוכניות של HBO נחשפתי לראשונה עוד בקיומה של הזכיינית "טלעד" בערוץ 2 כששידרה את "הסופרנוס", במקביל שודרו "סקס והעיר הגדולה" ב"רשת" ו"עמוק באדמה" ב"קשת". בהמשך התברר לי כי היא לא חברת הכבלים היחידה שיודעת לזהות איכות כשהיא עומדת מולה -  כש"הכי גאים שיש" של "Showtime" יובאה לארץ. סדרות אלה גילו בפני הצופים תוכן חדש, שונה ומורכב יותר מהדרמות של שנות ה-90 שעסקו במשפחות גרעיניות מתפקדות, והטיפו להיזהר ממחלות מין וסמים. הנושאים היו סקסיים ומורבידיים, התסריט שנון ומפתיע והדמויות מורכבות מאי פעם.

"עמוק באדמה" שבמרכזה עמדה משפחת קברנים שהמוות הוא חלק בלתי נפרד מחייהם, מחזיקה עד היום בתואר הסיום הכי טוב. בחמש הדקות האחרונות הצליחו היוצרים להעביר את משמעות החיים בצורה כה חזקה, שעד היום עוברת בי צמרמורת כשאני שומעת את השיר המלווה של הזמרת Sia "Breathe me". טוני סופרנו שלוקח כדורים נגד חרדות ואוכל גלידה מול הטלוויזיה הזכיר לנו בסצנות מבריקות ועקובות מדם כי אנו מזדהים עם ראש מאפיה אכזרי. הנשים מניו יורק גילו לנו על מה באמת נשים מדברות, והגברים מפיטסבורג הראו כמה יחסים הומוסקסואליים הם נורמלים. ההדים שסדרות אלו יצרו, השפיעו גם על הרשתות האחרות שלקחו סיכונים בהפקות עתירות תקציב של סדרות מקוריות שהביאו להתעלות הטלוויזיה לעומת הקולנוע, בהן "אבודים", "24", "האוס" ו- "Damages".

הדמויות הפכו עגולות יותר, שיש בהן גם טוב וגם רוע. דמות הגיבור פינתה מקומה לאנטי-גיבורים שקל להזדהות עימם. הם שבורים ובוגדניים כמו ב"מד מן", בעלי סודות אפלים כמו ב"דקסטר" וסוחרי סמים כמו ב"העשב של השכן".
אם בעבר התקדמו שחקנים לקולנוע כדי להקפיץ את הקריירה שלהם, העשור התאפיין בזליגה מהמסך הגדול למסך הקטן, ולו רק מהסיבה שבסרט באורך 120 דקות לא ניתן להעביר מורכבות נפשית של דמות כפי שמספקת עונה שלמה. גלן קלוז ודיוויד דוכובני זכו בתפקידי מפתח שכמותם לא היו מוצאים בתעשיית הקולנוע.

תוכניות המציאות סחפו תחילה את הצופים בחו"ל. אמריקן איידול
 

גם סדרות הנוער עברו מטמורפוזה בעשור האחרון. בעולם בו בני הנוער מנהלים את החיים ברשתות חברתיות כשסלולרי מחובר להם לאונה הימנית ומחשב נייד לשמאלית, ניכרת ההשפעה על התכנים הפונים לבני גילם. הכול נגיש, מהיר ובר חלוף. החוויות מלאות ריגושים קצרים שנשכחים מהר, וזוגות מתחלפים כמו סטטוסים בפייסבוק. החיים מלאי משחקי כוח ותככים והכול משתנה ונמחק ללא השלכות, חרטות או אכזבות, בדיוק כמו בעולם האינטראקטיבי של האינטרנט. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא "אחת שיודעת", בה חשופים חייהם הפרטיים של הדמויות לעיני כל חבריהם בבלוג של נערה שבפוסט אחד יכולה להגדיל את הפופולריות שלהם או להרוס את תדמיתם בחברה.

האינטרנט השפיע לא רק על התוכן הטלוויזיוני אלא גם על הרייטינג, בעיקר בארה"ב. תוכנות שיתוף קבצים ואתרים המאפשרים הורדה וצפייה בסדרות בכל זמן נוח, הם מתחרים קשים לרשתות שעסוקות במלחמה ביניהן. סדרות חדשות, שאמנם נצפות באינטרנט, לא זוכות לרייטינג גבוה מספיק אל מול מתחריהן הוותיקות ורבות מהן מתבטלות עוד בטרם תום העונה הראשונה.

מכשירי ההקלטה הדיגיטליים, ה-VOD והשידורים ב-HD המספקים שידורים באיכות גבוהה, מנסים לשווא להילחם בתופעות אלו. בטקס פרסי ה"אמי" האחרון ערך המגיש ניל פטריק האריס מערכון בנושא בו הופיעה דמותו מסרט שהתפרסם ברשת בשם "בלוג השירה בציבור של ד"ר הוריבל".  כמו כן, ג'וליה לואי-דרייפוס הודתה לכולם על שהגיעו לטקס, בשנה האחרונה לקיומה של הטלוויזיה.

אם זה לא מספיק, מסך הטלוויזיה כבר מזמן אינו משמש לצפייה בתכנים המשודרים בלבד אלא גם לצפייה בקבצי תמונות, האזנה למוסיקה ומשחקים בקונסולות. אך האם העשור הבא מסמן את מותה של הטלוויזיה? לא בטוח. הרי עד היום טוענים רבים שהאינטרנט הרג את העיתונות המודפסת, מנגד אף אחד לא צפה את הצלחת החינמון. עם זאת, יש לעשות שינוי מהותי בשיטת השידור כיום. אולי בעתיד נשלם בעבור כל תוכנית בנפרד במקום על חבילת ערוצים או שמא ה-VOD יציע את כל שירותיו חינם בעבור סכום חודשי קבוע. העיקר שאקבל לווריד את המנה היומית שלי.

בחזרה לעמוד הראשי של הפרויקט

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
3 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. כתיבה מרתקת
מעריץ מספר 1 04.01.2010
 
 
2. הקומדיות הטבות ביותר
טד דנסון 04.01.2010
 
 
3. היי בקשת עזרה עבור כתבה שאני עושה
עופרי יהב 04.09.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©