הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אז מה היה לנו שם?
 
מאת כתבי הזיקית | 01.01.2010
 
עסק מקפח מעצם טבעו. "על דעת עצמו"
 
אוויר פסגות
> עכשיו, כשהתחרות בין הוצאות הספרים מוזילה את המחירים ומאפשרת לרכוש "ארבע במאה", רוני לוין עורך את רשימת אהבותיו ומדרג אותן, וגם מבקש לדחות קצת את העידן הדיגיטלי כי הוא פשוט מכור לריח הנייר

תמיד הייתה בי אהבה למוסיקה וקולנוע. את האהבה לספרים, לעומת זאת, כמו כל דבר שלומדים להעריך באמת, רכשתי. ולא במקרה זה קרה בעשור שבו מחירי הספרים הפכו נגישים. "צומת ספרים" החליטה לשים קץ למונופול של "סטימצקי", תמחרה ספרים במחיר של רול אנטריקוט והחזירה לחיים את השוק וקברה אותו כאחד. היא הפכה את הספרים לכל כך זולים, שנראה שהשלב הבא הוא תמחור על פי משקל.


בלי לחץ, הספקים ותחרות
 

אל עצמו > חן קופרווסר יצא לטיול מיוחד במינו בדרום אמריקה, ומצא שם הרבה יותר ממה שחיפש

אין כל צל של ספק, זה היה העשור המוצלח והחשוב בחיי. את כל ההצלחות שלי בעשור הזה, ואת נקודת המפנה בו ניתן לזקוף לאחד הדברים החשובים שעשיתי: טיול מדהים של שלושה חודשים בדרום אמריקה. מה שעברתי, שינה לחלוטין את כל המהות שלי. בניגוד לאחרים אני לא טוען שמצאתי את עצמי בדרום אמריקה ולא, לא רדפתי אחרי עצמי או חיפשתי מקומות לסמן עליהם וי. כמעט כל מטייל ישראלי שהכרתי היה לפחות בארבע מהמדינות בטיול שלו לדרום אמריקה: צ'ילה, ארגנטינה, ברזיל, פרו ובוליביה.


אם ידע זה כוח אז הם סוג של אלוהים
 

נקמת היורמים >
אחרי שנים של דיכוי, הפכו החנונים לדבר הכי חם. ככה זה כשאין תחום בחיינו שאינו מושפע מהגיק שיק. אירית אוליצקי על המוח כאיבר הגברי הכי סקסי


כמה קל היה להיות מגניבים בשנות ה-90. כל מה שהיינו צריכים היה ג'ינס קרוע, חולצת פלנל, מעיל דמוי עור, ופנטזיה על חבר מגניב כמונו שירכיב אותנו על האופנוע שלו אל עבר השקיעה. אז נכון שבדרך כלל הם היו קצת סנובים, די שוביניסטים ולא מעט אגואיסטים אבל למי אכפת? השיער שלהם נראה נפלא, ואם הם עוד ניגנו בגיטרה אז בכלל הכול היה מושלם. בתור נערה מתבגרת באותה תקופה, האקססוריז החיוניים ביותר עבורי היו פוסטר של ברנדון ודיסק של נירוונה.


מאופוריה לטרגדיה וחוזר חלילה. 11/9
 
ראינו את האימה, ולא מאסנו בה > כמה חבל שגם בעשור הזה היו בעיקר הרג וסבל, כשההבדל העיקרי טמון ביכולתנו לצפות בו בשידור ישיר ביותר

ישנו משהו מאוס ומאוד בנאלי בסיכומי עשור. קברניטי הזיכרון מקבעים בשבילנו את נקודות השיא והשפל וכלי התקשורת מצמצמים עשר שנים לכדי כותרת אחת. מצד אחד, האינתיפאדה הפלסטינית, הפיגוע במגדלי התאומים בניו יורק והמלחמות באפגניסטן ובעיראק. מצד שני, בחירתו של ברק אובמה לנשיאה השחור הראשון של ארה"ב, חמישה פרסי נובל לישראלים ומדליית הזהב בה זכה גל פרידמן באולימפיאדת אתונה ב-2004. כך נדמה שהעשור קפץ מרגע אחד למשנהו.


התעלות הטלוויזיה על הקולנוע. "האוס"
 
סופי אבישי, מכורה
> לצד לא מעט ריאליטי מטופש, נוצרו בעשור האחרון סדרות שנונות, עמוקות ומפתיעות שהוכיחו לכל המספידים: הטלוויזיה כאן כדי להישאר

אתחיל בווידוי: אני מכורה לטלוויזיה, בעיקר לסדרות. למרות שאני רואה גם תוכניות אחרות. בעצם אני רואה הכול - דרמות, אקשן, קומדיות, חדשות, תחקירים ואפילו חוטאת בריאליטי. אבל האמת היא שלא תמיד זה היה כך. אי שם בשנות ה-90, כשהטלוויזיה עוד ניסתה לחנך, צפיתי במה שכל בני גילי צפו - "מקגיוור", "בברלי הילס 90210" ו"דוסון קריק". שנות ה-2000 שינו לגמרי את התמונה. אני מאשימה את הטכנולוגיה, ואולי גם את HBO.


אז מה היה לנו שם?
 
יש לנו עולם להציל >
כך חושבת מור הדר, אופטימיסטית שאורזת את כל הקלישאות בניסיון לראות את חצי הכוס המלאה

אז מה היה לנו שם? איך תמיד כשניגשים לסכם משהו חייבים לשאול את השאלה הזאת. כך, לאט לאט אני מתחילה להריץ בראש את סיכום העשור שלי. לא מיד אני נזכרת באירועים המרכזיים, לא הכל קופץ לי בלי בעיה מהמגירות הסגורות.אני חייבת לפשפש ולחפש.להיזכר מה הלך כאן, מה חוויתי ובעיקר מה דעתי על כך. והנה העשור שלי ושלכם מונח לו כאן לפניכם. העשור האחרון מסתמן ככל הנראה כחם ביותר, מלא באסונות טבע, מלחמות, קרבות וקורבנות. לא ניתן להתעלם מהטלפונים הסלולרים שמחלקים לכל עולל עם רגע יציאתו לעולם.


גם אצלי בבית היה מחנה נינט ומחנה שירי
 
החזירו עטרה ליושנה >
למרות הציניות והביקורות הקטלניות, אסנת יצחק חושבת שאין לזלזל בתרומה של "כוכב נולד" למוסיקה הישראלית

דברים רבים קרו לי בעשור האחרון. נעשיתי מי שאני - התבגרתי, השתניתי, התעצבתי, התמרדתי, התגייסתי, השתחררתי ובפעם הראשונה בחיי: התאהבתי. לא מעט פעמים בשבע השנים האחרונות, שקעתי מול מסך הטלוויזיה בעולם הפנטזיות שלי. עולם שבו לכולם ישנה הזדמנות שווה, עולם שבו הקטן יכול להיות הגדול והנוצץ מכולם. עולם של תום עם ריח של ילדות, עולם של שירים, של מילים בשפה העברית שאולי קצת שכחתי, ובזכותו הבנתי עד כמה התגעגעתי. 


בשתי מילים: אתנחתא ספורטיבית
 
כדור שלג >
מאז כניסתה של צ'רלטון, הצפייה במשחקי הכדורגל הפכה מותרות. יואב מלכה מסמן את ה-17 במאי 2003 כיום מותה של החוויה העממית, הסוחפת

משחק כדורגל ענק חוו אוהדי מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים במוצאי השבת האחרון של 2009. שבעה שערים, אצטדיון בלומפילד מלא, מזג אוויר קריר ונעים, ובסיום 3:4 למכבי תל אביב. אבל, עדיין משהו היה חסר. החוויה לא הייתה מושלמת. אוהדים רבים של שתי הקבוצות נאלצו לעקוב אחר המשחק באינטרנט או ברדיו. ולא, לא מדובר ברגרסיה טכנולוגית בישראל אלא בהפיכת הכדורגל לעשירים בלבד. שעות הערב של ימי שבת בתחילת העשור, כמו גם בשנות ה-90, היו מיוחדות.


עשור מוסיקלי שמח. קולדפליי
 
גשם של כוכבים, כמעט > בשנה האחרונה מפלס האמנים מחו"ל שהגיעו לישראל היה גבוה יותר מהכינרת. חן בירנבוים על ההופעות שעשו לנו טוב על הלב ורע בארנק

כמי שנולדה באמצע שנות ה-80 והפסידה המון הופעות טובות שהגיעו לכאן בשנות ה-90 (הייתי רק בת שמונה כשמייקל ג'קסון ומדונה הופיעו בארץ ב-1993) העשור הראשון של שנות ה-2000 הצליח לפצות, לפחות אותי, בהופעות לא פחות טובות ולמרות שבתחילת העשור הייתי יחסית קטנה, אני עדיין זוכרת כמה הופעות משמעותיות שהגיעו לישראל.
לא קל לסכם. אם אנסה להיות יותר מדויקת - העשור הזה היה רווי תהפוכות, רגעים עצובים, מפחידים ושמחים.


רוצה להיות בלתי מושגת מדי פעם. אייפון
 
קידמה או סיוט > הסלולרי הפך ממכשיר גדול עם טכנולוגיה קטנה למכשיר קטן עם טכנולוגיה גדולה שהרחיק אותנו מההוא, הישן והתמים

זוכרים את הסרטים של שנות ה-90 המוקדמות? בדרך כלל כוכב הסרט היה שולף את הטלפון הסלולרי הכבד והמגושם (הידוע בכינויו "בלטה") וכולנו היינו משתאים לנוכח הטכנולוגיה המתפרצת מהמסך. גם בישראל שימש הטלפון הסלולרי בתחילת דרכו רק את העשירון העליון, שלטובת מי שהספיק לשכוח, היה משלם גם על שיחות נכנסות. אך השנים חלפו, והסלולרי חדר כמעט לכל שכבות האוכלוסייה. גם האבולוציה של המכשירים עשתה את שלה.


בג'ינס סתמי ונעליים שאבא אמר שהן יפות
 
קבל עם ועדה > אחרי שגרה שלוש שנים בחו"ל, ליאור שחורי גילתה שבישראל ממיינים אותה לפי מקום הולדתם של הוריה

לא ייאמן שעברו עשר שנים מאז חזרתי לישראל אחרי שלוש שנים של מגורים באוסטריה. זה קרה ששה ימים אחרי יום הולדת ה-12 שלי. כל כך הרבה ממה שקרה לי בעשר השנים האחרונות מואר ומושפע מהתקופה בה חייתי בחו"ל. מכיוון שעד אז הייתי בטוחה שכולנו ישראלים ושזה מספיק. התמזל מזלי ואבא שלי עבד בעבודה שדרשה שהייה מסוימת בחו"ל ולכן, ב-1997, ארזנו את חפצינו ועזבנו את ארץ הקודש. אמנם למקום מוכר, עיר הולדתה של אמי, וינה, אבל מכיוון שהייתי אז ילדה בת תשע לא ממש הבנתי מה רוצים ממני.


אפשר להתגבר על המכשול. בריטני ספירס
 
הילדה היפה חולה > בשביל ענבר בר-יהודה, הדיכאון המתוקשר כל כך של בריטני ספירס, והיכולת המדהימה שלה להתאושש ממנו, הוא ציון דרך משמעותי בסיכומי העשור

אינטרנט, סלולריים משוכללים, תחלופה גבוהה של ממשלות, אינתיפאדה ושתי מלחמות, נשיא אמריקאי שחור. אין ספק שזה היה חתיכת עשור של טירוף חושים. למרות הכל, האדם שישפיע על כולנו לנצח היא לא אחרת מאשר בריטני ספירס. אין ספק שרק על עצם הרעיון הזה, שספירס היא המשפיעה ביותר, אפשר לטעון שאני מקרה די קיצוני של אי שפיות, אבל שנייה לפני שאתם רצים לאשפז אותי, חשוב לי שננסה לראות ביחד את ספירס מהזווית שאני מדברת עליה.


פרט שולי מאוד בהצגה. מונדיאל 2010
 
בציפייה של חצי שנה > בהמתנה לאירוע הכדורגל הגדול בעולם שייערך ביוני 2010, רם הראל חוזר אל הרגעים הגדולים במונדיאל של 2002 ו-2006

מבחינת האוהדים זהו מאבק בין מדינות. מבחינת השחקנים, רצון להוכיח מי הטובה ביותר. כשכל אחד מקבל את הבימה להוכיח מה בדיוק הוא יודע. בשבילם זוהי הדרך לעבור למועדון גדול יותר, ועל ידי כך להעלות את המחיר שלהם בכמה מאות אלפי דולרים. בעוד קצת יותר מחצי שנה יתחיל בדרום אפריקה הטורניר העולמי שכל אוהד כדורגל לא יכול לחכות לו - מונדיאל 2010, ולכן זה בדיוק הזמן להיזכר ברגעי השיא של שני הטורנירים שהיו בעשור האחרון.


זה די משחרר ומעלה חיוך על הפנים
 
דין וחשבון מהקונכייה > כשכולם עסוקים בסיכום העשור הציבורי, שרון חסון ממליצה על חשבון נפש פרטי

יצא לי לפגוש לא מעט אנשים שמדי שנה ביום הולדת שלהם עושים חשבון נפש בינם לבין עצמם, מנסים להבין מה עשו בשנה שעברה עליהם, מה הצליחו להשיג ומה לא. אילו תובנות הצליחו להגיע אליהן ולאילו לא. אז אם כל שנה אנחנו עושים את זה, למה לא לעשות את זה כל עשור, בסגנון של "עברו וחלפו להם עשר שנים, ממש ככה, בלי לשים לב. אז מה עשינו בהן?" העשור הראשון של שנות ה-2000 היה מודרני, חדיש, מהיר ותחרותי. ואיפה אנחנו בתוך כל העולם המהיר והמפחיד הזה? איפה הקונכייה האישית שלנו בתוך האוקיינוס הגדול?
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©