הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יש לנו עולם להציל
 
כך חושבת מור הדר, אופטימיסטית שאורזת את כל הקלישאות בניסיון לראות את חצי הכוס המלאה
מאת מור הדר | 04.01.2010
 

אז מה היה לנו שם? איך תמיד כשניגשים לסכם משהו חייבים לשאול את השאלה הזאת. כך, לאט לאט אני מתחילה להריץ בראש את סיכום העשור שלי. לא מיד אני נזכרת באירועים המרכזיים, לא הכל קופץ לי בלי בעיה מהמגירות הסגורות. אני חייבת לפשפש ולחפש. להיזכר מה הלך כאן, מה חוויתי ובעיקר מה דעתי על כך. והנה העשור שלי ושלכם מונח לו כאן לפניכם. העשור האחרון מסתמן ככל הנראה כחם ביותר, הלחוץ ביותר, מלא באסונות טבע, מלחמות, קרבות וקורבנות.

לא ניתן להתעלם מהטלפונים הסלולריים שמחלקים לכל עולל עם רגע יציאתו לעולם, ומהטלוויזיה שהשתלטה על חיינו והפכה למדיום מאיים, שמציג את ההצלחה בדמויות של פליטי ריאליטי שיודעים איך למרוח את 15 דקות התהילה שלהם כמה שרק אפשר. בצד השני של הזירה, יש ספר פשוט עם כריכה קשה (שפעם היינו אוחזים בערגה בסיומו של עוד יום מורט עצבים) שאותו החליף בלי שום בעיה המחשב המנוכר והזמין. עם זאת, עדיין כיף להביט לאחור ולהיזכר גם בדברים הטובים שעברו עלינו בעשר השנים האחרונות.

בשביל להעמיס מישהו למיטה אין צורך בדרינק, מספיק לשלוח הודעה בפייסבוק
תצלום : sxc

אין ספק שמבחינת שינויים, תקדימים וגילויים היה זה יופי של עשור בו הקידמה השתלטה על כל תחום בחיינו. החל מהאינטרנט שהפך את הכל לקל יותר ולמזמין עבור כל אחד, כמו העובדה שבשביל להעמיס מישהו למיטה אין יותר צורך אפילו בדרינק על הבר, מספיק לשלוח הודעה בפייסבוק, ועד עולם האופנה שבאופן לא מפתיע הצליח לשחזר את עצמו באופן כל כך מיוחד, אלגנטי ולפעמים מעט טרחני. ובעצם, כשמסתכלים על התמונה בשלמותה, מבינים שהעשור הזה התקדם במהירות שבה המציא את עצמו מחדש.

הרי מלחמות היו תמיד, הפיכות גם. שפיכות דמים ורצח עם הם לא מושגים שהומצאו בשנות ה-2000. אם נבחן גם את אסונות הטבע, הרי שהם בסך הכל דרכו של הגלובוס לדלל אוכלוסיות, להתריע בפנינו על ההזנחה הפושעת שלנו ועל חוסר תשומת הלב כי אנחנו הורסים לעצמנו את החיים. שימו לב איך המושג איכות הסביבה או ירוק (למתקדמים) הפך שגור יותר ויותר אפילו בפי ילדי הגן. איך לובשי הפרוות הפכו למנודים, איך חרם צרכנים הוכיח את עצמו לא פעם, וחברות ענק הורידו מוצרים מהמדפים. איך למחזר פתאום הפך להיות אישיו כה טרנדי, והכי חשוב - איך לא הצלחנו שוב ללמוד מהטעויות שלנו, וכמו תמיד ניענש עוד כמה אלפי שנים, לא שעכשיו זה משנה, פשוט לא נעים מהדורות הבאים.

הכל השתנה, אבל בעצם נשאר אותו הדבר. התקדמנו, אך המשכנו לדרוך במקום. רצינו נורא להגשים עוד חלומות, ונותרנו קפואים במסגרת המוכרת והידועה שלא מאפשרת שום פתיחות מחשבתית. אנחנו בטוחים שאנחנו עולם נאור שצועד לעבר התפתחויות מדעיות ושינויים דרסטיים באיכות החיים, כשלמעשה נהנתנות ובזבוז שוכנים פה לצד עוני מחפיר. מדינות שלמות מסרבות לצאת מהגדרתן "מדינות עולם שלישי" פשוט כי הן לא יכולות ואין להן אפשרות. שום התקדמות טכנולוגית לא מצאה את התרופה למחלה הכי קשה איתה מנסה העולם להתמודד, ומנגד ממשיכים להתפתח עוד ועוד זנים של מחלות שרק השם האקזוטי שלהן מסגיר עד כמה אתה לא באמת רוצה לחטוף אחת כזאת, ולסיים את החיים מוקדם מדי.

המושג איכות הסביבה הפך שגור יותר אפילו בפי ילדי הגן
 

מספר תאונות דרכים שרק הולך וגדל בעשור האחרון גרם לי להבין שאנחנו פועלים בצורה לא בוגרת, ומסרבים לוותר על האגו ברוב הפעמים. מספר מקרי האונס שגם הוא גדל באופן משמעותי הביא אותי לשאול אם באמת כדאי להביא לעולם ילדים. חטיפות חיילים שכנעו אותי סופית שאולי לא באמת חייבים לעשות שירות צבאי מלא. פיגועי טרור כבר שנים לא מעוררים בי רתיעה מללכת ברחובות, אבל בשווקים הומי אדם בקצה השני של העולם אני עדיין לא מסתובבת בחופשיות. הטרדות מיניות על ידי מנהלים בכירים גורמים לי לזלזל במין הגברי והעובדה שעוד לא נתקלתי באחד המיועד בהחלט מביאה אותי לתהות אם יש דבר כזה בכלל, אהבה?

אני זוכרת כשהייתי עוד ילדה בבית הספר היסודי השתעשענו במחשבה על מה יהיה פה בשנות ה-2000, איך החיים ייראו. חלק מהילדים דיברו במושגים של מדע בדיוני, ושיערו שאת המכוניות יחליפו כלי תעופה דמויי חללית. הבנות דיברו על בגדים מגניבים שנלבש כולנו, כמו חליפות החלל של האסטרונאוטים מהסרטים, ורק המורה ישבה מולנו וצחקה. מניסיונה, היא ידעה שעשור זה לא פרק זמן מספיק להתקדם כל כך הרבה. גם אם נדמה שהתקדמנו, לי זה נראה שאנחנו פשוט דורכים במקום.

אך אני דווקא מתעקשת להישאר אופטימית. אני מביטה למעלה בגאווה, לוקחת נשימה עמוקה, מנסה לראות את חצי הכוס המלאה ומתפנקת בחיקה של הקלישאה הכי קלישאתית שקיימת: יהיה טוב! כי ישנם כאן אנשים טובים, קיימת פה מודעות לתרבות, לאופנה בועטת ולאמנות ייחודית. גם בטלוויזיה יש לא מעט דברים טובים והפקות מקור שלא היו מביישות אף מפיק הוליוודי שחצן. יש לנו חלומות, ישנם רצונות והתשוקה לרדוף אחריהם - היא הכי אמיתית שאפשר. יש לנו סיבה לקום בבוקר - יש לנו עולם להציל. צריך פשוט לקחת את הכל כמה צעדים קדימה, לשנס מותניים ולהחליט שהעשור הבא ייראה קצת אחרת. הרבה אחרת.

בחזרה לעמוד הראשי של הפרויקט

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
9 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. תותחית על!
רעות 05.01.2010
 
 
2. מאלפתתתת
נעין - שם בדוי 05.01.2010
 
 
3. אין עליך
דוריס 05.01.2010
 
 
4. מורצ'י
אייל 05.01.2010
 
 
5. איזו כתבת...
ממ 3 06.01.2010
 
 
6. כתבה מהממת
ש.תמרי 06.01.2010
 
 
7. כל הכבוד למורג'ו (מחיאות כפיים)
חנזל 06.01.2010
 
 
8. מורג'ו מלכת העולם!
דניאל 06.01.2010
 
 
9. אין אין אין
מירב 13.01.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©